סקירה: The Incredibles - המשחק
קשה ליהנות ממשחקים כמו Rise of the Underminer בלי זאטוטים זבי חוטם בסביבה
אני מניח שחברות פיתוח רבות מקללות את הרגע בו הן לקחו על עצמן את המשימה חסרת הסיכוי של הוצאת משחק מחשב המבוסס על סרט. אין טעם להתחיל ולפרט את הסרטים הטובים שלשמם נקשר משחק מחשב שהציון "כל כך רע עד שהשלכתי את הטלוויזיה מהחלון" עוד היה גבוה ביחס למה שהגיע לו.
ובכל זאת, לכל כלל יש יוצא מן הכלל והזוכה בתואר הזה היא חברת Heavy Iron Studios, האמונה על The Incredibles ועל ממשיכו - The Incredibles: Rise of The Underminer. ולמה היא יוצאת מן הכלל? משום שהיא עדיין מוציאה משחקים בינוניים, אבל מאחר ומדובר במשחקים שמבוססים על סרט מצוייר, עבודת ההמרה קלה יותר.
על שום למה, מדוע וכיצד חזרו אלינו בני המשפחה המטורללת? מדוע היינו צריכים לשמוע שוב את התרגום הנורא "משפחת סופר-על"? מתברר שאנו תופסים את הגיבורים ממש בסיומו של המשחק המקורי והסרט.
בזמן שהם הולכים להנאתם ברחוב מגיח מתוך האדמה מקדח ענקי, ואחריו עוד אחד ועוד אחד. מכוניות מתעופפות באוויר, רגבי אספלט מוטחים לכל עבר והכל בגלל איזה איש מוזר שהחליט, משום מה, להשתלט על העולם באמצעות צבא רובוטים תת-קרקעי.
שני חברים יצאו לדרך, בים בם בום
למרות שהמשפחה המוזרה כוללת חמש נפשות, מי שיוצא להציל את העולם מנפילה אל התהום (תרתי משמע) הוא האב המסור, Mr. Incredible (פור פרידום!) הניחן בכוח רב.
למזלו הוא לא צריך להסתדר עם ראש ועד הכורים הארצי לבדו, משום שלעזרתו מגיע Frozone, החבר בעל היכולת להקפיא כל דבר, מעמודי ברזל דרך רובוטים וכלה בהתלהבותו של השחקן.
את המשחק כולו נעביר עם שתי הדמויות האלה, כשבידינו האפשרות להחליט באיזו דמות אנו רוצים לשלוט ברגע נתון. ההחלטה הזו משמעותית, משום שיש מכשולים שאנו יכולים לעבור רק עם דמות אחת (כמו כזה שדורש יצירת גשר קרח). מצד שני, אם אתם מותקפים על ידי כמה יריבים עדיף להשתמש בכוחו הגדול של אב הבית. בקיצור - ההחלטה בידיכם. בדרך כלל.
אני, רובוט טיפש
בניגוד למשחק הראשון, ששילב בין כמה קרבות לכמות נכבדת של קפיצות על פלטפורמות, כאן החליטו המפתחים להעלות את רף האלימות על חשבון רף האתלטיקה. כך מצאתי את עצמי מעביר מעט מאוד זמן בקפיצות על משטחים שבדיוק החלו לצלול לתוך בריכת החומצה הקרובה למקום מגורי, ובמקום זה יכולתי לפרוק את זעמי הסופר-עלי על כמות נכבדה של רובוטים, חלקם חזקים בקרב מגע, חלקם יורים עלי מרחוק ולחלקם לא חשובה המדיניות כל עוד הם יכולים לסכל אותי בלי להתחשב בנודניקי ארגון "בצלם חביתוש".
יש לציין שהרובוטים מתאמצים שלא לחשוב יותר מדי, אלא לעבוד על סמך הדפוסים שהמפתחים הקנו להם. קחו את הרובוט המצויד בזרוע עם גלגל שיניים בקצה.
חמש מכות באדמה, ובמכה השישית הגלגל נשאר למטה והרובוט מתקדם בזריזות, דורס מה שבדרכו. נחמד, אבל אחרי שלוש פעמים כבר הבנתי את הרעיון. בגדול, כמו ב-Diablo, הכמות יותר מטרידה מהאיכות של היריבים, אבל בכל מקרה - מדובר באתגר ברמה קלה, לכל היותר.
בנקודה זו אציין כי המעבר ממשחק בעל מוטיב של פלטפורמה למשחק מכות הביא את המפתחים להוסיף מערכת חביבה לפיתוח הדמויות שלכם.
לאחר שתחסלו רובוט אחד או שניים (או שבעים), תתמלאו בנקודות ניסיון, איתן, בסופו של שלב, תוכלו לשדרג את אחת מארבע היכולות של הדמויות. מה שנחמד זה שבמקרה והשתמשתם בשתי הדמויות בשביל לחסל יריב (עם Frozone הקפאתם אותו ועם Mr. Incredible פרקתם אותו לגורמים) המשחק יחלק את נקודות הניסיון בין שניהם.
בכל אופן, לא היו כמעט מקרים שהגעתי לסוף שלב ולא היתה לי האפשרות לשדרג את שתי הדמויות, מה שדי מועיל בהמשך. לא בגלל שהאויבים הופכים חזקים יותר, אלא בגלל שהכמות שלהם עולה כמו סינים שהואכלו לאחר חצות ואין כמו חבטה משודרגת עם אפקט היקפי בשביל להדוף כמה גושי ברזל מעליכם.
על פניו אתם יכולים לומר, אם הייתם סוג האנשים המוזר שמדבר עם עצמו בעוד הוא רכון על המחשב, זה יכול להיות חביב. משחק שמאפשר לנו להחליף דמויות בשביל לפתור בעיות, שמציג מערכת פיתוח דמויות ואפילו עטוף בחבילה גרפית נאה למדי. אז למה זה לא מרגיש כל כך טוב, ובטח לא סופר-על?
שוב דופקים את הכחולים
קודם כל, בגלל האפליה. הייתי אומר שזו אפליה על רקע צבע עור, אבל מכיוון שזה לא פוליטיקלי קורקט, אומר שמדובר על אפליה על רקע טמפרטורת גוף.
למרות היכולת להחליף כרצוננו בין הדמויות, ברור ש-Frozone נמצא שם רק כדמות עזר לאדון המדהים הלבוש באדום. זה לא אומר שאיש הקרח מיותר (במיוחד לא כשצריך להקפיא כל מיני דברים), אבל האגרופים שלו כל כך חלשים עד שנראה שהרובוטים דווקא נהנים מליטופיו.
אם אנסה להיכנס לראש המפתחים אומר שהתכנון המשחקי התבסס על המצב הקו-אופ-הריבוע-הכחול-רטיבי, במהלכו השחקן ששולט ב-Frozone אמור להקפיא את הרובוטים, בעוד Mr. Incredible מתקרב לרובוטים הקפואים ומחזירם אל אשפת המכוניות ממנה הם עשויים. אז כשעושים את זה בשניים זה באמת נחמד, בגלל הצורך בתיאום, אבל לבד זה מתסכל משום שהנה, הקפאנו את הרובוט, אבל עד שהחלפנו את השליטה בדמויות, הוא כבר השתחרר מכלא הקרח שלו.
הדבר הכי טוב שאפשר לומר על המשחק הוא שהמשחקיות הקלילה-צעירה שלו ארוזה בחבילה גרפית נאה ביותר, עם אנימציות חביבות ואפקטים מכובדים של פיצוצים. לכך, כצפוי, אפשר להוסיף גם פס קול איכותי עם דיבוב מוגזם כראוי.
אבל! (ראיתם את זה בא, אני מקווה) - במקביל, הכותר סובל מהבעיה הרגילה של אורך חיים מוגבל (אני אתן לו שבע שעות ברגע של נדיבות), וגם מהפשטנות המאפיינת משחקים מסוגו. אם אתם נמנים על קטגוריית "הגיל הרך", המשחק עלול להסב לכם כמה שעות של הנאה. מצד שני, אם אתם לא ממש צעירים וקיבלתם את המשחק מתנה מאיזה דוד, אני ממליץ לקחת אותו בעטיפתו המקורית ולהחליפו באחד אחר. אפשר באותה הזדמנות גם להחליף את המשחק.
הכתבה פורסמה במקור באתר vgames.co.il
