שברולט אפלנדר - הגישה האמריקנית

עובדה מספר 1: האומה האמריקנית הייתה ראשונה להציג לעולם הרכב את המיניוואן. עובדה מספר 2: למרות הייחוס והראשוניות, מעולם לא הצליח מותג אמריקני עם מיניוואן בארץ, למעט "מפלטי-מס, דוגמת הספארי והאסטרו של GM. והתוצאה - היפנים שולטים בה תקופה ארוכה, וכעת מצטרפים אליהם גם קוריאנים. ראשית מאזדה MPV, אחריה קאיה קרניבל. האמריקנים? אלה בכלל לא ניסו, במשך שנים ארוכות.

ועכשיו מגיע שינוי. יתרון שער הדולר (או יותר נכון, החסרון שמביא שער היורו) מאפשר ל-UMI, יבואן ג'נרל מוטורס, לנסות ולהחיות את הקטגוריה, עם כלים מייד-אין-יו.אס.איי. אחרי הכל, עם הטרייל בלייזר הם הצליחו לא רע בכל הקשור למלחמה כנגד הסיכויים, למה שלא יעשו זאת גם עם מיניוואן? בעיקר כאשר המתחרה הגדול, ה-MPV של מאזדה, עומד לצאת לפנסיה?

אלינו הגיע רק כעת, אך האפלנדר הוצג כבר ב-2004. אז, וגם היום, לא סובב ראשים. הוא אינו נראה צעיר או אופנתי במיוחד, ואין ספק כי את הסקס אפיל העדיפו GM להעביר דרך יכולת השטח. חרטום בולט צריך לעשות כאן את העבודה, ולהזכיר את כפולי הנעה גדולים של הקונצרן. אין בו על כן את האלגנטיות החיננית של מתחרה אחר מבית אמריקני, הקרייזלר וויאג'ר.

מאוכזבים? תא הנוסעים הוא סיפור אחר. החומרים נאים ואיכותיים מהמקובל אצל GM. חשוב לא פחות, רמת הציוד המקורי פשוט מרשימה. מערכת שמע, תפעול חשמלי (חלקי) למושבים הגדולים, דלת צד חשמלית ותאים נפתחים בגב המושבים. אפשר להניע אותו מבחוץ וזה נחמד, אבל אי אפשר לפצל את מערכת בקרת האקלים. גם כי יש מיזוג פשוט, וגם העובדה כי רק בגרסה הארוכה ניתן להפנות גם לאחור קירור הולם.

מצד שני, אל תצפו לצעד גדול מדי לפנים, בכל הנוגע לאמריקנים. נתחיל בבורר הילוכים ארוך שמשתלשל מצד ההגה, ומבחינתנו עבר זמנו זה מכבר. אגב, הימצאותו שם - אם הייתם צריכים סיבה נוספת להסיטו למקום אחר - מייצרת צפיפות פעולות מיותרת על המנוף משמאל, שצריך לשאת גם בנטל האיתות, גם האורות, גם המגבים.

נמשיך בבלם חניה שמופעל ברגל. וכל זה עוד לפני שהנענו ונסענו, רק כדי לגלות שהתראה על כניסת מערכת בקרת יציבות לפעולה נעשית בעזרת מחשב דרך - מסובך לתפעול - שכותב זאת, ולא בעזרת נורית מרכזית כמקובל. האם למישהו יהיה זמן לקרוא זאת כאשר הרכב בהחלקה?

תנוחת הנהיגה אינה מהטובות בהן פגשנו, גלגל ההגה גדול וקרוב מדי, ומתכוון רק לגובה. ומה הפריע יותר מכל? במרכז התקרה מיקמו בשברולט מסילה, ועליה תא אחסון מקורי שיכול לנוע לפנים-אחור, ועשוי להתאים אפילו למסך DVD. אלא שהתא הזה, אפילו במכונית המבחן החדשה, אינו יציב במיוחד. מעבר לכך, מיקומו מפריע למרווח הראש של מבוגרים הנכנסים למושב האחורי. חבל.

אפרופו, גרסת המרכב הקצר בה נהגנו חשפה בעיה מפתיעה. מיניוואן או לא, עם שישה אנשים שישבו בו בנוחות סבירה, לא נותר מקום למטען. 500 הליטרים הרשמיים (ללא קיפול מושבים) מעולם לא נראו קטנים יותר. אין אפשרות להכניס עגלת תינוק, ואפילו תיק פיקניק ידחק בקושי. רוצים מקום? קפלו את המושבים מאחור, הותירו מקום לחמישה בלבד, ואז הכל בסדר. ולכן - אם אתם גם רוצים מקום למטען, גם רוצים יותר נוסעים, לכו על הגרסה הארוכה.

כן גדול, לא נמרץ

בחרטום האפלנדר שוכן מנוע V6 מסורתי, בנפח מרשים למדי של 3.5 ליטר. טכנולוגיה מתקדמת אין כאן, שכן מדובר בשסתומים עיליים עם תיבת ארבעה הילוכים אוטומטית. אבל כוח יש, ו-200 כ"ס של הספק מרבי מעניקים לשברולט את תואר המנוע החזק (במיניוואנים) בקטגוריית מחיר זו.

ולכן אין כאן אולי טכנולוגיה, אבל יש זמינות כוח טובה וביצועים נאים. זאת למרות בחירה ביחסי העברה ארוכים - שני מגיע לאזור ה-140 קמ"ש, ואת מגבלות השלישי לא נדע כי האפלנדר מוגבל ל-170 קמ"ש. אבל התחושה כבדה, ונובעת מפערים מוגזמים בין ההילוכים ומצערת לא-מדויקת, ונא לא לשכוח, מדובר בכל מקרה ב-1,850 ק"ג. כל זה מתבטא גם בצריכת דלק של 5.5 ק"מ לליטר במסלול מאומץ, או 7.0 ק"מ לליטר בשיוט רגוע.

כאשר האפלנדר עמוס בנוסעים, ניכר מוצאו מיד. למרות טענת שברולט כי מתליו מכוילים "פחות רכים מכרגיל", הוא עדיין אינו מרוסן מספיק על-פני שיבושים. מצד שני, למרות היותו רך (מדי) מחוץ לעיר, הוא אינו רך (מספיק) בתנועה עירונית. ההגה מנותק למדי, ולכן מקבל הנהג תחושה מגושמת שאינה במקומה.

ומה קורה עם התמורה?

של 204,000 שקל הוא עסקה טובה, או מצוינת במקרה של הגרסה הארוכה שעולה 15,000 יותר וכוללת אפילו אבזור נוסף.

מתחרים? קרייזלר וויאג'ר המצוין יקר משמעותית, אך ה-MPV של מאזדה (בינתיים) עוד כאן. הוא עולה כמו הגרסה הקצרה, מציע מפרט ויכולת מתקדמים יותר ולבטח נראה כמו קניה עדיפה. מצד שני, הוא לא אמריקני, ואנחנו הרי יודעים עד כמה לארץ המוצא יש כאן משקל.