אמא, הבאתי גביע
שחר פאר, בטור אישי מיוחד ל-ynet, מתארת מתאילנד את החוויה אחרי תואר הבכורה: "הרבה ישראלים שמטיילים באו לראות אותי והביאו לי שוקולד מריר, שאני אוהבת. אחרי הזכייה בפטאיה ישר התקשרתי לאמא שלי - אין כמו ההרגשה לאחר זכייה בטורניר"
חיכיתי לתואר הראשון שלי בבוגרות לא מעט זמן, אבל היה שווה להמתין. נכון שכבר זכיתי בגילאי הנוער בלא מעט תארים ואפילו בגראנד סלאם (אוסטרליה 2004), אבל אין כמו ההרגשה של זכייה בטורניר מסבב ה-WTA בבוגרות. אני מרגישה די מותשת משבוע ארוך בפטאיה בתאילנד, עם משחקים כמעט בכל יום. גם אחרי הזכייה בגמר ביליתי לא מעט שעות בטלפון עם מברכים וראיונות לתקשורת, אבל למה להתלונן על דברים כאלה?
אחרי מסע של חודש באוסטרליה וניו זילנד, בפתיחת העונה בינואר, חזרתי לעשרה ימים בארץ ועבדתי עם צוות האימון שלי. משום מה, לקראת היציאה למזרח - לטורנירים בתאילנד והודו - היתה לי הרגשה טובה מאוד. למאמן שלי, דדי יעקב, ולמאמן הכושר יובל חיגר, שטס איתי וליווה אותי בשבוע הגדול הזה, לא אמרתי כלום. אבל לפני הטיסה אמרתי לפסיכולוג הספורט שלי, עמוס, שיש לי הרגשה טובה ואולי אקח את אחד משני הטורנירים.
אני שמחה שאחרי שבוע לא קל ניצחתי חמישה משחקים ברציפות ולא הפסדתי אפילו מערכה אחת. נכון שהיו מדורגות גבוה ממני בטורניר, אבל אפילו לא הסתכלתי על זה. בכלל, אני לא אוהבת להסתכל על ההגרלות בטורנירים. אני רק שואלת נגד מי אני בסיבוב הראשון ואם אני מנצחת, אני שואלת מי היריבה הבאה. אני לא אוהבת להסתכל קדימה ולהתחיל לחשוב אולי אני אשחק נגד זאת ברבע או מול ההיא בחצי.
הכי חשוב שניצחתי משחק אחרי משחק ובסוף זכיתי בתואר בכורה בבוגרות. אחרי המשחק, עוד לפני טקס הענקת הפרסים, ישר התקשרתי לאמא שלי, עליזה, להגיד לה שזכיתי ושאני אדבר איתה יותר מאוחר. אחרי המשחק גם דיברתי עם אבא דוביק, עם סבתא, עם המשפחה ועם הרבה חברות. אפילו קיבלתי SMS מציפי אובזילר שבירכה אותי.
פאר ומאמן הכושר יובל חיגר, אחרי תואר הבכורה (צילום: אתר הטורניר)
המשחק עצמו היה קשה. פתחתי לא טוב עם פיגור 3:0 במערכה הראשונה, אבל ניצחתי בה 3:6. השנייה כבר היתה קלה יותר, 1:6, ונהניתי מהעידוד של הרבה מאוד ישראלים ביציעים. היה כיף לשמוע מהקהל קריאות עידוד בעברית, היו הרבה צעירים שמטיילים באיזור ובאו לראות אותי. הם גם נתנו לי שוקולד מריר מהארץ שאני אוהבת ושמתי אותו בתוך הגביע של התואר בצילומים, לפני שאכלתי.
חבל רק ששגרירת ישראל בתאילנד, שהגיעה למשחק, שכחה להביא את דגל ישראל ולא היה לי עם מה להצטלם בסיום. בנוסף לגביע, גם קיבלתי מהמארגנים פלאפון חדש והצטלמתי ליד מכוניות... לצערי, אותן לא קיבלתי. אבל בכלל, כל מה שמסביב לזכייה כיף ומרגש. הלוואי וזה יהיה רק תואר ראשון מיני רבים בקריירה.
אם יש משהו שאני מצטערת עליו מהשבוע הזה, זה שלא התערבתי על כלום עם המאמן שלי עודד יעקב. בדרך כלל אני ודדי מתערבים במשחקים שלי, או בנקודות מסוימות במשחק, על סוכריות, גלידות, דיסקים וכו'. הפעם שכחנו להתערב ובדיוק זכיתי בתואר. אבל שלא יחשוב שאני מוותרת לו, הוא ישלם על זה כשאני אחזור לארץ.
הרבה זמן לחגיגות התואר לא היה כי הגמר הסתיים מאוחר, בגלל הפסקות הגשם. אני ויובל חיגר, מאמן הכושר שלי, אכלנו במלון ארוחה תאילנדית. אני מאוד אוהבת אוכל אסיאתי. אכלתי מנה יפה של נודלס, סלט ולקינוח כמובן גלידה. אחרי זה הגיע מבול הטלפונים מהארץ ולא הספקתי לעשות יותר מדי. הכנתי את התיק לנסיעה לבנגאלור בהודו, לטורניר הבא.
שחר פאר: "אכלתי אחרי הגמר נודלס, סלט וכמובן גלידה" (צילום: אי פי איי)
המארגנים של הטורניר בפטאיה אירגנו יום כיף לכל הטניסאיות בטורניר, עם שיט בסירה מהירה לאי פרטי, ספורט ימי, מצנחי רחיפה ואופנועי ים. אני ויתרתי עליו כי רציתי להתרכז בגמר. הבטחתי לעצמי שאחרי המשחק, ביום שני בבוקר, אצא ליום כיף פרטי לפני היציאה להודו, אבל גם זה לא יצא לפועל בגלל הגשם. חבל, רציתי ליהנות באופנוע ים ולעשות ג'ט סקי בחוף המדהים של פטאיה, מתחת למלון.
אני לא אשכח את היום המדהים הזה שהיה לי, אבל כנראה שגם ימים כאלה לא מושלמים. לצערי נבחרת הדייויס שלנו הפסידה לסרביה וזה הדבר העצוב היחיד ביום הזה שהיה לי. כל הזמן שאלתי והתעניינתי עם כל מי שדיבר איתי מהארץ 'כמה כמה בדייויס', אבל בסוף הפסדנו. אני מקווה שבמשחק הבא ננצח וגם אנחנו, נבחרת הנשים, בגביע פדרציה.
אבל לזה יש עוד זמן ועכשיו אני ממשיכה להודו. יש לי יום מנוחה ואני לא רוצה לחשוב על טניס ולא על המשחק הבא (לא אוהבת לראות הגרלות, כבר אמרתי?). אני מתגעגעת לארץ ורוצה להגיד תודה לכל מי שבאמת תומך בי מהיום הראשון שאני בטניס. אלה הרבה מאוד אנשים, אבל אני חייבת הרבה תודה בעיקר להורים שלי, לאחים ולמאמנים.
