שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כל האמת: המיתוסים שמדע הרפואה הפריך
    אמרו לנו שסטרס עושה לנו אולקוס, שרצוי לא לתת מוצץ לתינוק ושאנחנו צריכים לשתות שמונה כוסות מים ביום. המליצו לנו לבצע מתיחות לפני אימון גופני, לעבור בדיקת פאפ כל שנה ולשכב במיטה כשאנחנו חולים. אלא שמחקרים עדכניים הפריכו רבות מהאמיתות הרפואיות שרווחו עשרות שנים. עכשיו, קבלו תיקון

    עד לא מכבר המליצו הרופאים להורים לא לתת לתינוק שלהם מוצץ, אמרו לסובלים מאולקוס שהגורם לכך הוא סטרס וטענו שמנוחה מזרזת החלמה ממחלות רבות וחיונית לנשים הרות. אלא שה'אמיתות' האלה, כמו גם רבות אחרות, התגלו במהלך השנים כשגויות. הרפואה המודרנית לא מפסיקה לחדש. היא מסתמכת היום פחות על הנכתב בספרי הרפואה הישנים ויותר על ממצאי מחקרים חדשים, שקובעים סדרי מדיניות חדשים בטיפול הרפואי.

      

    כך קורה שרופאים ותיקים, שאינם טורחים להתעמק בספרות הרפואית המעודכנת באינטרנט ובכתבי העת הרפואיים, ממשיכים להפיץ בשורה שכבר אינה רלוונטית. לפניכם מקבץ מהאמיתות שעליהן נשענו רופאים שנים ארוכות והופרכו על ידי המדע והרפואה העדכניים.

      

    ה-BMI לא קובע

     

    הטענה: אינדקס ביו-מסה (BMI) הוא המדד הטוב ביותר לקביעת משקל יתר וסיכון בריאותי.

     

    ההפרכה: שנים ארוכות הסתמכו רופאים על ה-BMI נוסחה המחלקת את המשקל חלקי הגובה בריבוע - כדי לקבוע כיצד משפיע המשקל על הבריאות. כך למשל מקובל להניח ש-BMI גבוה מ-25 פירושו השמנת יתר, BMI מעל 35 פירושו השמנת יתר קיצונית, ואילו BMI נמוך מ-20 פירושו תת משקל.

     

    אולם נוסחת ה-BMI טומנת בחובה מספר בעיות. למשל, היא אינה מבדילה בין שומן לשריר, כך שמדד ה-BMI של אנשים שריריים דומה לזה של אנשים שמנים. יותר מכך, BMI אינו מציין היכן מצוי עודף המשקל, אם אכן הוא קיים.

     

    מחקרים הוכיחו כי השמנה מרכזית (המתרכזת בבטן, דוגמת הכרס הגברית)
    מסוכנת הרבה יותר מהשמנה שמפוזרת על פני כל הגוף. מסיבות אלה, ככל הנראה, התקשו מחקרים להוכיח קשר בין BMI גבוה לבין תחלואה או תמותה.

     

    המדענים חיפשו פתרון אחר. מדידת היקף המותניים, הם טענו, היא דרך פשוטה ומהירה להערכת השמנת יתר. אלא שמדידה זו, התברר, אינה מביאה בחשבון את הגובה. ההמלצה הבאה טענה שמדידת מותניים-גובה - הקובעת שהיקף המותניים צריך להיות מחצית מהגובה - היא הפתרון. אך מחקרים התקשו להוכיח כי מדידה זו מעריכה נכונה את הסיכון הבריאותי כתוצאה מהשמנה.

     

    המדידה החדשה נקראת מותניים-ירכיים והיא מחלקת את היקף המותניים בהיקף הירכיים. הטענה היא שנשים נמצאות בסיכון בריאותי גבוה אם היחס הזה גדול מ-0.8, בעוד שאצל גברים הסיכון גדל כשהתוצאה גבוהה מ-0.9.

      

    מה עושים: עד שהמחקר אכן יבהיר מהי השיטה הטובה ביותר, תוכלו להיעזר בשלושת הנוסחאות גם יחד: BMI , מותניים-גובה ונוסחת מותניים-ירכיים.

      

     בדיקת פאפ: לא כל שנה

      

    הטענה: רוב הנשים צריכות לעבור בדיקת משטח צוואר הרחם אחת לשנה.

      

    ההפרכה: הבדיקה הפשוטה הזו הפחיתה את מקרי התמותה מסרטן צוואר הרחם בכמחצית במהלך שני העשורים האחרונים, והפכה את בדיקת הפאפ סמיר לחלק בלתי נפרד מהבדיקה השנתית אצל הגינקולוג. אולם שינויים בהבנת סרטן צוואר הרחם, שינו באופן משמעותי גם את ההמלצות לגבי התכיפות הנדרשת של הבדיקה.

      

    כך למשל נמצא כי לתאי סרטן צוואר הרחם לוקח ארבע-שבע שנים להתפתח
    לכדי סרטן. עוד נמצא כי נגיף הפפילומה HPV הוא הגורם המרכזי לסרטן צוואר הרחם. עוד נמצא כי נשים שעברו כריתת רחם מסיבות שאינן סרטניות, כמו גם נשים מבוגרות, מצויות בסיכון נמוך עד אפסי לחלות בסרטן צוואר הרחם. מסיבות אלה קבעו החוקרים שלא כל הנשים צריכות לעבור בדיקת פאפ סמיר מדי שנה.

      

    מה עושים: בדיקת פאפ שנתית עדיין מומלצת לכל הנשים שלוש שנים לאחר תחילת יחסי המין, או מגיל 21 עד גיל 30. מגיל זה ואילך יכולות הנשים לבחור בבדיקה שנתית של צוואר הרחם עד שמתקבלות שלוש תוצאות תקינות רצופות, אז ניתן לעבור לבדיקה אחת לשנתיים-שלוש. אפשרות נוספת היא בדיקת פאפ בשילוב עם בדיקה להימצאות נגיף הפפילומה. אם שתי הבדיקות תקינות, ניתן לעבור את הבדיקה הבאה לאחר שלוש שנים.

     

    רוב הנשים יכולות לוותר על הבדיקה אחרי גיל 65, אם תוצאות המשטחים בעשר השנים הקודמות היו תקינות. כדי לקבל תוצאת בדיקה אמינה, מומלץ להימנע מיחסי מין וממריחת קרמים וגינליים 24 שעות לפני הבדיקה. דחו את הבדיקה בכמה ימים אם החל המחזור החודשי או שהתפתח זיהום בדרכי השתן.

      

    מנוחה: לא מרשם להחלמה

      

    הטענה: מנוחה במיטה יכולה לזרז החלמה ממחלות ולמנוע בעיות הקשורות בהריון.

     

    ההפרכה: בשנת 1860 המליץ ספר רפואה על מנוחה כמזור לכל התחלואים. לא חלף זמן רב ורופאים החלו לטפל בכל בעיה, החל מכיב קיבה ועד דיכאון, באמצעות 'המרשם' הזה. נשים הרות הצטוו לשכב במיטה שבועות ארוכים עד ללידה המיוחלת, וגם אחריה. גם היום כ-20% מהנשים ההרות מרותקות למיטה לפחות שבוע אחד במהלך ההריון.

      

    חלק מהרופאים עדיין משתמשים במנוחה במיטה כטיפול למצבים כמו התקף לב, כאבי גב או מניעת סיבוכי ניתוחים. אבל מחקרים חדשים מעלים סימן שאלה גדול לגבי ההמלצה הזו. אחד המחקרים הקליניים אודות מנוחה במיטה, שפורסם בשנת 99' בכתב העת הרפואי הנחשב Lancet, מצא כי המנוחה לא סייעה לאף אחת מ-15 הבעיות הרפואיות של הנבדקים. בתשעה מהמצבים האלה, כולל כאבי גב תחתון או החלמה מהתקף לב, המנוחה במיטה אף החמירה את מצבם של החולים.

     

    אף שמנוחה במיטה עשויה להיות המלצה טובה לנשים הרות הסובלות מרפיון צוואר הרחם, מחקרים חדשים אינם ממליצים על מנוחה במיטה כטיפול בהריונות מרובי עוברים, התכווצויות מוקדמות או זיהומים בדרכי השתן. "אין היום מושג כזה שנקרא שמירת הריון", מסביר פרופ' משה הוד, מנהל המחלקה לרפואת האם והעובר במרכז הרפואי בילינסון. "זהו מונח ארכאי שלא קשור לרפואה המודרנית. היום ממליצים על מנוחה בהתאם לתופעות שעלולות להתפתח".

      

    "לנשים שמופיעים אצלן צירים מוקדמים אנו ממליצים להיות במנוחה - לעיתים הפחתה בשעות העבודה ולעיתים מנוחה בבית - ולא בהכרח להיות מרותקות למיטה. במקרים מסוימים, כמו ירידת מים מוקדמת או דימומים במהלך ההריון, אנו עשויים להמליץ על שכיבה במיטה וירידה מהמיטה במשורה כדי למנוע סיבוכים. אבל ההמלצה למנוחה אינה גורפת והיא ניתנת רק באינדיקציות טיפוליות מאוד מסוימות".

      

    מה עושים: נסו לחזור לפעילויות רגילות מהר ככל האפשר לאחר התקף לב או כאבי גב. כך תוכלו לסייע להחלמה מהירה. מנוחה במיטה במהלך הריון נחוצה רק אם צוואר הרחם רפוי. אם הרופא המליץ לכם על מנוחה במיטה, שאלו אותו אם הדבר הוכח מחקרית. אם כך הדבר, ודאו שהרופא מסייע לכם למנוע סיבוכים הכרוכים בשכיבה ממושכת במיטה, דוגמת גרבי לחץ או תרופות מדללות דם למניעת קרישי דם, תרגילי נשימה כדי לשמור על חיות הריאות ושינויי תנוחה למניעת פצעי לחץ.

      

    שתו מים, אבל אל תגזימו

     

    הטענה: יש לשתות שש עד שמונה כוסות מים ליום כדי למנוע התייבשות.

     

    ההפרכה: בפברואר 2004, לאחר סקירת 400 מחקרים, דחה המכון האקדמי הלאומי לרפואה בארה"ב את ההמלצה הזו. החוקרים סיכמו כי רוב הגברים זקוקים ל-15.5 כוסות נוזלים ליום, ונשים כ-11.5 כוסות נוזלים. אלה כוללים נוזלים מכל המשקאות, כולל אלכוהול, קפה, מרק ונוזלים שמגיעים מהמזון המוצק.

      

    רוב האנשים, מתברר, מקבלים את רוב הנוזלים הללו מהמזון היומיומי. חלק
    מאיתנו אף נמצאים בסיכון להרעלת מים, מצב שמדלל את כמות המלחים בדם מה שעלול לגרום לכאבי ראש, בלבול, התכווצויות ובמקרים קשים גם לתרדמת ומוות. בקבוצת סיכון נמצאים אנשים שסובלים מכשל לבבי, תת פעילות בלוטת התריס או אלה הנוטלים תרופות נוגדות דלקת דוגמת נקסין או וולטרן.

     

    מה עושים: אובדן נוזלים מתרחש לאחר פעילות גופנית מאומצת, כאשר הטמפרטורה בחוץ מטפסת מעל 27 מעלות או בהרים גבוהים. רוב האנשים פשוט חשים בצמא ושותים לרוויה. עם זאת, אנשים מעל גיל 65 צריכים לשים לב במיוחד לצריכת הנוזלים שלהם, מאחר שתחושת הצמא פוחתת עם הגיל. שתן כהה בעל ריח עז מציין כי אינכם שותים מספיק. עוד טיפ: מי ברז עדיפים על כל משקה אחר. זה זול, מיידי, חסר קלוריות וחומרים מלאכותיים ומכיל פלואור ומינרלים חיוניים נוספים.

      

    אפיזיוטומיה: רק כשחייבים

      

    הטענה: אפיזיוטומיה (חתך להרחבת פתח הנרתיק) מונעת קרעים במהלך הלידה.

     

    ההפרכה: אפיזיוטומיה היא אחת הפרוצדורות הכירורגיות השכיחות, המבוצעת ביולדות רבות מדי שנה. מדובר ביצירת חתך קטן בזמן הלידה, שמרחיב את פתח הנרתיק, במטרה להפחית את הסיכוי לקריעת העור שמקיף את הנרתיק.

      

    אלא שמספר מחקרים שפורסמו מאז שנת 2000 טענו כי החתך הזה דווקא מגביר את הסיכוי לקרעים נרחבים, כמו גם את הסיכון לאי שליטה בפי הטבעת. באחד המחקרים, שערך צוות רופאים מבית החולים ניינוולז בבריטניה, נבדקו 2,153 נשים שעברו לידה רגילה. החוקרים מצאו קרעים נרחבים בקרב 7.5% מהנשים שעברו אפיזיוטומיה (שנועדה, כזכור, למנוע קרעים כאלה), בהשוואה ל-2.5% מהנשים שלא עברו אפיזיוטומיה. יתר על כן, אצל 6% מהנשים שעברו אפיזיוטומיה נמצאה פגיעה כלשהי ביילוד, בהשוואה ל- 1.7% מהיילודים בלידות ללא אפיזיוטומיה.

      

    עוד נמצא כי אפיזיוטומיה לא הפחיתה את הסיכון למצב המכונה 'כתף כלואה', שבו מעוכבת יציאת העובר בשל מנח לא תקין של היילוד. אף שאפיזיוטומיה עשויה לקצר את זמן הלידה, הקולג' האמריקני למיילדות וגינקולוגיה טוען כי היא רצויה רק אם היילוד נמצא במצוקה או כאשר האם מותשת או סובלת מכאבים עזים. למרות זאת, רבים מהרופאים (ובישראל גם המיילדות) מבצעים את הפעולה הזו באופן שבשגרה, גם כאשר אין סימני מצוקה ביולדת או בעובר.

      

    "הגישה היום היא להימנע מאפיזיוטומיה כמה שאפשר", אומרת ד"ר אורית מורן, מנהלת חדרי הלידה במרכז הרפואי שיבא. אם אפיזיוטומיה מבוצעת בזמן ובצורה הנכונים לא אמורים להופיע סיבוכים. בארץ האפיזיוטומיה נעשית באלכסון. בארה"ב, לעומת זאת, מבצעים חתך אורכי, ולכן יש אצלם שיעור מעט יותר גבוה של קרעים לכיוון פי הטבעת. כשלא צריך וכשאפשר רצוי בהחלט להימנע מביצוע אפיזיוטומיה".

     

    מה עושים: בקשו מהמיילדת או מהגינקולוג להימנע מאפיזיוטומיה אלא אם היילוד במצוקה או שהאפיזיוטומיה הכרחית למניעת נזקים ליולדת. תוכלו להפחית את הסיכון לקרע בנרתיק במהלך הלידה באמצעות תרגול של כיווץ והרפיה של שרירי רצפת האגן לפני הלידה ועיסוי האזור הווגינלי על ידי המיילדת או הגינקולוג במהלך הלידה.

     

    כינים: הכי יעיל - לסרק

     

    הטענה: כדי להיפטר מכינת הראש, חייבים להשתמש בתכשירים מיוחדים ולבצע ניקוי כללי של הבית.

     

    ההפרכה: הכינים חוגגות על ראשנו: מתברר שכינת הראש פיתחה עמידות לתכשירים רבים. "הכינים מגלים עמידות כמעט לכל החומרים", אומר פרופ' רוני וולף, מנהל היחידה לרפואת עור במרכז הרפואי קפלן. "כמעט כלום לא הורג אותן. אנחנו כרופאי עור רואים את זה, וכל הורה יכול לומר זאת מניסיונו.

     

    מחקרים אחרונים גילו שתי גישות בטוחות, שעשויות להיות יעילות יותר מהתכשירים. הגישה הפשוטה ביותר, שתוארה אשתקד בכתב העת BMJ, מציעה לסרק ביסודיות את ראש הילד באמצעות מסרק דק שיניים. בשיטה זו משמידים את הכינים ב- 60 אחוז מהמקרים, בהשוואה להשמדה בשיעור של 15% בלבד באמצעות תכשירים.

     

    שיטה אחרת דווחה בשנת 2004 בכתב העת Pediatrics, ולפיה מריחת הראש בחומר לניקוי פנים שנקרא קטאפיל, הניתן לרכישה ללא מרשם רופא, מצליח להשמיד כינים ביעילות. ומה בדבר הניקוי האובססיבי של הבית? על פי מחקרים, אין בכך כל טעם, שכן כינת הראש אינה שורדת זמן רב מחוץ לקרקפת, מה שהופך את ניקוי הבית למיותר.

     

    מה עושים: נסו תחילה לסרק את ראש הילד במסרק דק שיניים, לאחר ששטפתם את ראשו בשמפו. חזרו על הפעולה ארבע פעמים, בהפרש של שלושה ימים בין סירוק לסירוק. כדי לנסות את השיטה השנייה, מרחו את שיער הילד במשחת קטאפיל, ייבשו את השיער במייבש שיער כשהחומר עליו, והשאירו אותו למשך שמונה שעות.

     

    אם שתי השיטות האלה כשלו, נסו שמפו להשמדת כינים המכיל %1 פרמתרין. תוכלו גם לנסות את השיטה הוותיקה, שעליה ממליץ פרופ' וולף: מריחת הקרקפת בתערובת המכילה שמן וחומץ בכמות שווה למשך שמונה שעות. לדבריו, "זו שיטה שעובדת כמעט תמיד, ואני ממליץ עליה כצעד אחרון להורים שהתייאשו".

     

    מוצץ מונע מוות בעריסה

     

    הטענה: מוצץ פוגם בהנקה, מזיק לשיני התינוק וגורם לדלקות אוזניים.

     

    ההפרכה: בחודש נובמבר 2005 הטילה האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים פצצה: בניגוד לטיעונים קודמים בגנות השימוש במוצצים, עודדו המומחים לראשונה את השימוש בהם. יתר על כן, לדבריהם קיימת עדות מעטה בלבד לכך שהמוצץ פוגם בהנקה ומזיק לשיני התינוק.

     

    בדו"ח מיוחד קובעים מומחי האקדמיה כי בהסתמך על מחקר רחב היקף שפורסם אשתקד בארה"ב, תינוקות שישנים עם מוצץ בפיהם מצויים בסיכון מופחת למוות בעריסה. בהנחיות החדשות קבעו החוקרים כי בשנה הראשונה לחיים מוטב להשכיב את התינוק לישון עם מוצץ (בלילה וביום). לדבריהם, אף שלא נמצא קשר בין שימוש במוצצים לפגיעה בהנקה, ההמלצה היא לדחות את השימוש במוצץ אצל תינוקות הניזונים מחלב אם עד גיל חודש, כדי להבטיח שהתינוק מסגל טכניקת יניקה יעילה.

     

    על הטענה שיש קשר בין שימוש במוצץ לבין שיעור גבוה של דלקות אוזניים הגיבו המומחים: הסיכון לכך נמוך בשנת החיים הראשונה והתועלת שבשימוש במוצץ עולה על סיכון זה. כך או כך, אם התינוק מסרב להשתמש במוצץ, אין להכריח אותו.

     

    מה עושים: שקלו לתת לתינוק מוצץ בזמן השינה החל מגיל חודש ובמשך כל השנה הראשונה לחייו, שבה הסיכון למוות בעריסה הוא הגבוה ביותר. צעדים נוספים כדי למנוע מוות בעריסה: השכבת התינוק על הגב בלבד בזמן השינה וסילוק כל חפץ, שמיכה או כרית ממיטת התינוק.

     

    במקום מתיחות - תרגילי חימום

     

    הטענה: ביצוע מתיחות לפני אימון משפר ביצועים ומונע פציעות.

     

    ההפרכה: שני מחקרים גדולים שפורסמו בכתב העת האמריקאי לאתלטיקה

    בשנת 2004 ו-2005 לא הצליחו למצוא עדות מדעית לכך שמתיחות לפני אימונים מונעות פציעות או כאבי שרירים. מחקר נוסף מצא כי מתיחות סייעו לשיפור היכולת הגופנית בקרב 5% מהמתאמנים בלבד.

     

    "מחקרים לא מצאו קשר בין ביצוע מתיחות לפני הפעילות לבין מניעת פציעות", אומר מולי אפשטיין, פיזיולוג מאמץ ממכון וינגייט. "הדרך הנכונה למניעת פציעות כתוצאה מ'שימוש יתר' היא הדרגתיות באימון, הקפדה על זמני התאוששות, שמירה על טווחי תנועה מלאים וסימטריות וציוד מתאים".

     

    מה עושים: מתיחות אולי לא ישפיעו על האימון, אבל חימום בהחלט כן. לפני כל אימון הקדישו לפחות חמש דקות לחימום השרירים שבהם תשתמשו במאמץ יתר במהלך האימון. לאחר האימון, מתיחות עשויות בהחלט למנוע כאבים ולהקל את פעילות השרירים.

     

    האשם באולקוס: חיידק

     

    הטענה: סטרס גורם לכיב קיבה.

     

    ההפרכה: בשנת 1982 מצאו זוג המדענים האוסטרלים בארי מרשול ורובין וורן כי החיידק הליקובקטר פילורי הוא הגורם לכיב קיבה. הם זכו ללעג מצד הקהילה המדעית, אולם אשתקד זכו השניים בפרס נובל לרפואה בזכות תגליתם, שהביאה לריפויים של מאות אלפים ברחבי העולם, באמצעות טיפול
    אנטיביוטי פשוט. על פי העדויות המחקריות, כ-90% ממקרי כיב הקיבה וכ-80% ממקרי כיב התריסריון נגרמים בשל החיידק הזה. שאר המקרים נגרמים בשל שימוש בתרופות שונות מקבוצת משככי דלקת לא סטרואידים, דוגמת וולטרן ונקסין.

     

    "בעבר רווחה הסברה שאישיות המתאפיינת בלחץ נפשי נוטה יותר לפתח כיב קיבה", אומר ד"ר אייל גל, מומחה לגסטרואנטרולוגיה מהמרכז הרפואי בילינסון. "אבל כל המחקרים שבוצעו לא מצאו קשר בין לחץ נפשי לבין אולקוס. יתרה מזאת, אחד המחקרים מצא כי בקרב אנשים שנמצאים בטיפול פסיכולוגי יש מספר הולך וגדל של כיבים".

     

    מה לעשות: לאיתור נוכחות החיידק הליקובקטר פילורי מבצעים תבחין נשיפה: החולה נושף לתוך מבחנה והאוויר הנפלט נאסף. לאחר מכן מתבקש החולה לשתות מיץ תפוזים המכיל את החומר אוריאה (שאינו מורגש בטעם המיץ). לאחר חצי שעה נוספת מתבקש החולה שוב לנשוף לתוך מבחנה. הבדיקה מאתרת את נוכחות החיידק באופן מדויק למדי. ניתן גם לבצע בדיקת דם (סרולוגיה), המאתרת נוגדנים שנוצרו בגוף נגד החיידק. שיטה מקובלת פחות היא איתור חלבוני החיידק באמצעות דגימת צואה.

     

    שן כלואה: הימנעו מעקירה

     

    הטענה: יש לעקור כל שן בינה כלואה.

     

    ההפרכה: שן בינה צומחת בדרך כלל בין הגילים 25-17. היא עלולה להיכלא עמוק בלסת, בלא יכולת לפרוץ החוצה. רופאי שיניים רבים מאמינים שהסרת שן בינה כלואה עשויה למנוע בעיות עתידיות בשיניים ונזקים לשיניים סמוכות. אולם לא קיימת לכך עדות מדעית מובהקת.

     

    למעשה, מחקרים הוכיחו כי עקירה כירורגית של שן בינה כלואה עלולה לגרום כאבים, נפיחות ואף נזק לעצבי הלשון או השפתיים, מה שעלול למנוע תחושת כאב וטמפרטורה. מה עושים: הימנעו מעקירת שן בינה כלואה, אלא אם אתם סובלים מתהליך עששת, ריקבון, זיהום, נזק לשן סמוכה או כאבים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים