לנקות חלונות בסנפלינג
מישל דור הצטרף הפעם לנעם למפרט, שניקה את חלונות מלון שרתון מוריה בת"א באמצעות סנפלינג. זה היה כל כך מפחיד שהוא, מישל, נטש את המשימה באמצע. וממה מפחד נעם? מחולדות
הפעם באמת עברתי חוויה מפחידה במיוחד כשהצטרפתי לנעם למפרט, שניקה את חלונות מלון שרתון מוריה בתל אביב, בעזרת ציוד סנפלינג מקצועי. אגב, המושג "סנפלינג" הוא המצאה ישראלית. באנגלית המונח הנכון הוא rappeling.
- צילום: שי רוזנצוויג
למפרט, רווק בן 31, עוסק ב"עבודות גובה רב". נפגשנו בבוקרו של יום בהיר על גג המלון. המראה הפנורמי של העיר היה מרשים, אבל מבט אחד למטה הבהיר לי, שהפעם יוסטון - יש לנו בעיה. קפאתי, פשוט כך. העמידה על גג של בניין בן 20 קומות, עם רעש המזגנים והרוח השורקת, נתנה לי תחושה מאוד לא נעימה. נצמדתי למעקה הבטון והבטתי מטה. המחשבה שעוד מעט אני אעבור אותו ואהיה מצידו השני קשור לחבל, זרעה בי חלחלה עצומה.
בעודי עומד מהורהר וחושש, ניגשו מיד נעם ועמיתו לעבודה, לפריסת התשתית לקראת הירידה. בשלב הראשון החלו לקדוח במרץ חורים בבטון לתוכם הכניסו בורגי ג'מבו אליהם עיגנו שישה חבלים שהשתלשלו מטה ויצרו מעין רשת של קורי עכביש. "אנו מחברים את החבלים לתשתית שלנו במקומות חדשים ולא מוכרים", הסביר נעם. "כשיש לנו מזל ניתקל בקורות בטון וב 'פילרים' אליהם נתחבר כדי לרדת".
בתום מתיחת החבלים בדקו נעם וחברו אם לולאות המתכת מחזיקות מעמד. עשה רושם שהם מרוצים. הם לחצו ידיים ונפרדו. נותרנו שלושה על הגג: נעם, שי הצלם, ואני. ברגעי אימה אלה התחלתי להתחרט על היוזמה.
אבל מיד החלטתי שלא נוטשים משימה בראשיתה, ובכלל. כבשתי את פחדי והמשכתי. בתדרוך שהעביר לנו נעם הבנו שחוץ מהחבל אליו אנו קשורים יהיה לכל אחד חבל נוסף כגיבוי והוא מחובר למתקן שבדומה לחגורת הבטיחות במכונית "ננעל במידה ואתה צונח מטה בבת אחת", כך על פי ההסבר של נעם.
בניגוד לסנפלינג של מצוקים, במקרה הזה יש לעצור כל פעם כדי לבצע את העבודה. לשם כך יש למשוך אליך את "זנב" החבל המשתלשל מטה כדי לפנות את המרחק אותו אתה רוצה לרדת.
בשלב השני יש ללחוץ על המנוף שגורם לירידה עצמה על ידי שחרור לפיתת נועל הרתמה לחבל. לחיצה חזקה מדי ואתה יורד מהר, מהר מדי.
במשך הירידה עליך לזכור כל העת את אבזם הנעילה שמחובר לכבל הגיבוי השני אשר מתרחק ממך בעת הירידה. במידה ולא שמת לב הוא יינעל בנקודה שהיא כבר מעבר להישג ידך ואז יש צורך לעלות ידנית על החבל - דבר שאינו קל כלל ועיקר.
החבל שאליו נקשרתי היה חדש לחלוטין, אולי היה זה רצון טוב של נעם, אבל עבורי היווה סיוט: החבל החדש היה כה חלק שהוא "נזל" בלשון המקצועית. כל שחרור נעילה של מתקן הישיבה גרם לי להחליק מטה. הדבר שיבש לחלוטין את היכולת שלי לתפקד.
הפחד הלך וגבר. עד כדי כך שבשלב מסוים, בעודי מדובב את נעם כשמקרופן בידי, החלטתי להיאחז במרפסת של אחת הקומות. לא עזרו כל ניסיונות השכנוע של שי הצלם ושל נעם - מבחינתי זו היתה נקודת שבירה - הפסקתי את הראיון וזינקתי פנימה לחדר הבטוח כאילו עשרה שודדים רודפים אחרי.
אני נשברתי, אבל נעם עושה זאת כמעט כל יום כבר חמש שנים. שכרו החודשי כ-7,000 שקל. אותי שום סכום לא היה מחזיר לשם. "כולם חושבים שאני איזה טרזן, עושה חיים", אומר נעם. "אתה עכשיו מבין מה אני חי, והיום עוד יום רגוע. תאר לך מה קורה ביום סערה כשאנו עובדים ומתנופפים מצד לצד". לשאלתי מה חושבים ההורים שלו על עיסוקו, השיב כי הם ביקשו ממנו "שלא יחרוג ממסגרת האשראי בבנק, ושיהיה זהיר על הכביש". מעניין.
בישראל יש כמה חברות העוסקות בעבודות גובה רב באמצעות סנפלינג - ניקוי חלונות, איטומים וצבע, שטיפה וניקוי קירות פסיפס, התקנת שלטים, החלפת שמשות שבורות ועוד. זו דרך יעילה להגיע למקומות שאינם נגישים אלא בהשתלשלות מלמעלה למטה תלויים על חבל או עומדים על פיגום נע. "יונים מביאות פרנסה מצויינת, אבל הכסף האמיתי בא מהעטלפים שמזהמים את הקירות", אומר נעם.
"עובד טוב ויעיל שעובד מהר יתחיל לטפס מהר מאוד בשכר ויוכל להגיע ל-70-60 שקלים בשעה", אומר נעם. לדבריו, בענף ישנם רק מקצוענים והוא יעסיק רק אנשים שהאחריות היא בראש סדר העדיפויות שלהם.
"מה מפחיד אותך", אני שואל את נעם לסיום. "חולדות, וחולדות רעבות מפחידות אותי ממש", הוא משיב.
הכתב התלווה לנעם למפרט, "חלונות 2000" www.halonot2000.co.il
