ישראל נפרדת מדמארי

הזמרת שושנה דמארי, שהלכה השבוע לעולמה בגיל 83, הובאה למנוחות. "תולדות חיה, הצלחותיה, הן למעשה פרק בתולדות עם ישראל במדינת ישראל", ספד לה הנשיא קצב

מרב יודילוביץ'פורסם: 17.02.06 , 14:54

צילום וידאו: ירון ברנר

"נקטפה לנו הכלנית, אף שהיתה פרח מוגן בגנינו. קולה נדם", כך ספד היום (ו') שר התרבות מאיר שטרית לזמרת המנוחה שושנה דמארי, שהובאה בשעת צהריים למנוחות בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב. משפחתה וחבריה ביקשו למסור כי השבעה פתוחה לקהל הרחב בבית חברים ברחוב הרב פרדימן 30 בתל אביב.

לבית העלמין הגיעו קרובי משפחה, חברים ומאות מעריצים שגדשו את המקום, ממאנים להיפרד, מבקשים לחלוק כבוד אחרון. חברה הקרוב שהיה לה כבן, דורון לוינסון, אמר קדיש בקול שבור מבכי.

עידן רייכל, שהיה מבין נושאי הארון, ספד לה וסיפר: "בבית החולים חשבתי ששושנה תחזיק מעמד, כי הרי יש לנו הופעה עוד שבועיים, והיא לא תבריז. כשהיא נכנסה למיון היא אמרה לרופא שאין לה זמן לזה, שהיא צריכה לצאת טיק טק כי יש לה הופעה, אבל היא אז היא נסגרה בתוך עצמה. אחרי שהבכי נגמר, חשבתי שיש משהו מאוד מכובד ומחוייך בכך ששושנה, בגילה ובמעמדה, סיימה את חייה בציפיה לעוד הופעה. שושנה, רציתי להגיד לך תודה שנתת לנו להיות פיסה קטנה מהחיים המופלאים שלך, אני אוהב אותך מאוד".

"כאב ויגון"

מוקדם יותר, בשעות הבוקר, הוצב ארונה של דמארי על במת תיאטרון "הקאמרי". סביב הארון של דמארי, שהלכה השבוע לעולמה בגיל 83, פוזרו מאות כלניות אדומות, ולצידו עמדו במשמרות של כבוד חבריה האמנים. אלפים רבים הגיעו להיפרד ממנה - ומחוץ לאולם, שהיה צר מלהכיל את האבלים, הוצבו מסכים ובהם הועבר טקס הפרידה.

בין המשתתפים בטקס הפרידה היו הנשיא משה קצב, שמעון פרס, הרב יונה מצגר, בועז שרעבי, חיים חפר, עידן רייכל, ירדנה ארזי ומירי מסיקה. בתה, נאווה בושמי, שרה בליווי רייכל את "היו לילות". הטקס ננעל עם הקרנת דמותה של דמארי מבצעת את "כלניות". בתום הטקס יצא מסע הלוויה לבית העלמין ברחוב טרומפלדור בתל אביב.

"מאז מותה של שושנה העם התעטף בכאב וביגון. וההתקהלויות סביב טקס ההלוויה מעידים יותר מכל על המקום שתפסה שושנה בתודעת העם בישראל", אמר נשיא המדינה משה קצב מעל הבמה, "שושנה, מלכת הזמר העברי, היא אחת הזמרות הבולטות, הנערצות, החלוצות בתולדות הזמר העברי. שירתה ערבה לאוזניננו במשך למעלה מ-60 שנה. תולדות חיה, הצלחותיה, הן למעשה פרק בתולדות עם ישראל במדינת ישראל במחצית השנייה של המאה ה-20".

"שיריה של שושנה הביאו לכולנו אור", הוסיף הנשיא, "היא התברכה בחוש הומור, כנות, חדות לשון, צלילות. היא היתה הפה שהביע בכישרון רב את אשר חשנו בכל תחנות חיינו. היא היתה הקול של ישראל. שושנה דמארי הסבה לנו אושר, שמחה, שיריה המרגשים, קולה הייחודי, הופעתה הכובשת, כל אלה ישארו לתמיד. נוחי שושנה אהובתנו יקירתנו על משכתבך בשלום, יהי זכרך ברוך".

"שושנה היא פסגה בחיינו, של אמנות, של אהבה, של רגש", אמר שמעון פרס, "מתי העם מתאחד? בשיר. כשאני שומע את קולה של שושנה אני מאמין באמת שנוצקנו כגוש אחד. גוש המסוגל להתעלות, להתרומם". יפה ירקוני, שעמדה ליד הארון דקות ארוכות, אמרה בכאב: "איבדתי יותר מדי חברים בתקופה האחרונה. זה קשה לי".

"הופענו הרבה ביחד", נזכרת הזמרת אופירה גלוסקא, "יצרנו קשר מעבר לשעות הבמה. אני מאוד מושפעת מהשירה שלה. היא היתה זמרת אדירה". יחזקאל צוקר, מעריץ ותיק, הגיע עם אשתו כששניהם אוחזים ורדים אדומים. "הרומן שלנו התחיל ב-56', אחרי מלחמת סיני", סיפר צוקר, "הבאתי אותה לכנס חיילים בסיני, ואני לא אשכח את זה בחיים. כתבתי לה במכתב הפרידה: 'בשבילך אלך עד סוף העולם'".

מתי כספי, שעבד איתה לאורך שנים, אמר: "היא היתה אדם שאוהב חיים ומצא את הטוב בכל דבר. מה שהיה נחמד כשעבדנו ביחד הוא שלעבודה היה חלק קטן בתוך הבילוי המשותף. זה יום עצוב מאוד לכל אלה שיודעים להעריך תרבות ומכירים בחשיבותה. ולמשפט הקודם אין קשר למי שמנהל את המדינה: כשאדית פיאף נפטרה צרפת כולה נעמדה, ופה בארץ אנשים פרטיים הם אלה שצריכים לממן את קבורתה של מלכת הזמר העברי. זהו אות קלון לכל מי שעומד בראש המדינה הזו".

יורם טהרלב: "גדלתי עליה והערצתי אותה. בשבילי היא מייצגת את ארץ ישראל. היא שרה 'שולמית, הראיני את מראייך, כי מראייך ארץ ישראל', שכתב לה אלתרמן. השיר הזה מייצג בדיוק את מה שהיתה. היא הראתה לנו את ארץ ישראל. היא נציגה של דור. כמעט ולא שרה שירי אהבה - שיריה היו בעלי תוכן לאומי. היא בנתה תדמית של ארץ. שושנה דמארי היא המדינה שבדרך".

דודו אלהרר: "שושנה היתה דוגמא לכל מי שרוצה ללמוד איך חיים. היא חשפה את מלתעותיה ונגסה מהחיים כמה שרק אפשר כל הזמן, צחקה והצחיקה. היא זכתה כל חייה לאהבה גדולה מאוד מכולם ולקונצנזוס מוחלט, כיוון שהיתה חכמה ולא הסכימה בחיים לשתף פעולה עם מסגרות פוליטיות. היא האמינה שהיא שייכת לכל העם. היא היתה מלכה והכירה במעמד הזה".

נסים גרמה: "המופע הראשון שראיתי בחיים שלי היה בבית הקולנוע הישן בראש העין, ושושנה הופיעה בו. היא נתנה לי את הפוש להגיע לאן שהגעתי. היא הטביעה בי ובכל מדינת ישראל חותם בלתי רגיל ונתנה גאווה גדולה לעדה התימנית, לשורשים שלה, להווי שלה ולתרבות שלה. אני מסתכל על ההמונים שהגיעו הנה ושמח שאנחנו עדיין יודעים לחלוק כבוד".

יזהר כהן: "היתה לי הזכות להכיר אותה מילדות, בזכות הורי. היא היתה גדולה מהחיים, היא רצתה להיות מלכה והשיגה את זה בשאפתנות גדולה. לפעמים עם ציפורניים שלופות, צריך ללמוד ממנה, היא היתה אוניברסיטה לאמנים. האמת נשארת ומי שאמיתי כך ייראה סופו, כל השאר ייעלם ברוח, אין אמת כמו שושנה דמארי, גם בחיים וגם על הבמה".