בלבולי ביצים על Web 2.0

הבאזוורד Web 2.0 היא אחת ממילות המפתח הלוהטות העומדות במרכז המאמץ להצית מחדש את טירוף הדוט.קום שאפיין את שלהי שנות ה-90'. הבעיה היא שלא הרבה השתנה מאז הטירוף הקודם. רעיונות גרועים מהעבר זכו לשמות חדשים ואריזות חדשות. זו דוגמה מובהקת למקרה של יין ישן בתוך בקבוק חדש. שינוי התווית אינו הופך את היין לטוב יותר, אבל הוא עלול (או עשוי – תלוי בנקודת ההשקפה) לגרום לנו לקנות יותר יין.

להלן תיאור של מה שקורה באמת. חלק מהאופנות שנשכחו עם התנפצות הבועה הקודמת, דוגמת סוגים מסוימים של קמעונאות מקוונת, עשו ריבאונד בלי שאף אחד הרגיש. הצמיחה של חלק משירותים אלה עקבית, ודווקא עבורם, העתיד נראה מבטיח. עם זאת, הריסוק הגדול של הדוט.קום התיז שאריות לכיוונים נוספים. מקדמי Web 2.0 יודעים להגות שמות קליטים ומרשימים, לרעיונות שבפועל לא שונים במיוחד מרעיונות דיגיטליים

 כושלים, יד שנייה.

מדובר באבולוציה

אולי אלה שהגו את המונח Web 2.0 לא מבינים מה המגמות האמיתיות, משום שהם הלכו לאיבוד בסבך הסיסמאות והכנסים המעונבים. יתכן שהם לא יודעים שמנוע הצמיחה העיקרי של הרשת הוא העובדה שאנשים משתמשים ברשת כדי לעשות בה דברים בכוחות עצמם.

אבולוציה, לא מהפכה

זה היה כוחה של הרשת מאז היווצרה. מאחר שהפשטות אינה "מכונת כסף", יש להעלים אותה ולטשטש אותה באמצעות מושגים כגון participation architecture (ארכיטקטורה שיתופית) ו-user-contributed folksonomy (האופן שבו מידע מאורגן ומקוטלג על ידי המוני גולשים).

יש גם מילים גדולות כמו user remixability ו-play-enabling. אם אתם לא הבנתם על מה מדובר, זה בסדר. גם אנחנו קצת בערפל מרוב אותיות. רבים מדברים על מהפיכה, אולם בפועל מדובר באבולוציה - התפתחות טבעית ורציפה. לא רבולוציה.

אוצר המילים המדהים לא צפוי להיות מובן למי שאינו שבוי בחלומות בועתיים אלה. החלום האמיתי הוא כמובן להתעשר במהירות בלי לעבוד (חוץ מכתיבה של פיסת קוד אחת מוצלחת). עבור מתכנתים, זהו חלום שנולד בשנת 1981, שמסמנת את תחילת עידן הפרימדונות. הרעיון היה דומה במהותו כבר אז: תעשה משהו מוצלח, קח את הכסף ולך.

בכל העניין יש מרכיב של תאוות בצע. בשלהי שנות ה-90', חמקה טבעת הזהב מאחיזתם של הרבה כאלה שהיו רוצים להתעשר, אבל היו נטולי רעיון טוב באמת. רבים מהם משוכנעים שאם יבוא גל דוט.קום שני, הם יצליחו. לעניין זה מהווה Web 2.0 סוג של פסטיבל ספורטיבי.

אם יהיו מספיק מעודדות בלבוש צמוד, אולי זה יצליח. כאילו מדובר בסלע שנח לו על קצה גבעה, ורק זקוק לאנרגיה התחלתית כדי להתחיל להתגלגל. רגע, לכבוד מה הם מריעים? אוסף המושגים המעורפל מדגים

שאין להם מושג מה הם עושים.

רעיונות ישנים

רבות מבין היוזמות החדשות נובעות מרעיונות שמקורם בשנת 1999, כאילו לא היתה בועה. הרשו לי לשתף אתכם בסוד מעמק הסיליקון. המקומיים מספקים שהתנפצות הבועה לא היתה קשורה כלל לטמטום או לתאוות הבצע של יזמי אינטרנט ומוסמכי MBA. היא היתה אשמתן של חברות כמו Enron ו-MCI ושל קרנות הון סיכון. הדחף לקדם את אותם רעיונות נובע למעשה מההנחה שהם בעצם כלל לא נכשלו בסיבוב הקודם. מדהים, לא?

הצמיחה של עסקים מבוססי רשת ממשיכה לקרום עור וגידים, אבל בלי השיגעון הפיננסי של שנות ה-90' המאוחרות. אולי עדיף לשוק להמשיך להתפתח בלי מנת יתר של מימון. הנחה זו אינה נכונה כמובן עבור כל אלה שרוצים להתעשר מהר, בדרכם לקנות אי בקריביים.

הרשת כמחוז עשה זאת בעצמך

לדעתי, התמריץ העיקרי לקידום המושג Web 2.0 קשור לשאיפה להפוך את גישת עשה-זאת-בעצמך ברשת ליעילה יותר. זו אחת הנקודות מהן מתעלמים אלה שרוצים ליהנות מבהלת דוט.קום נוספת.

לבלוגים וגם לעיתונים יש זכות קיום ברשת

קחו לדוגמה את ויקיפדיה (בבקשה, קחו אותה ממני). זו דוגמה מובהקת לאופי הרשת כמחוז עשה-זאת-בעצמך. העשייה העצמית והשירות העצמי הורחבו מאנציקלופדיה ש"כותבת את עצמה" לתחומים אחרים שנוגעים למשל לדרך בה אנשים מתקשרים ומתבטאים - בבלוגים, פודקאסטים ועיתונים מקוונים, כאמצעי להרחבת מעגל ההיכרויות ועשיית עסקים. עם זאת, יש לזכור שאפילו פודקסטים הם בעצם תולדה של מדיה זורמת ו-webcasting, שמקורם בסוף האלף הקודם.

מבקרי רעיון השירות העצמי (שבבסיס תופעת הבלוג, למשל), יתעקשו שאי אפשר להחליף עיתון ידוע שם כגון הניו יורק טיימס באוסף פריטי חדשות אקלקטיים מן הבלוג ומן היקב. אז הם מתעקשים. מיליון בלוגים בוודאי יכולים להחליף עיתון. גם התהליך של מציאת בלוגים ומעקב אחר הבלוגים המועדפים נעשה מטבעו תוך שירות עצמי. הן לבלוגים והן למדיה מסורתית יש זכות קיום ברשת.

מקריאת קשקושי Web 2.0 אני מתרשם, שרק מעטים מבינים ששירות עצמי נמצא במוקד של השינויים, שעברו על הרשת בשנים האחרונות. חלק מהכותבים מתארים שינויים אלה במונחים אוטופיים. כנסים בנושא Web 2.0 מתמלאים בדוברים נוצצים, שמספרים על עולם חדש אמיץ בו אפשר לשתף תמונות ולהוריד מוזיקה! לא יאומן.

הם לא מבינים. גם הסיסמאות העדכניות ביותר מחדדות את התורה שמנסים להרביץ בנו כבר שנים: אם אתם רוצים שמשהו ייעשה כמו שצריך, עשו זאת בעצמכם. ברוכים הבאים ל-Web 2.0. אתם ברשות עצמכם.