חברהּ הטוב ביותר של הרווקה?
בגיל 34, לאחר שלל מערכות יחסים קצרות וכושלות באמתחתה ובילוי יומי באתרי היכרויות, בנתה חברתי רותי תוכנית עבודה לשנתיים הקרובות: קודם כלב, אחר כך ילד. אנחנו הרי יצורים זוגיים מסתובבים בעולם ומחפשים אהבה, מה זה משנה היכן נקבל אותה, מגבר מפליץ ותוקע גרפסים במשחק של מכבי או מיצור שעיר וחם בעל עיניים גדולות
רותי, חברתי שתחייה, הודיעה לי יום אחד שמאסה בחיפוש קרבה וחום אצל גברים, והיא מחליטה לאמץ כלב. בגיל 34, לאחר שלל מערכות יחסים קצרות וכושלות באמתחתה ובילוי יומי באתרי היכרויות באינטרנט, היא בנתה תוכנית עבודה לשנתיים הקרובות: קודם כלב, אחר כך ילד.
חמושות באהבה ורצון טוב, יצאנו לדרכנו בבוקר שבת שמשי לחפש את מושא אהבתה הבא של רותי. כשהגענו, נדהמתי לראות כמה כלבים עזובים משוועים לאהבה יש במדינתנו הקטנה. מיד עלתה בי השאלה, האם המציאות הזו משקפת מצב נפשי פנימי שלנו? האם אנחנו בוחרים להתנהל במערכות יחסים עם אנשים שלטוב ולרע משקפים את מה שמתחולל אצלנו בלב?
די הופתעתי מהחלטתה זו, תמיד חשבתי שרותי לא באמת מחפשת זוגיות, שכן כל דייט שלה היה נושא לניתוח בפאנל נשמות חכמות שאינו מבייש את "משעל חם". ניכר בה שהיא יותר נהנית מהחיטוט הפנימי בה ובדייט מאשר בבחור עצמו. לעיתים היה נדמה, שהבחור שוכב על הספה במרפסת של רותי, וכל הנשמות הטהורות מסביב מוכיחות לו כמה שהוא דפוק.
מעבר לכך, רותי בחורה מאוד אסתטית, ובנוסף גם אגוצנטרית, כך שלא יכולתי לדמיין אותה מטיילת עם כלב ב-12 בלילה, או מוותרת על חיי החברה שלה אחרי העבודה בשביל לחזור הביתה ולשחררו מייסוריו, או יותר גרוע, מנקה את הבית כל יומיים בגלל עודף שערות. מצד שני, מאוד הזדהיתי עם בסיס ההחלטה שלה. החיפוש אחר החתן האידיאלי אכן מתיש.
היא רוצה לקבל חום, ולא לחפש אותו בכל מיטת גבר
אבל ההחלטה הזו נבעה מבדידות. לטעמה, היא רוצה לקבל חום, ולא לחפש אותו בכל מיטת גבר שתקרה בדרכה. וכשחשבתי על זה אחרי לכתה, היה בהחלטה הזו הרבה היגיון. אנחנו הרי יצורים זוגיים מסתובבים בעולם ומחפשים אהבה, מה זה משנה היכן נקבל אותה. בין אם נקבל אותה מגבר מפליץ ותוקע גרפסים במשחק של מכבי ת"א, או מיצור שעיר וחם בעל עיניים גדולות.
נכון, זו החלטה אינטרסנטית לחלוטין, אך יש בה תהליך הבראה - הבראה מתלות בגברים. ואם ניכנס לרגע למכנסיו של גבר, איזה גבר היה רוצה שזוגתו תתלה בו עיניים גדולות רעבות המשדרות תלות?
בכל אופן, תוך מספר ימים נכנסה רותי לפעולה. היא בדקה בכל העיתונים ואתרי האינטרנט היכן ומתי יש ימי אימוץ, ואחרי מספר ימים והודיעה לי שבשבת אנו שמות פעמינו ליום אימוץ ברחובות.
באותו הזמן ניהלתי רומן סוער עם רן, בחור שהכרתי בארוחת בוקר אצל חברים. בחור מאוד רגיש עם המון אנרגיות מיניות לא מנוצלות (עד שפגש אותי). כששיתפתי אותו בהחלטה של רותי, עלה דוק של געגוע בעיניו. לרן היו שתי כלבות - פיצה ולוקה. ובמסגרת הסכם פרידה מחברתו לשעבר, הכלבות הלכו איתה. הוא חפץ לאמץ כלב, אבל היו בו חששות שהוא לא יוכל לטפל בהם כראוי, כיוון שהוא עובד הרבה שעות. הקונפליקט הזה בין הרצוי למצוי העלה דמעה בעיניו. עד כדי כך, למעשה, שכשהזמנו אותו להצטרף לאירוע, הוא סירב בטענה שלא יוכל לעמוד בפיתוי.
אשה בחורה כלב דשא (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
כמה דקות לאחר מכן קיבלתי את התשובה. רותי נדלקה על כלבה ג'ינג'ית מפוחדת בשם בל, קטנה וג'ינג'ית. אותי הטרידה משיכתי לבוקסר קופצני....
ליקום יש כנראה הומור חולני. שבוע לאחר מכן הודיע לי רן כי חברתו לשעבר מבקשת ממנו לקחת את הכלבות. הטיעון היה שלוח הזמנים החדש שלה מקשה עליה לטפל בהם, וכיוון שהוא שוכר בית צמוד קרקע, יהיה להן יותר טוב אצלו. במקביל, חבר הציע לו גור זאב. כשהוא סיפר לי, היה לי מאוד קשה לשחק אותה החברה התומכת שאינה מתערבת. רציתי לצרוח "אני לא רוצה כלבות של אקסית בבית העתידי שלי!" זה לא שינה כהוא זה שאנחנו יוצאים רק שבועיים - הבית שלו היה הבית העתידי שלי. שמלת הכלה מבחינתי היתה כבר בתפירה.
באותו רגע ממש, הייתי כמו בל של רותי, מביטה בעיניים גדולות ברן, כי רק הוא יכול לשחרר אותי מהצרכים שלי. אצלי זה חתונה, אצל בל זה פיפי. כיוון שהייתי בין עבודות באותה תקופה, כל המאווים שלי היו בכלל תלויים בתנועות של רן.
בדיוק באותו שבוע דרמטי, החברים שהכירו ביני לבין רן ביקשו ממני לשמור על הכלב הקופצני שלהם בזמן שהם בחו"ל. בלילה הראשון, רן הגיע וטייל איתנו בגינה, תוך כדי שהוא אוחז בידי. אני באמת צריכה לדבר עם התופרת, חשבתי לי.
תהליך הבראה מתלות בגברים
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
