שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המנצחים והמפסידים בטלוויזיה
    בערוץ 2 פתחו סחבקייה ויצרו תחושה של עומס יתר, בערוץ 10 היו סך הכל מסודרים ומקצועיים ובערוץ 1 כמו בערוץ 1: הזמן לא זז. אריאנה מלמד על משדרי הבחירות בערוצים השונים
    בעצם אפשר היה לעלות על פיג'מה כבר בעשר וחצי. המדגמים שודרו, ההמולה במטות סוקרה, כל התקלות הטכניות הופיעו לפחות פעם אחת וכל הפרשנים בזבזו את התחמושת שלהם. אלא שמשדר בחירות הוא ריטואל שבטי חזק יותר מן המציאות ששלושת הערוצים הצליחו לגרור לאולפניהם או לחלק בין כתביהם. מי שנשאר ליד המכשיר עשה זאת לא בגלל המציאות אלא בגלל הגעגוע והתקווה שאולי, בכל זאת, כולם שוב טועים, ומחר באמת יהיה לו טוב יותר.

     

    הפערים בין המדגמים לא היו היסטריים והמגמות היו ברורות: גם ההצלחות, גם הכשלונות, וגם מה שייאמר עליהם מכל כיוון אפשרי. המזפזפים קיבלו מינון יתר של ציפי ליבני ולימור לבנת, הנאמנים לערוץ שלהם לא הפסידו כלום, ובתחרות שהתנהלה בין 2 לבין 10 ברור היה מי יגרוף את קופת הרייטינג, למרות שגם אתמול לא הסתמן קשר ברור בין תכנים טובים יותר לבין העדפות צפייה.

     

    • עוד על תוצאות הבחירות ב-ynet.

     

    ערוץ 2: אי סדר ויותר מדי פאשלות

     

    בערוץ 2 פתחו סחבקייה גדולה, גררו לזירה את כל כתבינו שהפכו גם לפרשנינו, ועוד הכבירו בפרשני-אולפן: שמעתם משהו מעניין שלא ידעתם קודם לכן? שמעתם ניתוח מבריק של היום-שאחרי? אם כן, אנא דווחו. באורח ברור וצורב נעדר מן האולפן של 2 מבט-על, חף מן האדרנלין הזול שעיתונאים מפמפמים בו את עצמם ערב בחירות. אבל ערוץ 2 גם מאמין שלצופים שלו אין כוח למבט כזה. לכל היותר הם צריכים את מנת הדאחקות היומית שלהם. "משחק מכור" לחצו על הדוושה בכל הכוח, והיה – איך לומר זאת – מביך למדי, וולגארי שלא לצורך ומאוד לחוץ. נבחרת הסאטירה הזאת מצויינת כשהיא תחומה היטב במשבצת השידור שלה, ולשם היא צריכה לשוב עד לבחירות הבאות וגם אחר כך.

     

    השידור של 2 יצר תחושה של עומס יתר, שוודאי התגברה אצל המזפזפים. הדיונים באולפן התנהלו בקוואדרו, השתרר שם אי סדר כשכולם נכנסים לדברי כולם, והסאונד היה פשוט איום ונורא. באולפן נשמעו הדוברים לפעמים כמי שמשדרים מתוך צינור חלול, ולפעמים – כמי שהד גדול ואפוקליפטי מלווה אותם. אי אפשר להפיק משדר בחירות חף לגמרי מפאשלות ותקלות טכניות, אבל ב-2 פשוט היו יותר מדי.

     

    בישיבת הלקחים והמסקנות, כדאי מאוד שקברניטי חברת החדשות ישקלו שוב את התבונה שבהקמת אולפנים חדשים ונוצצים לקראת משדר כה מסובך מבחינה טכנית, אבל יותר מזה, יחשבו שוב על בחירת היושבים באולפן. הם יעשו לעצמם טובה אם יבינו שטומי לפיד היה פשוט פאתטי בהכחשת המציאות, ושלי יחימוביץ' מאוד מאוד משעממת בתפקידה החדש כשופרו של עמיר פרץ. שבויה בלהט הרטורי שלה עצמה, יחימוביץ' שכחה שלטלוויזיה יש נטייה לחשוף ולהקצין כל הגזמה – ופאתוס של הערצה, כשהוא נשפך מן המסך, הוא פשוט נלעג ומיותר לחלוטין.

     

    • רגע מרגש - סוקניק: יונית, לו היית עינב גלילי. לוי, בשליפה הכי טובה של הערב, מבלי להביט בסוקניק: לו היית גורי.

     

    ערוץ 10: רגוע יחסית ומסודר

     

    הבוקר, אחרי שערוץ 10 יתחיל לפרק את חגיגת הדמוקרטיה השקופה בכיכר, מישהו צריך לשאול את עצמו גם שם אם היה כדאי. האולפן המעוטר בדגלים ומיקי ויעקב על רקע הבריכה התכולה כהה, כשלפניהם ניצב דלפק שכאילו נגרר מוויטרינה של חנות רהיטים משנות הששים, היו מפגע עיצובי מאוד לא נעים לעין. הסאונד דווקא עבד יפה, ולמרות המחדלים האסתטיים (כולל הז'קט המקומט של חיימוביץ'), השניים הצליחו לשמור על אווירה רגועה יחסית, מקצועית ומסודרת יותר משל עמיתיהם ב-2.

     

    ערוץ 1: רגוע מדי ואיטי

     

    הגעגועים ל"גבירותי ורבותי, מהפך" וודאי הובילו את המזפזפים גם לרוממה. שם היה רגוע מדי, ממלכתי מדי, איטי ומאוד לא מושקע. עד כדי כך שלפעמים לא היה ברור שאנחנו אכן חיים ב-2006, וממש התבקש לשמוע את קולו של מנחם בגין בנאום הנצחון שלו בתוספת צבע. בישיבת הלקחים, מישהו שם צריך לומר לעצמו שאי אפשר להעביר עוד משדר בחירות שהגימיק היחיד שלו הוא נוכחותו של חיים יבין, ושקטעי הארכיון שלו ששודרו לפני המדגמים רק מעצימים את העליבות הכללית. אבל ישיבה כזאת, אם תיערך, לא תהיה אפקטיבית בלי מהפך אמיתי ברשות השידור. צריך רק לקוות שעד הבחירות הבאות יהיה מי שיוציא את רוממה מן הבוץ, בטרם ייעלמו אחרוני הצופים.

     

    ועכשיו, נזיפות לכולם:

     

    שני סיפורים עיתונאיים רציניים הוחמצו לגמרי במשדרים. הראשון מגיע מן המציאות שמעבר לאולפני הבחירות, בדמותה של קטיושה שנורתה לכיוון אשקלון. כולם דיווחו, וכולם דיווחו שהסיפור הותר לפרסום רק בערבו של יום, ואף אחד לא משך בשרוולם של האחראים לכך. קטיושה בדרום ביום בחירות היא לפחות חצי מנדט לליכוד. האם היה מי שחשב כך וצינזר משום שחשב כך?

     

    הסיפור השני הוא כמובן עלייתה המטאורית של מפלגת הגמלאים. הסוקרים בערוצים השונים ידעו בימים האחרונים שכאן צפויה הפתעה, ולכל הערוצים ודאי היה די זמן להכין איזושהי כתבת פרופיל קטנטונת על האנשים שיגיעו לכנסת, רכובים על גל הטרנד הכי נלבב של הבחירות האחרונות. אף אחד לא הרים את הכפפה כראוי, אבל הישג תקשורתי אחד כבר נרשם לזכותה של המפלגה החדשה: בהמולה הכללית ובין זפזופים, אינני זוכרת מי מן הכתבים פנה אל רפי איתן ב"אדוני", במקום לצרוח את שמו הפרטי, כמקובל ביחסי הסחבק בין עיתונאים לבין פוליטיקאים. תמשיכו ככה, בבקשה. קצת תרבות דיבור לא תזיק לשלושת הערוצים גם יחד, ובטח לא לצופים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים