ביקורת: Battlefront 2: שכפולו של הג'די

כמו קודמו, Star Wars: Battlefront 2 הוא משחק פעולה מלחמתי (אלא מה) שמתבסס על אותה שיטה שפגשנו במשחקי Battlefield למיניהם - קרי, מפות גדולות ורחבות ידיים עם נקודות שליטה הפזורות בשטח.

כל צד מנסה לכבוש את הנקודות הללו ולהחזיק בכולן למשך זמן מסויים, על ידי עמידה בסמוך אליהן וניקוי השטח מחיילי אויב. כדי לתת בידינו כוח אש גדול יותר (כמו גם את האפשרות להתנייד במהירות), נוכל למצוא פה ושם גם כלי רכב חונים, המחכים למישהו שיקח אותם לקרב.

אך בעוד Battlefield 2 ניסה לתת לנו תחושה של קרבות אמיתיים, SW:BF2 לוקח אותנו לעולם "מלחמת הכוכבים", עם חיילים משובטים, רובוטים, רובי לייזר וחרבות-ג`די, וכלי רכב כגון Walkers או טנקים דמויי-עכבישים. זה אמנם מהנה למדי, אבל בטח לא ריאליסטי.

סוגי החיילים

כמו שאר המשחקים מסוגו, SW:BF2 מציב בפנינו את האפשרות לבחור באחד מתוך חמישה סוגים שונים של חיילים. אז מה יש לנו כאן? ראשון הוא החייל ה"רגיל", המצויד במקלע. סוג נוסף הוא חייל עם מטול טילים (קשה לקרוא לזה נ"ט כשהטנקים הם מעין עכבישים ענקיים כאלה), מהנדס (שיכול לרתך כל מיני דברים), Jet Soldier (שהוא די חלש, אבל יכול לעופף) וגם סוג אחד חדש - מנהיג, המצויד בנשק דמוי וולקן שיורה בקצב מטורף.

לצערי הרב גיליתי שלמעט מקרים מיוחדים, אין מה לבחור בצלף או במהנדס, וברובם המכריע של המקרים מצאתי את עצמי עם הנחת הפשוט. לכך ניתן להוסיף את העובדה שבמהלך הלחימה אפשר לשנות את סוג החייל שבחרנו רק בנקודות השליטה עצמן, ולא ניתן להרים את הנשק של החיילים שהתפגרו כמו ב- Battlefield.

למרות שהוא מיועד בראש ובראשונה למצב ריבוי משתתפים, SW:BF2 כולל גם אפשרות לשחק גם לבד נגד המחשב, בשני מצבי משחק. אחד מהם הוא מין קמפיין בו אנחנו מתפקדים כחייל ביחידה 501 של המשובטים ויוצאים לשלל משימות תקיפה, במהלכן ננסה לאחוז בנקודות שליטה פזורות או נתבקש להשלים משימות מסויימות (כמו שמירה על מבנה למשך שתי דקות).

המשימות הללו יאפשרו לנו להתפתח "עם הסרט" ולהפוך מחבורת חיילים השייכים לצד של ה"טובים" לחבורת משובטים מרושעים, שיוצאים לפרק כמה אבירי ג`דיי ולהשלים את ההפיכה. בהכל אשם האנאקין הזה...

לא משנה באיזה מצב משחק תבחרו, במהרה תתקלו בבעיה קשה מאוד שהיתה אופיינית גם למשחק הראשון. שמה בישראל: "אינטליגנציה מלאכותית". או המחסור בה.

בשלב הזה תכננתי לשלוף איזו הלצה מתבקשת, אבל האמת היא שב- SW:BF2 נתקלתי במקרים בהם ה- AI נראה כל כך תלוש מהמציאות, עד שהמסקנה היחידה היא שרק יצור חכם במיוחד היה מצליח לפעול בכזו טיפשות. כנראה שיש דברים שאינם מובנים לאנשים רגילים כמוני...

קחו למשל מצב בו ניסיתי לנכס לצד שלי איזו נקודת שליטה. כצפוי, הכוחות היריבים לא ממש קיבלו את הצעד באהבה, ולכן שיגרו לעברי שלל בוטים. אז נכון שהם די טיפשים וגם לא ממש פוגעים כמו שצריך, אבל ביחס של 8:1 לטובתם זה אך הגיוני שבסוף הכמות תגבור על האיכות. מזל שיש גם בוטים שנלחמים לצדי ועוזרים לי. אבל מה זה? למה אני לבד פתאום? 

בדיוק ברגע האמת הם בחרו משום מה להצטופף באיזו פינה בנסיון לחסל רובוט מסכן וחסר חשיבות, והשאירו אותי לעמוד לבד מול גלי האוייבים. התוצאה - קיבלתי תזכורת לגבי מיקומה של נקודת ה-Respawn הקרובה למקום מגורי.

אז מה עושים? יש כמה דרכים להתמודד עם ה- AI הסהרורי. האחת היא להפסיק לשחק, אבל אז לא הייתה לנו עבודה וזה רע מאוד. נשארנו עם "נמשיך לשחק ונראה מה יהיה". בחירה באפשרות הזו תחשוף אתכם לחידוש המשמעותי ביותר במשחק, לטעמי - הקרבות בחלל.

אם במשחק הראשון התרכזנו בלחימה קרקעית בשילוב כמה כלים מעופפים, כאן נוכל להנות משלבים שלמים של לוחמה בחלל, הרחק מהקרקע. הרוב המכריע של הקרבות האלה יציגו בפניכם תסריט אחיד - שתי ספינות דגל ענקיות שמלוות במשחתת אחת או שתיים. זו הזירה, ואנחנו, באמצעות שלל כלי טיס המוכרים לנו מהסרטים ומהמשחקים של הסדרה, יוצאים לקרב. כך נוכל להנות מה-TIE Bomber, ה-X-Wing וכן הלאה, תלוי בצד בו אתם נמצאים.

הקרבות בחלל הם ארקיידים למדי והזכירו לי קצת את הקרבות מ- Freelancer, כלומר: שליטה פשוטה, שינויי כיוון חדים וחלליות לא-נורא-מהירות, כך שקל להשאר להן על הזנב. את הנצחון במערכה החללית אפשר להשיג בשתי דרכים.

הראשונה היא הפצצה של המערכות החיוניות על ספינת האם באמצעות מפציצים כמו ה-Y-Wing, והשניה היא לנחות בהאנגר של ספינת האויב ביחד עם כיתה של נחתים ולנסות לפוצץ את החללית מבפנים. זוהי אפשרות משחק מהנה בצורה בלתי רגילה, במיוחד בגלל העוצמה והגודל של חלליות האם ביחס לחללית הקטנה שלנו, אבל הבעיה היא התסריט האחיד - אחרי כמה פעמים ציפיתי לגיוון כלשהו, ודי התחיל להמאס משתי החלליות האלה, שבכל אחד מהקרבות חזרו והשתמשו באותן טקטיקות בדיוק.

ריבוי משתתפים

ובכל זאת, מה עושים? משחקים במצב ריבוי משתתפים, כמובן! זוהי ללא ספק מעלתו הגדולה ביותר של המשחק, בעיקר משום שהיא מאפשרת לנו להמנע ממפגש עם הבוטים המפגרים האלה... וברצינות, ניכר שהמפתחים הבינו שמצב ריבוי המשתתפים מהווה את מרכז הכובד של המשחק ולכן נתנו לו את הכבוד הראוי לו.

זה אומר, קודם כל, קוד רשת איכותי לעילא ולעילא. כשבדקתי את המשחק ברשת, שמחתי מאוד לראות שהרשת שורצת בשחקנים, אבל הפינגים קצת איכזבו אותי - כל השרתים היו עם פינג גבוה ממאתיים. אולם, הפלא ופלא, גם כשהתחברתי לשרת עם פינג של שלוש-מאות, המשחק זרם בכיף לא נורמלי. שום לאגים, שום בעיות, גם כשעל המפה התרוצצו שלושים-ושנים שחקנים. ציון לשבח.

אי אפשר לנצח לבד

מעבר לזה, כל המשחקיות הבינונית שפגשנו בקמפיין לשחקן היחיד השתפרה. לא בגלל שינוי באיזשהו מאפיין של המשחק, אלא בעיקר בגלל ההחלפה של המוח הממוחשב בזה האנושי. נכון, זה גורר איתו בעיות כמו אנשים שיורים בחבריהם בכדי לזכות בטנק, אבל בגדול - סוף סוף היה אפשר לראות קו מחשבה אחיד בקרב השחקנים.

יתרונם של המשחקים מהסוג הזה הוא שאי אפשר לנצח לבד. חייל שיקח את הנשק וינסה לצאת למסע הרג ימצא את עצמו מחוסל די מהר, בלי שהצד שלו השיג איזושהי התקדמות ממשית. לכן, בתור חייל אנושי, יש צורך לזהות את מרכז הכובד של הקרבות, לנסות ולהסתנן אל עבר נקודות השליטה, ובכלל לפעול בצורה חכמה הרבה יותר. אינני יודע אם המשחק יצליח למשוך אליו הרבה שחקנים לאורך זמן, אבל הנסיון עם משחקי Battlefield מראה שאחרי גל ההתלהבות, מי שנשאר על השרתים הם השחקנים הרציניים שהופכים את המשחק לחווית מלחמה, דווקא בגלל שיתוף הפעולה ההכרחי.

יש לציין שאחרי שהשחקן מצליח לאגור מספיק נקודות (כתוצאה מחיסול יריבים) יש באפשרותו לשלוט באחד מאבירי הג`דיי ירום-הודם. האביר הזה יתרוצץ לו עם חרב אור ויהיה מצויד בכוח רב יותר משל החיילים הרגילים. רעיון נחמד, ללא ספק, אבל הוא מציג שתי בעיות - הראשונה היא שמעטים המקרים בהם מישהו מהשחקנים בחר בג`דיי.

מפות ענקיות

זה אמנם נחמד לרוץ עם יודה, אבל חרבות האור מכריחות אותנו להתקרב למטרה ואז להפוך פגיעים. הבעיה השניה היא שיכול להיות רק ג`דיי אחד בכל זמן נתון. זה הגיוני למדי, אבל אם אינכם נמנים על העילית של השחקנים שנמצאים על השרת, הסיכוי שלכם לקבל את השליטה על האביר הוא נמוך מאוד. אפשר היה לעשות יותר עם האפשרות הזו.

לפני סיום, הגיע הזמן להעלות את הפן האור קולי על שולחן הניתוחים. כרגיל אנחנו מקבלים משחק מבית LucasArts שמציג בפנינו חבילת מולטימדיה איכותית ביותר. דיוק כמו במשחק הקודם, למעשה.

המפות ענקיות ואיזורי הלחימה נראים טוב, והמודלים של הדמויות מפורטים למדי - בין אם מדובר ביצור אנושי ובין אם מדובר ברובוט. אבל מעל הכל, השילוב של כל האלמנטים, הליזרים המתעופפים אנה ואנה ושלל פיצוצים, יוצר יופי של אווירת Star Wars מבלי להביא לשום האטה במשחק.

הציון רק עולה לנוכח פס הקול שממש לוקח את הקולות שאנו פוגשים בסרטים ומעביר אותם אל המשחק. ההבדלים בקולות הירי בין הנשקים של המורדים לאלה של חיילי האימפריה ומוסיקת הרקע המרשימה יוצרים תחושה משכנעת מאוד שאנחנו נמצאים ממש בעולם "מלחמת הכוכבים".

1. אם אתם לא ממש בעניין של משחקים מרובי משתתפים - חבל על הזמן ועל הכסף שלכם. חווית המשחק בקמפיינים לשחקן היחיד אינה מלהיבה, בלשון המעטה.
   
2. אם אתם אוהבים ריבוי משתתפים, אבל ההעדפה שלכם היא ריאליזם ולא ירי ברובי לייזר - עדיף שתלכו על Battlefield 2.
   
3. אם אתם אוהבים מצב ריבוי משתתפים ובכלל מרגישים לגמרי בבית כש-Star Wars נכנס לתמונה, מדובר במוצר כיפי, שמגיע עם גיבוי גרפי מרשים ופס קול איכותי למדי.

הכתבה פורסמה במקור באתר vgames.co.il