חיזורים מהספרים: זה כן לטלפון, וגם ל-SMS

"גבר שקיבל את מספר הטלפון הנייד שלנו ובמקום להתקשר שלח SMS, הוא מבחינתנו פחדן או קמצן או שניהם גם יחד. ככה אנחנו רואות את זה. SMS נועד למצבים שאין אפשרות לדבר, כשאתם בפגישה בעבודה או כשסתם בא לכם להראות לנו שחשבתם עלינו. SMS לא נועד לתקשורת. בפירוש לא, ובטח לא לשיחות ראשונות", כותבת שרון רובינשטיין בספרה "מה היא רוצה..." (הוצאת "אומרטה גלובל").

כאילו לא היו לנו מספיק צרות עם סתם טלפונים רגילים שהיה צורך לשנן כללים בקשר אליהם, או לחכות עד בוש לצלצול שלהם, הגיעו הטלפונים הסלולריים, ובעקבותיהם גם ה-SMSים, וסיבכו עוד יותר את המצב בזירת החיזורים. מצד שני, לא נראה שמישהו יהיה מוכן לוותר עליהם בשלב זה.

על טלפונים סלולריים והודעות במשיבון כותבת רובינשטיין, יועצת דייטינג בעלת מדור ייעוץ כאן בערוץ יחסים: "היא נתנה לך את הטלפון. אם לא אמרת מתי תתקשר - תתקשר בין יומיים לארבעה ימים מאוחר יותר, אבל אף פעם לא לפני שחלפו יומיים, וגם לא אחרי ארבעה ימים. פשוט כי אנחנו כבר כועסות ומאוכזבות וכל החשק יורד לנו.

תוודא מתי היא מסיימת לעבוד כל יום. נכון, אנחנו נענה לך לטלפון גם אם אנחנו באמצע ישיבה, באמצע ארוחה או בבית משפט, כי ככה אנחנו, אבל לא יהיה לנו נוח לדבר איתך, ולעיתים פשוט נתבונן בצג הטלפון בצער ולא נוכל לענות לשיחה. אז פשוט תשאל מתי אנחנו מסיימות לעבוד.

התקשרת והיא היתה בשיחה ממתינה, תתקשר שוב אחרי שעה, לא לפני כן. התקשרת וענתה המזכירה האלקטרונית - בפעם הראשונה אל תשאיר הודעה, נסה שוב אחרי שעה או שעתיים. אם גם בפעם השנייה ענתה המזכירה, תשאיר הודעה, 'היי, זה רועי. מה שלומך אשה יפה? אתקשר שוב מחר בערב, צ'או'. כשהיא תשמע את ההודעה, היא תוכל לחכות לשיחה שלך למחרת בערב.

ישנם בחורים חסרי מזל, כלומר בלי טיימינג טוב. הם תמיד מתקשרים בזמן הלא נכון. יצא לי ולחברותיי להיתקל במקרים שכאלה - רובם מתייאשים מהר ומפסיקים להתקשר. אז עם מי אנחנו יוצאות לדייט, בסופו של דבר? עם אלו שלא מתייאשים".

מצד שני, מיל מילינגטון כותב בספרו "כימיה מסוימת" (בהוצאת "אופוס"), העוסק במחבר ביוגרפיות שבוגד בחברה שלו עם שחקנית מצליחה בשם ג'ורג':

"שמרתי על קשר עם ג'ורג' בעיקר בהודעות SMS. אני חייב להודות שזה היה מחרמן להפליא. תכנתתי את הטלפון הנייד שלי לרטוט בכל פעם שהתקבלה הודעת SMS, וכך עם כל הודעה חדשה מג'ורג' חשתי רטט חשאי באזור החלציים. אם יש מישהו שהדו-משמעות של המשפט האחרון לא נהירה לו, אני ממליץ לו בחום לשכוח מכל זה ולצאת החוצה להתבונן

בעננים. השתמשנו בשיטת ה-SMSים מתוך אילוץ (ג'ורג' היתה שקועה בקידום ספרה, ולא היה לה רגע פנאי רוב היום), אבל היא התגלתה כארוטית להפליא. מעולם לא העליתי על דעתי שחילופי מילים מסורבלים ממרחק של מאות ואלפי קילומטרים יכולים להשפיע כל כך על נשימתי ולשלוח זרמי עונג מעקצצים לכל גופי (בעיקר למפשעתי), אבל זה מה שקרה".

'פעם אחת לא צלצלתי אלייך. פסילה אחת ואני עף מהמשחק?'

"הוא הדליק סיגריה לעצמו ואחת בשבילי. 'אני מצטער על שבת', אמר בקול שהיה מנומס ומרוחק; זה היה כאילו הוא אמר, 'אני מצטער שיש לך שפעת'. מה שאהבתי בו ביוניון סקוור היה בדיוק מה ששנאתי בו כרגע; הוא גרם לי להרגיש בת חמש-עשרה. בקול מנומס ומרוחק אמרתי, 'מה קרה?'

'ראיתי סרט ישן של אמא שלי בטלוויזיה. זאת אומרת, היה לה שם רק תפקיד קטן (...) בכל אופן', הוא אמר, 'נרדמתי'.

'לא', אמרתי. לרגע הייתי כמו מורין - חזקה כמו שרציתי להיות. 'מה ששאלתי היה מה קרה?'

שמתי לב שהיד שלו רעדה. 'אני לא יודע'.

'זהו?' אמרתי. 'אתה לא יודע?'

הוא אמר, 'התקדמנו כל כך מהר'.

אמרתי, 'באמת התקדמנו מהר'.

הוא נאנח ואמר, 'תודה', ובמחווה הזו היתה ההכרה היחידה שלו בכך שמשהו במעשיו לא היה בסדר.

'היית צריך להחזיר לי צלצול', אמרתי.

'אני יודע', הוא אמר, 'חבל שלא עשיתי את זה'.

באותו רגע חשבתי שהוא מצליח לכתוב סיפורים ולשיר אותם בפני קהל, אבל הוא לא יכול היה להדפיס אותם ולהכניס אותם למעטפה.

למרות זאת, חיכיתי שהוא ייתן לי משהו - התנצלות כנה, הסבר מספק, הבטחה לעתיד - משהו. במקום זה, הוא הושיט את ידו לידי. 'מה בנוגע לשבת?'

'מה באמת נוגע לשבת?'

'ארוחת ערב וסרט', הוא אמר.

'לא'.

'לא כי יש לך תוכניות', הוא אמר, 'או לא את לא תתני לי הזדמנות נוספת?'

טלטלתי את ראשי.

'חכי', הוא אמר, 'כל זה בגלל שפעם אחת לא התקשרתי אלייך?'

נעצתי בו מבט, והסטודנט החתיך ביותר של קולגיאט הביט בי בחזרה.

'אלוהים', הוא אמר, 'את קשוחה'.

'לא', אמרתי.

'פעם אחת לא צלצלתי אלייך', הוא אמר. 'פסילה אחת ואני עף מהמשחק?'

קשה היה להאמין שהבובי גסט שעמד מולי היה אותו בובי גסט שרציתי כל כך".

SMSים מכווצים את הזמן ומאפשרים לאהוב ולהיות נאהב בו-זמנית

ולטובת הדור הצעיר יותר, התייחסות ל-SMSים בסיפור "מכתב אהבה", מתוך הספר "איך מתחילים אהבה" מאת נאוה סמל (בהוצאת "ידיעות אחרונות - ספרי חמד"): "סבתא, אמרתי, תעזרי לי לכתוב מכתב אהבה. רק ממנה העזתי לבקש. SMS? היא שאלה, כי סבתא שלי עברה בהצטיינות קורס מחשבים לגמלאים בבית גיל הזהב שלה ויש לה טלפון נייד הכי משוכלל, שאפילו סרטים אפשר לשלוח בו. אבל אני התכוונתי למכתב אהבה אמיתי. כזה שרושמים בכתב יד על נייר, ואי אפשר למחוק בלחיצת עכבר.

סבתא צחקה ואמרה שמכתבי אהבה זה פאסה, משהו מיושן שנעלם מהעולם, יחד עם הכרכרה וסיר הלילה, והיא אפילו העלתה השערה שאולי קרתה במשפחה שלנו טעות והיא ואני התחלפנו בדורות.

אני המשכתי לנדנד. ביקשתי כהשראה שתראה לי את מכתבי האהבה שסבא כתב לה כשהיה חייל בבריגדה היהודית, אבל סבתא התחמקה. דיברה על הזמן שעובר בין הרגע שבו המכתב נכתב ועד הרגע שבו הוא נקרא. היא קראה לזה 'גשר של זמן' שצריך לחצות לאט ובזהירות, כי מתחת פעורה תהום. לעומת היום, עם ה-SMSים שכיווצו את הזמן ומאפשרים לאהוב ולהיות נאהב בו-זמנית.

(...)

רק אחרי שתיארתי אך החליק השם שלי 'דידי' מהפה של טל, סבתא התרככה והסכימה לעזור, אבל היא עדיין טענה שהכישרון שלה החליד, ושהיא מזמן שכחה איך כותבים מכתב אהבה. למה לא לשלוח SMS, או בעברית המעודכנת של סבתא שלי - 'מסרון' - עם שלוש אותיות 'אאא'? קיצור מושלם. לא צריך לפרט, נחסך הצורך בהסברים. שמים את הקלפים על השולחן, כמו החץ של קופידון שקלע בול".