מבולבלת, קרועה ולחיצה
משהו מאוד לא תקין בממשלה שסדר יומה נקבע במבחן החודש הראשון בידי קבוצת שובתי רעב
אומרים שבשלושים הימים הראשונים לכהונתה, מקבעת כל ממשלה חדשה את דימויה בעיני דעת הקהל. הדימוי של ממשלת אולמרט בתום החודש הראשון לפעילותה: ממשלה לחיצה, מבולבלת, חסרת סדר עדיפויות, מתוחה מבפנים ומזגזגת.
דבר לא מבליט יותר את חולשותיה אלו של הממשלה מטיפולה הכושל בפרשת סל התרופות. ה"סל" הוא רשימה של תרופות, שקופות החולים רשאיות לספק חינם לחולים בידיעה שממשלת ישראל תממן את מלוא עלותן. הרשימה אמורה להתעדכן מדי שנה, בהמלצת ועדת מומחים ציבורית. השנה, אחרי סחבת לא מובנת ולא אנושית בכינוסה, המליצה הוועדה לממשלה לאשר מיד תוספת של 25 תרופות חדשות לסל, בסכום משוער של כ-470 מיליוני שקלים. בוועדה ראו בכך פשרה; הובאו בפניה דרישות לתוספות שעלותן מיליארד שקלים.
אילו אישרה הממשלה את ההמלצה של ועדת סל התרופות ככתבה וכלשונה, שום משבר לא היה פורץ. הציבור היה מקבל את האישור כעדות למדיניות חברתית חדשה של ממשלה חדשה. מעצבי דעת הקהל היו מברכים על מענה אנושי ומוסרי נכון לסבל החולים. אפילו הכלכלנים היו מצדיקים את התוספת: הרי בשלוש שנים של קיצוצים כמעט ולא הורחב סל התרופות.
אלא שמשרד האוצר אף פעם לא מסוגל - נפשית ומנהלית - לקבל כפשוטן המלצות של ועדות מומחים חיצוניות. הוא מוכרח, אבל מוכרח, לקצץ משהו, לחתוך במשהו, לעגל איזו פינה. לא בגלל מחסור בכסף (תקציב הממשלה שרוי בעודף ענק), אלא בשל משחקי הכוח. אוצר שלא מקצץ נתפש בעיני עצמו כחסר אומנים; אני מקצץ לכן אני קיים, זה עיקרון המנחה את תפקודו. אז הוא קיצץ, האוצר. לא הרבה, רק 150 מיליון שקלים, וגם ניסה להתחכם עם ביצוע הכסף שתוקצב.
התגובה לא איחרה לבוא והפתיעה בעוזה. קבוצה של חולי סרטן המעי הגס, עם בני משפחותיהם, פתחו בשביתת רעב שמטרתה המוצהרת הייתה לממש את ההמלצה של ועדת הסל במלואה. לא משנה שגם כך לא היו התרופות שלמענן שבתו השובתים נכללות ב"סל" - חלקן רק מאריכות חיים ולא מצילות חיים; חשוב שהמדינה כולה התייצבה מאחוריהם. חשוב שמאות אלפי אזרחים הרגישו שהקיצוץ בהמלצת הוועדה המקצועית היה שגוי, מקומם, אכזרי. האזרחים לא רצו להיכנס לפרטי-פרטים והזדהו עם שובתי הרעב בירושלים, לא בגלל הדרישה לתרופה ספציפית כזו או אחרת - אלא בגלל קריאת התגר שהמיעוט העיקש במצוקה קרא נגד אטימות הלב של הממשלה.
מבחינה זו הזכירה שביתת חולי הסרטן במדויק את השביתה החברתית הקודמת הגדולה של ישראל, זו של הנכים. על פי התקדים של שביתת הנכים, גם סופה של שביתת חולי סרטן המעי נכתב מראשיתה: לכל בר-דעת היה ברור שהשובתים יכופפו את ממשלת אולמרט, ושזו תיאלץ לשלם על שגיאותיה ועל בלבולה מחיר כפול ומכופל.
וכך אכן קרה. אחרי איום קואליציוני קצר וסוער של מפלגת העבודה, הורה ראש הממשלה למשרד האוצר להגדיל את סל התרופות לא בעוד 150 מיליון שקלים ולא בעוד 200 מיליון, אלא בעוד 350 מיליון שקלים. הגידול לסל התרופות יגיע איפוא השנה ל-700 מיליוני שקלים, תוספת מדהימה של 18% בשנה אחת.
כדי להגן על נסיגתו והתקפלותו הודיע ראש הממשלה שהתוספת הנוספת לסל התרופות ניתנת כעת "על חשבון השנה הבאה". בתקציבים ממשלתיים אין מושג כזה, "הוצאה על חשבון השנה הבאה": הכסף נרשם ברגע צאתו מהקופה הציבורית. ראש הממשלה התכוון לכך שהוא ושר האוצר לא יאפשרו לוועדת המומחים הציבורית להתכנס לדיון על עדכון סל התרופות לפני אוקטובר או נובמבר 2007. לא יאפשרו? הם לא יאפשרו?! או-אז הם יזמינו במו ידיהם את שביתת הרעב הבאה, של קבוצת חולים נוספת במצוקה, שתכפה על הממשלה שינוי של ההחלטה ועריכת הדיון על עדכון סל התרופות בדיוק במועדו, כלומר: בעוד שלושת רבעי שנה.
עם כל ההבנה, עם כל הלב, עם כל האהבה לחולים הסובלים ולמשפחות במצוקה, יש משהו מאוד לא תקין בממשלה שסדר היום שלה נקבע כבר במבחן שלושים הימים הראשונים לכהונה על-ידי קבוצה של שובתי רעב, הנכונים להקרבה. לא מפני שהשובתים לא צודקים, אלא ממפני שכך לא בונים סדר עדיפויות חברתי ולאומי.
כך גם לא בונים תקציב אמין. לצורך אישורו המהיר של תקציב 2006 - ביוני 2006! - הפיץ האוצר בין השרים ובציבור הודעה תחת הכותרת: "התוספות נדרשות לתקציב 2006". התוספות הללו, אומר האוצר, מגיעות ל-5.4 מיליארדי שקלים (ליתר דיוק ל-5.39 מיליארד), אבל משום שאסור לפרוץ את המסגרת, הכרחי לקצץ בסעיפי תקציב רבים על מנת לממן את התוספות. ניסתי להבהיר לעצמי ולקוראים ממה בדיוק מורכבים ה-5.4 מיליארד וממה מורכב המימון שלהם - וכשלתי. רק בלעתי שקשוקה של מספרים בטעם משונה. הפור, על כל פנים, נפל: זו ממשלה קרועה, לחיצה ומבולבלת גם.
עוד בבלוג של סבר פלוצקר: הכישלון המוסרי של האפיפיור הגרמני
התגובה הפתיעה בעוזה
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
