שתף קטע נבחר

בגידה: זה לא הסקס, אלא השקר

חברים וחברות, תהיו ישרים עם עצמכם. לא בושה ליהנות, לחוות, להשתמש במה שהטבע נתן. האהבה רק מועצמת. לא צריך להכריז בקולי קולות, רק לקחת בחשבון את האפשרות ולפרגן. לא לעשות מזה ספורט, אבל כתבלין, כתוספת מידי פעם, למה לא? בעקבות המאמר של אבינועם בן זאב, הצעה לטרמינולוגיה אחרת

מהי בגידה?

לטעמי, המוטיב הכי חזק והכי בעייתי בבגידה הוא השקר. זה מהות הבגידה. בגידה היא הפרת אמונים. אשתך בטוחה שאתה שוכב רק איתה ולא פוזל (שלא לומר עושה משהו של ממש) לשום כיוון אחר. אתה מפר את האמון. שוכב עם מישהי אחרת. אתה משקר. כי אתה מסתיר.

 

האם עצם הסקס עם מישהי אחרת הוא "בגידה"?

לדעתי, התשובה היא לא.

 

אנחנו, גברים ונשים, איננו יצורים מונוגמיים במקורנו. המונוגמיה היא יותר הסדר תרבותי-חברתי כדי להימנע מכאוס חברתי שיכול לנבוע מהבאת צאצאים בכל מיני אופנים, בלי לדעת מי אבא, מתי וכדומה. זאת אומרת, אי יכולת לקיים תא משפחתי.

לכן בני האדם ריסנו את עצמם ופיתחו מוסכמות חברתיות עם פנינת הפנינים - מוסד הנישואים.

 

נשאלת השאלה, האם בעידן המודרני, עם כל היכולת שלנו במניעת הריון לא רצוי, העצמאות הרבה יותר שלנו, במיוחד עצמאותן הכלכלית הגוברת של נשים, עדיין חייבים אנו להיצמד לדוקטרינות עתיקות (ולא בהכרח לא טובות! יש יתרונות מצויינים בקיום ההסדר החברתי הזה כפי שהוא), או שמא צריכה להתפתח גישה שונה, פתוחה, שלא מתעלמת מהמציאות הקיימת. הרי ברור כשמש לכולם כמה רווחת התופעה של "בגידה".

 

יש מקרים שבהם אחד מבני הזוג מוצא בן זוג אחר. זה קורה. זה מקרה רציני שבמוקדם או במאוחר צריך לעלות על השולחן ויש לפתור אותו בדרכים כאלה או אחרות. בני הזוג יחליטו. אולי מישהו מסכים לכך שבת זוגו אמנם איתו אבל יש לה עוד מישהו באופן קבוע. אולי הפוך - למישהו יש שתי בנות זוג. את שתיהן הוא אוהב והן אותו. אל תפלו מהכסא. יש לא מעט תרבויות בעולם (גם היהודי) שביגמיה איננה עבירה בהן.

 

אשה שיש לה בן זוג פוגשת באקראי מישהו אחר

 

ויש מקרים הרבה פחות מסובכים. נאמר, אשה שיש לה בן זוג פוגשת באקראי (בעבודה או במקום אחר) מישהו אחר. הוא מעניין אותה. נרקמת ידידות. יש עניין הדדי. מתפתחת משיכה. כל זה טבעי, וזה מעשה של יום ביומו. האשה מאוד חפצה לשכב עם הידיד הזה. כי היא רוצה לחוות משהו שונה, כי זה מסעיר אותה, לא משנה למה. למה שזה לא יקרה? אם בן זוגה יודע שקיימת אפשרות כזו (לא חייב לדעת פרטים ממש. זה לא רלוונטי) ומקבל את זה, אז היא לא תיאלץ לשקר. היא תהנה, הידיד שלה ייהנה. היא תבוא הביתה שמחה, משוחררת, מאושרת. מה כבר כל כך רע בזה?

 

לא צריך להכריז בקולי קולות על זה. רק לקחת בחשבון את האפשרות ולפרגן. גם לא צריך לעשות מזה ספורט. אבל כתבלין, כתוספת, כחוויה שונה מידי פעם, למה לא?

 

כותב המאמר העלה שאלה מאוד חשובה בנושא הבחירה. בנושא מחירים שמשלמים על מעשים שנעשו או שלא נעשו. בנושא חרטה על חוויה שלא מומשה. אני ניסיתי כאן לנטרל את חומר הנפץ של "בגידה". המושג מוטעה לטעמי וטעון מדי.

כמובן, אינני ממליץ לנקוט גישה זו או לא לנקוט. זה מצויין ומרשים, ההסתפקות של בני זוג זה בזו באופן בלעדי. אבל אם מרגישים רצון ליותר? אז לחנוק את זה ולצבור מרירות, חוסר סיפוק, תחושת אי-מימוש? למה?

 

אם אין הסכמה צריך להיפרד ולחפש בני זוג אחרים

 

אם אין הסכמה הדדית לגבי הדרך שהצעתי, אז צריך ביושר לשלם את המחיר, זאת אומרת להיפרד ולחפש בני זוג אחרים. אני נרתע מהצורך לשקר, להסתיר, לספר סיפורי כיפה אדומה ולהסתבך במסכת ארוכה ומפותלת של שקרים. זה יותר טוב לזוגיות? ברור לכולנו שזה הרסני, והסוף איננו בפירוק אלא בפיצוץ.

 

אז, חברים וחברות, תהיו ישרים עם עצמכם, ובאותה עת שימו הכל על השולחן. לא בושה ליהנות, לחוות, להשתמש במה שהטבע נתן. זה לא מפיג את האהבה. היא רק מועצמת.

 

חבר טוב שלי אמר לי פעם, לפני שחשבתי על כל זה, שאשתו הולכת בשעות הערב להתעמל. באחת הפעמים הוא אמר לי שהיא הודיעה שתבוא יותר מאוחר. שאלתי אותו: "אתה לא חושב שהיא קצת הולכת להתפרפר?". הוא אמר לי בצורה הכי אמיתית וכנה: "אז היא תעשה חיים. אז מה?"

 

תחשבו על זה.

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רוצה לחוות משהו שונה, מסעיר
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים