טובים השניים
שיתוף הפעולה בין ברי סחרוף לרמי פורטיס עדיין מצליח להשביח את שניהם. האלבום החדש שלהם הוא ממתק אמיתי
זה לוקח כמה וכמה האזנות, אבל בסוף התשובה ברורה. כן, האיחוד של פורטיס וסחרוף היה מוצדק והאלבום הראשון שלהם ביחד זה יותר מעשור, "על המשמרת", פשוט מצוין.
הקריירה של פורטיס וסחרוף לא היתה זקוקה להתקמבקות הזו, שניהם הסתדרו מצוין לבד, ועדיין, יש משהו בשיתוף הפעולה ביניהם שיוצר שירים שאף אחד מהם לא מנפיק לבד. כמו לנון ומקרתני, כמו מוריסי ומאר, פורטיס וסחרוף הם שני ענקי מוזיקה בזכות עצמם, אבל במותג המשותף שלהם יש ערך מוסף, בוודאי כשהם חוברים להרכב הנגנים הטוב ביותר שפעל כאן: (גיל סמטנה, יובל שפריר, ז'אן זק גולדברג ואורחים נוספים).
האלבום נפתח בהרעשה ארטילרית כבדה, שמוכיחה שלשניים אין שום כוונה להירגע או להתברגן. לקראת סופו הוא נרגע במקצת ולטעמי, דווקא השירים השקטים הם המוצלחים יותר באלבום: "בסוף של יום" הוא קלאסיקה משמיעה ראשונה, "מועדון החולמים" ו"לך לך" לא מפגרים אחריו בהרבה. דווקא כששני ענקי הרוק האלה מציגים את הצד הרך שלהם, נוצר קסם מיוחד, שכובש את המאזין.
מבין הקטעים המחורעים בולט לטובה "מעצבי דעת הקהל", שבו מתארח מוקי ומפגיז בכל הכוח טקסטים נוקבים ומשובחים. גם בשאר שירי האלבום מבריקים הצמד לא פעם בשורות אמיצות ונוקבות, שכמותן קשה למצוא, כשהם מציירים תמונה מדוייקת של ישראל בשנות האלפיים.
זה לא אלבום מושלם ומשנה תודעה כמו "סיפורים מהקופסא", ואין פה להיטי ענק כמו ב"1900?", ויש בו כמה חולשות. ההפקה מעט מיושנת (נדמה לי שמפיק חיצוני היה יכול לתרום קצת לגיוון הצליל שנשמע מעט מוכר מדי), והביצועים של פורטיס וסחרוף לעתים לא מספיק אנרגטים (למעט ב"תחת אש" המשובח), אבל בשורה התחתונה - מדובר באלבום מבריק, של שניים מגדולי היוצרים שלנו, שעומד להפוך לפסקול החיים של רבים מאיתנו בחודשים הקרובים. יותר מזה, אי אפשר לבקש.
לפנייה לכתב/ת 
