פייר, אנחנו מה-זה אוהבים להתאכזב

המשפט הזה, שאומרת "ליאורה" בתוכנית "ארץ נהדרת", מתאר אמת עגומה: אנחנו אוהבים להתאכזב. או נכון יותר, אנחנו נהנים להראות ולהפגין את אכזבתנו. באחת התוכניות מפנטזת ליאורה (עלמה זק) כיצד תיכנס לקניון העמוס ותגיד בעונג "פייר, אני מה זה מאוכזבת מהקניון". ואז תקנה טלוויזיה, וספה, ותשב ותאמר: "פייר, אני מה זה מאוכזבת מהסוקניק הזה".

בקפיצה לעולם הדייטינג, והיחסים בכלל - פייר, האם זה לא אחד המכשולים השכיחים? כשמכירים אדם חדש, וחשים מתח, אי נוחות, פחד מדחייה ושאר רגשות לא נוחים, יש מי שנוקטים בשיטת ליאורה. היא או הוא מתיישבים מול בן זוגם לדייט ומתחילים לחפש ממה ניתן להתאכזב. וככה ירגישו חזקים יותר, שווים יותר, צודקים יותר. חיפוש התכונות השליליות מתרחש לעתים קרובות באופן אוטומטי, בלתי מודע, ומאפשר לנו להתרווח על הכסא כמו ליאורה, ולהרגיש על הגובה.

בפסיכולוגיה מכנים תהליך זה בשם דה-ואלואציה, ובעברית - הפחתת ערך. כמו בשוק, הכל יחסי, ואם נפחית את הערך של מי שמולנו, נוכל להרגיש את הערך שלנו גבוה יותר, באופן יחסי. אבל כאן המוקש: אם היא כל כך מאכזבת, למה שנמשיך את הקשר איתה? מנגנון הזילזול, שעוזר לנו, גם מחבל ביכולת שלנו להתלהב, להתפעל וליהנות מאדם חדש, לגלות את תכונותיו החיוביות ולפתח רגשות טובים.

תהליך הפוך ממה שקורה בהתאהבות

זהו תהליך הפוך ממה שקורה במהלך התאהבות. בשלבי ההתאהבות, מופיע העיוורון המפורסם, אנחנו עושים לאהובנו החדש אידיאליזציה, מעצימים את ערכו, מתעלמים מתכונות שליליות ומנקודות מאכזבות. נכון, בהמשך יבוא תהליך של התפכחות, ובלשון מקצועית, דה-אידאליזציה, כלומר - ירידה הדרגתית מהאהבה העיוורת. עם סיום תקופת הקסם של ההתאהבות והאידאליזציה, אנו נוחתים לקרקע המציאות ומתחילים להכיר את חסרונות הקשר ובת הזוג. בקשר טוב, תהליך זה קורה באופן מתון, ובמקביל, ממשיכים להתקיים דברים טובים מספיק בכדי שהקשר יתמיד ויהיה יקר לנו.

לכן, אם נתחיל את הקשר במבט מאוכזב, מזלזל ומחפש פגמים, אולי נשמור על עצמנו, אבל בכך גם חסמנו אפשרות להיכנס לשלב ההתלהבות וההתאהבות.

כיצד ניתן להימנע מהמבט המתאכזב?

ראשית, מודעות עצמית. להתבונן בכנות בתהליכי המחשבה שלנו בזמן מפגש. לשים לב - האם אנחנו מתבייתים על פגמים? האם אנחנו חשים שמחה לאיד מול האדם החדש כששומעים ממנו סיפורים המעידים על כישלון או חולשה? האם אנחנו עסוקים בסוגיות של מעמד (היא פחות משכילה ממני)? יופי (החבר הקודם שלי היה יותר גבוה)? ומודדים אותו לשלילה?

שנית, עם הרחבת המודעות העצמית ניתן למתן ולהפחית תהליכים אלה ולהסתכל בעין יותר הוגנת. אם אנחנו מעמידים את בני זוגנו למבחן, לפחות שיהיה זה מבחן הוגן. ניתן גם נקודות חיוביות, נכיר בדברים בהם היא או הוא עולים עלינו. נסמן לעצמנו, האם אנו עלולים להרגיש נחיתות מול אדם זה, ולכן נחפש דרך להקטין אותו?

שלישית, ננסה להתרחק ככל האפשר מהבדיקה המעבירה אדם דרך רשימה ומסמנת סעיפים (גובה, השכלה, שכר, מודל המכונית). במקום זאת נשאל את עצמנו - איך אני מרגישה איתו? האם נעים לי איתה? האם יש אוירה נינוחה? חמימות? פירגון? הפרמטרים הקשורים לאיכות הקשר משמעותיים הרבה יותר לגבי הצלחתו בעתיד מאשר מדדים חיצוניים שניתן להצמיד להם מספרים. כדי לדעת אם הקשר עשוי להצליח, עלינו לבחון את הקשר, ולא את האדם. שאלות כמו התאמה, שפה משותפת, מטרות משותפות, משיכה מינית ורגשית וכדומה, יאפשרו לנו להתמקד בעיקר ויפחיתו את העיסוק במדידות מיותרות.

ואם גילינו שהקשר ממש לא מוצלח, אין חום, אין הומור, אין רוגע, אז נוכל לומר בלב שלם - "פייר, אני מה זה מאוכזבת".

עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.