מה קורה בבוקר שאחרי
מסכנות הבנות. להיות הומו זה הרבה יותר פשוט. נחסכו לי כל הסיבוכים האלה, עם המקלון הכחול והפיפי שצריך לעשות עליו. הפרטנר, שלפני שנייה הצליח לגרום לדופק שלך להתרומם (ולא רק), הופך לחלוטין בלתי רלוונטי. פעם אחת אפילו קמתי והלכתי מהדירה באותו הרגע, ורק במדרגות נזכרתי שנפגשנו אצלי בבית. על מפגשים מיניים ועל תוכנית ההתנתקות שלי
לפני כמה שבועות התקשרה אלי חברתי הישרה, ש', ואמרה שהיא צריכה את נוכחותי הפיזית והרוחנית ברכישת גלולות "הבוקר שאחרי". הסיכוי שהיא נכנסה להריון היה נמוך יותר מהסיכוי שתמות מפגיעת ברק באמצע יום קיץ שרבי במדינה קטנה באפריקה, אבל המתח הנפשי שלה הניע אותי להתפנות מכל עיסוקיי החשובים (צ'יטוט עם גברים טופלס במצלמה) ולצאת איתה למסע קניות במגדלי אוחצ'יאלי.
לאחר סדרת הברכות והאיחולים ההדדיים שפותחת כל מפגש או שיחת טלפון בינינו ("תמותייייי", "תישרף", "תיחנקי"), נפלה ש' על כתפי החסונה והתאוננה על מר גורלה. "אני מתה מפחד, וגם כואבת לי קצת הבטן ויש לי כבר בחילות בבוקר", ייבבה, ולא עזרו כל הסבריי שאין סיכוי שהיא נכנסה להריון מכך שגמרו לה, אתמול, על פיקת הברך או על קצה הבוהן. כל נסיונותיי לעודד אותה לא הועילו, ואפילו השמות שהצעתי לרך הנולד, רובם שמות של צוררים ורוצחים סדרתיים, לא רוממו את מצב רוחה. הגברת החליטה קבל עם וקניון שעוד מעט היא מקבלת צירים, וכל מה שיכולתי לעשות באותו הרגע הוא לנגב את הדמעות ולקוות שלא יירדו לה המים על המדרגות הנעות.
פתאום הבנתי שלהיות הומו זה הרבה יותר פשוט. נחסכו לי כל הסיבוכים האלה, עם המקלון הכחול והפיפי שצריך לעשות עליו בשביל לדעת אם כדאי לך לבטל את התוכניות לתשעת החודשים הקרובים ואילך. ולפני שמי מכם מתחיל לצקצק בלשונו ולומר לי שלא תהיה לי המשכיות, אציין כי הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לי, לסובבים אותי, ובעצם גם לעולם כולו, הוא המשכיות ישירה וגנטית של התוצר האבולוציוני המופלא והבלתי-מאוזן בעליל שמתהלך חופשי ברחובות ומכונה "ט. איתן". כשארצה להתרבות כבר אמצא דרך. אם הלטאות, הזבובים, והלסביות מצליחים לעשות את זה - אין שום סיבה שאני לא.
אני כל כך חסר סובלנות אחרי הסקס, שלא בא לי לראות אף אחד
אצלי, הבוקר שאחרי מתמצה לכדי רגע אחד אחרי שהופה-סטופה נגמר הסקס ופתאום הפרטנר, שלפני שנייה הצליח לגרום לדופק שלך להתרומם (ולא רק), הופך בלתי רלוונטי לחלוטין. פעם אחת אפילו קמתי והלכתי מהדירה באותו הרגע, ורק במדרגות נזכרתי שנפגשנו אצלי בבית. כל מה שמעניין אותי זו התנתקות חד-צדדית שלי ממנו. הרבה פעמים אני כל כך חסר סובלנות אחרי הסקס, שפשוט לא בא לי לראות אף אחד. בעיקר לא את זה ששוכב עכשיו על המיטה, מיוזע קצת ומתנשף, ומחייך את החיוך הכי דבילי שאתם יכולים לדמיין לעצמכם. לפעמים הוא גם חמוד, אבל כשמדובר בזיון חולף, זה לא מספיק.
בעצם, גם אם החתיך הכי היסטרי היה שוכב שם (בראד פיט, איאן מקגרגור, משה דץ) - לא הייתי מסוגל לראות את המחזה הפוסט-זקפתי הזה. עניין של נפילת הורמונים בדם, כנראה. פתאום מתחשק לי לעשות הכל, חוץ מלחלוק איתו את אותם 83 מ"ר (רשומים בטאבו, לא כולל חניה). כל משימה נאלחת ואיומה הופכת אטרקטיבית יותר מאשר להיות עם הזשע"נ (זיון שזה עתה נגמר): להוריד את הזבל, לנקות את התריסים, להצטרף לכת המורמונים ולחיות חיי נזירוּת ופרישות, להקשיב לדיסק האחרון של עברי לידר. רק כדי שתבינו כמה שהמצב חמור.
בימי הסטוצים העליזים, הכפיות היחידות הן במגירת הסכו"ם
למרבה המזל, בסקס עם מישהו שאני אוהב, או מתחיל לחבב, העניין הרבה יותר נחמד. מנבלה צינית וסרוחה (מצבי הביולוגי הטבעי), אני הופך למשהו בלתי-מוגדר, מגעיל בדביקותו ונאלח בכל קנה מידה. חיבוקים ונשיקות, כפיות עד הבוקר וסיבוב 2, 3, 4 ואילך. אבל בימי הסטוצים העליזים (תרתי), הכפיות היחידות שאני מוכן שיהיו אצלי בבית נמצאות במגירת הסכו"ם במטבח.
"תמותי" - "תישרף"
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
