האמת שלפני "לגור איתו"
אתם בשלבי זוגיות מואצת, עולמכם מואר בזיקוקי דינור, ואז פתאום הארון הנשי המסודר מתמלא תחתונים בגודל אקסטרה לארג' של החבר. החבר, מצידו, מכבס חזיות. אתם מפתחים רעיונות יצירתיים כדי להימנע מנסיעה לילית מייגעת למקום שהוא לא ממש הבית שלכם, משלמים חשבונות כפולים ומחפשים תדיר אחר חפצים שנעלמו
זהו, החלטנו לעשות את זה. לאסוף איש פקלאותיו, זיכרונותיו, שגעונותיו ושריטותיו וללכת על זה. כך, בפיק ברכיים אופייני לשניים שהולכים עוד צעד אחד קדימה, קיבלנו החלטה אמיצה לעבור לגור יחד. מעורר בכם "אוהו…" דביק? קבלו את האמת שלפני לגור איתו.
מי שחושב שההחלטה לגור ביחד נובעת מטעמים רומנטיים בלבד שוגה בחלומות. זה מתחיל חודשיים-שלושה לפני, אתם בשלבי זוגיות מואצת, עולמכם מואר בזיקוקי דינור, ואז משהו מתחיל להציק. פתאום הארון הנשי מתחיל להתמלא בתחתונים בגודל אקסטרה לארג' של בן הזוג הטרי שקפץ לישון רק פעם-פעמיים בשבוע והפך את ארון הבגדים המסודר שלך למחסני אופנה הטרוגניים ואת הסלון לקורבן פוגרום בדרך קבע. הגבר, מצידו, מוצא עצמו מכבס חזיות ומצופף שתי מברשות שיניים בכוס הקטנה שקנה רק לעצמו.
ויכוחים בסוגיית "איפה נישן היום"
אתם מוצאים עצמכם מנהלים ויכוחים בסוגיית "איפה נישן היום" ומפתחים רעיונות יצירתיים במיוחד כדי להימנע מנסיעה לילית מייגעת למקום שהוא לא ממש הבית שלכם. אתם משלמים כפול חשבונות וזה מתחיל להציק, אתם עסוקים בחיפוש מייגע אחר חפציכם ("תגיד, לא השארתי את זה אצלך?") ומכינים עצמכם טוב טוב עד לרגע שבו אתם מתייאשים ומחליטים לאחד מיקום.
כמו שאין תקדימים אופטימיים לחוקי מרפי, כך גם ההחלטה המעולה שלכם לעבור דירה נופלת בדיוק בתקופה בה היצע הדירות זועק לעזרה. לכך מתווספת העובדה שעדיין לא עמדתם לעומק על טעמו של בן זוגכם. והנה אתם עלולים למצוא עצמכם מזועזעים מול ההוא המעדיף בית עם גינה במרחק שעה וחצי נסיעה בפקקים על פני דירה בלב תל אביב, עשר דקות מהמשרד (ומבתי הקפה, הקניונים וחברים). הדבר מביא אתכם מייד לסקר של 35 דירות בממוצע (כולל פחונים באלף דולר לחודש) שבסופו, דקה לפני שמגרשים אתכם מדירותיכם הנוכחיות, אתם מתפשרים על מרפסת במקום גינה ומשלמים הון תועפות על המיקום.
קצת לפני תאריך היעד, יומיים לפני שעוברים, כי למי יש זמן, אתם מתחילים לחפור, למיין ולזרוק את כל מה שאין בו טעם וצורך לחיים החדשים. עוד בטרם התחלתם לארוז שילחתם לפח האשפה זכרונות לא רלוונטיים (תמונות עם הגבות מכיתה ז') ורכוש שתהילתו חלפה מן העולם (ליוויס 501) , ומכרתם ביד שנייה את כל מה שידעתם שבן הזוג יביא במצב משובח יותר. גיליתם שאפשר להגיע לחיסכון של אלפי שקלים מרהיטים שנתנו לכם כנדבות לדירה הראשונה שלכם. במקביל, אתם מוודאים בנחישות ששותפכם לדירה החדשה נוהג כמוכם, מנפה את כל שניתן ומנקה כל מה שייקח, על מנת להימנע מבלגן מיותר בקן החדש. הוא כמובן יספר איך זרק כמעט את "כל הבית" והוא מביא איתו רק מה ש"ממש חייב".
אל תדאגי, הכל בטיפול, עד שתיים בצהריים אנחנו בדירה החדשה
הרגע הגדול מגיע, יום המעבר לדירה. היקיר הבטיח שטיפל בנושא ההובלה והמובילים הם "ארבעה אנשים מהשורה הראשונה, מקצועיים וזריזים, אני מכיר אותם". מיד הוא מעלה מושגים שעד אותו רגע לא נשמעו מפיו כמו "צ'יק צ'ק, עושים הובלה מתגלגלת" (איסוף עוקב רצוף משתי הדירות) ואומר את המשפט המטריד מכולם: "אל תדאגי, הכל בטיפול, עד שתיים בצהריים אנחנו בדירה החדשה עם כל הציוד". שניים מתוך ארבעת המובילים המתוכננים נעלמו כשפן בתוך כובע, והשניים הנותרים, בגיל העמידה, גלגלו את ההובלה המתגלגלת עד שתיים לפנות בוקר.
בעייפות רבה אתם מתחילים לפרוק את הארגזים. יותר נכון, את עוסקת בארגזים בלתי ניתנים למיון, בעוד בן זוגך אחוז תזזית, משולהב כמו כל איש מערות טיפוסי מהחייאת ארגז הכלים שלו לטובת הרכבת רהיטי חשיבה מאיקאה.
כך תגלי בייאוש שהבטחת ניפוי הציוד של אהובך היתה חלום, ותנסי להתמודד עם התירוץ הבלתי נלאה: "אבל אני חייב, זה למילואים!" על כל אותם אלפי פריטים שהוא לא יכול לוותר עליהם, כולל חולצה עם הדפס של טוויטי.
בסוף, כמו כל דבר, איכשהו גם זה עבר. אנחת רווחה.קבלתם בית. וואוו! גרים יחד, אתם בכלל קולטים את זה? פתאום אתם שמים לב שבכל התהליך המייגע הזה לא מצאתם רגע אחד לעכל את פריצת הדרך שלכם. עוד לא ספגתם לעומק את המשמעות שעומדת מאחורי משא ומתן על ה"פיצ'פקס לאן?" אבל זה בסדר, יהיה מספיק זמן. כל שנותר הוא לעבור לאותה מרפסת יקרה מפז, למתוח שני זוגות רגליים ולהבין שזה הזמן להתרגש.
לפנייה לכתב/ת 
לחפור, למיין ולזרוק כל מה שלא צריך לחיים החדשים
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
