מומחים: הדרך לפצצה איראנית רצופה מכשולים

מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית תתכנס היום (ב') לאשרר שוב את החלטתה מהחודש שעבר להעביר את תוכנית הגרעין של איראן לדיון במועצת הביטחון של האו"ם. דיון באו"ם - גם אם לא יניב סנקציות בשל התנגדותן של רוסיה וסין - יהיה מכה דיפלומטית קשה עבור איראן.

איראן מיהרה להזהיר שבתגובה למהלך הדיפלומטי נגדה היא "תעביר הילוך" בכל הקשור לפעילות הגרעינית שלה, ותשוב להעשיר אורניום בקנה מידע "תעשייתי" - בדיוק מה שהמערב רוצה למנוע.

אך האם אכן יכולה איראן לשוב ולהעשיר אורניום באופן מלא כפי שהיא מאיימת? ואם כן - כמה רחוקה היא מפצצה גרעינית או מאותה נקודה בה לא תזדקק עוד לסיוע חיצוני? העיתון "ניו יורק טיימס" מצטט מומחים שטוענים שתעשיית הגרעין של איראן נגועה בבעיות טכנולוגיות קשות, ושבשני העשורים מאז החלה לרכוש טכנולוגיה גרעינית הישגיה דלים למדי.

לטענת המומחים, המכשולים נמצאים בכל שלב של תוכנית הגרעין האיראנית ובמיוחד בשני השלבים ההכרחיים - המרת אורניום והעשרת אורניום.

לצורך העשרת אורניום צריכה איראן להפעיל מספר גדול של צנטריפוגות כדי להפריד את חלקיקי האורניום. לטענת המומחים, לפני שיוכלו להפעיל מתקן העשרה גדול, צריכים האיראנים לתקן מספר גדול של צנטריפוגות שיצאו מכלל שימוש, ואז להפעיל מתקן ניסיוני. לאחר מכן, דרושות להם 10 שנים במהלכן יצטרכו לייצר 100 צנטריפוגות בשבוע כדי לעמוד בסף הרצוי להעשרה "תעשייתית" - 50 אלף מתקנים.

המומחים טוענים שההתקדמות האיטית של איראן בתחום הגרעין היא תעלומה. הם תוהים מדוע מדינה כה עשירה בממון ובידע לא הצליחה להגיע להישגים משמעותיים עד כה. המומחים מציינים שלארה"ב לקח שלוש שנים להגיע לפצצת אטום, לפקיסטן וצפון קוריאה העניות לקח כעשור. איראן, לעומת זאת, חותרת למטרה הגרעינית כבר שני עשורים.

לחלק מהמכשולים בדרכה של איראן אחראית ארה"ב. התוכנית האיראנית החלה ב-1987, כשטהרן רכשה בשוק השחור מהמדען הפקיסטני עבד אל-קאדר חאן תוכניות וחלקים להרכבת צנטריפוגות. כשלא היו מרוצים מהתוצאות, פנו האיראנים ב-1995 לרוסים וביקשו לרכוש מפעל העשרת אורניום מלא - אך ארה"ב שיכנעה את רוסיה לסרב.

התקדמות דלה. טכנאי רוסי ועמיתו האיראני בכור בבושהר (צילום: איי.אף.פי)

בהמשך, כשנתקלה בקשיים גם בהמרת אורניום, ביקשה איראן את עזרת הסינים. בלחץ אמריקני, הם קיבלו רק תוכניות ותרשימים ולא יותר. בלית ברירה, החלו האיראנים להמשיך בפעילות ההמרה וההעשרה בכוחות עצמם.

אלא שאז נחשפה התוכנית האיראנית הסודית וטהרן הסכימה להקפיא את פעילותה ולנהל משא ומתן. כאשר הופסקה פעילות 164 הצנטריפוגות שפעלו במפעל בנתנז, כשליש מהן יצאו מכלל שימוש. גם פעילות המרת האורניום נגועה בתקלות רבות, והגז המתקבל אינו טהור מספיק - וגורם לתקלה כשהוא מוזן למתקני ההעשרה. המודיעין הבריטי העריך שייקח לאיראנים כשנה וחצי להתגבר על התקלות. בישראל מעריכים שמדובר בחודשים ספורים.

המומחים מודים שהערכותיהן אינו מדוייקות ומתבססות על צפי של התגברות על תקלות והבשלת תהליכים טכנולוגיים. עובדה זו מסבירה את הפער הגדול הקיים בין הערכות המומחים השונים ונקודות ההתייחסות השונות שמעלים המומחים.

על פי חלק מההערכות, איראן תוכל לייצר נשק גרעיני ב-2009. המודיעין האמריקני טוען שאיראן רחוקה חמש עד עשר שנים מייצור דלק לפצצה הגרעינית הראשונה שלה. הערכות שמרניות יותר מציינות את 2015 כשנת היעד, או אפילו את 2020.

אולם ישנן נקודות ציון חשובות לא פחות. בעוד שרוב העולם מתייחס לצבירת דלק גרעיני כמכשול העיקרי, בישראל צופים בחשש על השלב בו תצבור איראן את הידע הדרוש לה כנקודה המסוכנת הקרובה יותר, ומעריכים שהוא במרחק חודשים ספורים בלבד. "אנו חיים בטווח הטילים האיראניים וחיינו תלויים בבחינת התרחיש הגרוע ביותר", אמר לעיתון מומחה ישראלי, שהבהיר שתהיה זו טעות גדולה מצד ישראל לאפשר לאיראן ללמוד כיצד להעשיר אורניום בהצלחה.

אלא שמלבד הקשיים הטכנולוגיים, מומחים מעריכים שאפשר ששיקולים פוליטיים ינחו את ראשי התוכנית האיראנית. על פי הערכה זו, גם כשיהיו בידם הידע, הנסיון והיכולת לייצר את הפצצה הראשונה, הם לא יעשו זאת עד שיהיה בידם מספיק חומר בקיע ודלק לייצור ארסנל גרעיני רחב.

על פי תרחיש זה, גם אם הכל ילך כשורה, והאיראנים יצליחו להתגבר על כל התקלות, הם ימשיכו להעשיר אורניום בדרגה נמוכה על פי הוראות האמנה לאי-הפצה של נשק גרעיני, ואז, במבצע בזק של מספר חודשים, יעבור להעשרה בדרגה צבאית ולא יותירו לעולם זמן להגיב או למנוע זאת בעדם.