שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    אל תהיי כבדה

    עירית קפלן לא חוששת שיתייגו אותה בתור השחקנית השמנה. כלומר, גם אם היא חוששת, בינתיים זה מה שקורה בטלנובלה "האלופה" ובהצגה "שמנה". "אני מפיקה מהמראה שלי את המיטב", היא אומרת. ראיון עתיר קלוריות

     

    עירית קפלן היא לא בחורה כבדה, אבל היא אישה חזקה. היא יודעת שהיא יפה, הומור עצמי לא זר לה והיא שופעת ביטחון עצמי שנבנה בזהירות ובהתמדה לאורך השנים. למרות שהיא מזהה את עצמה בראש ובראשונה כשחקנית וכאישה, עירית קפלן לא מתכחשת לכך שלעיתים קרובות מדי היא מוגדרת על-פי ממדי גופה. בעת האחרונה היא לקחה על עצמה תפקידים שמטפלים בצדדים היותר רגישים של ההתנהלות של אישה מלאה בעולמנו.

     

    סדר יומה של השחקנית בת ה-32, בוגרת "בית צבי", עמוס למדי והיא לא מתלוננת. קפלן משחקת בתפקיד ראשי בהצגה של תיאטרון הקאמרי "שמנה" מאת ניל לאביוט וחברה באנסמבל השחקנים של ההצגה "פלונטר". היא גם משתתפת בטלנובלה של HOT, "האלופה", ומתחילה בחזרות למחזה חדש.

     

    למרות הבדלי הז'אנרים, קיימים קווי דמיון רבים בין התפקיד שהיא מגלמת ב"אלופה" לזה שהיא עושה במחזה "שמנה". ב"אלופה" היא יפית, בחורה קרייריסטית ואינטליגנטית שרוצה שבן הזוג שלה לא יתבייש בה, גם לא מול חבריו הכדורגלנים. ב"שמנה" היא הלן שנמצאת במערכת יחסים עם טום, שמתחבט בנוגע לקשר אתה, בעקבות חצי הלעג שמשלחים בו חבריו.

     

    "במקרה יצא שאני משחקת שני תפקידים שמתעסקים במשקל, התפקידים האחרים ששיחקתי בעבר לא היו כאלה. בעבר גם הייתי פחות מלאה".

     

    את לא מרגישה לפעמים שהטקסט או הסיטואציות שחווה הדמות שלך ב"אלופה" מעליבים, למרות שברור שהם באים ממקום קומי?

     

    "אלה שלועגים שם ליפית לא יוצאים מאוד אינטליגנטים ואני משערת שכל צופה בר דעת מבחין בזה. צריך לתת קרדיט לקהל שיודע להבחין בין דברים שיוצאים מפי בבונים לבין האמת, ובסופו של דבר הם קצת צוחקים על עצמם. הקהל רואה שהדמות שנונה, שהיא עומדת על שלה והיא בחורה אינטליגנטית עם אופקים רחבים לעומת הכדורגלנים שצוחקים עליה. יפית, הדמות שלי באלופה, היא קרייריסטית ונחושה, היא לא נותנת שידרכו עליה".

     

    גם "בעולם האמיתי" הסביבה לא תמיד סובלנית כלפי מראה שאינו מתיישב עם מה שנחשב כאידיאל היופי.

     

    "החברה שלנו מאוד שטחית. אנחנו חברה שיפוטית מאוד, דורסנית, שלא תמיד משאירה מקום לאינדיבידואליות. מי שלא תואם לסכמה נדחק לפינה או מוצא החוצה מהמשחק. אז חלקנו נכנסים למקום קורבני מאוד, ממורמר ומתוסכל וחלקנו אומרים: ככה אני, כרגע זה מה שאני וככה אני רוצה להצליח.

     

    "יכול להיות שזה שהדמות היא קומית, וזה שאני בחורה יפה מרכך את העניין ומייצר, כפי שציפיתי, הזדהות אצל הרבה ילדות וילדים שלא נולדו רזים ושחיפים. מצד שני ישנו המראה שנחשב קונצנזוס וגם אני מתיישרת לפיו. המוח שלנו כבר שטוף בפרסומות ובתוכניות שמחנכות לשידפון עד כדי כך שילדות מתחילות לעשת דיאטה בגיל בית ספר יסודי, זה ממש חולני. עם זאת, ילדה שרואה את הטלנובלה יכולה להגיד לעצמה: 'הנה יש שחקנית שהיא לא רזה שבכל זאת משחקת ומצליחה'. זה יכול לעורר תקווה ואמביציה גם בקרב אנשים שלא נולדו בפורמט הרזה. זה מראה שאין נוסחה אחת להצלחה".

     

    את לא חוששת שילהקו אותך רק לתפקידים שקשורים למשקל?

     

    "אני לא חוששת מתיוג. השמנה זה דבר נזיל. הכישורים שלי, הגוף שלי, הבעות הפנים שלי - אלה הכלים שבעזרתם אני עושה את העבודה שלי. אם יבוא תפקיד שידרוש משקל שונה, אני פשוט אוריד במשקל לפי הצורך. פעם הייתי בדרך להוריד 15 ק"ג עבור תפקיד - זה לא משהו שהוא זר לי . זה יהיה קשה אבל זה לא בלתי אפשרי עבורי. כרגע אני מפיקה מהמראה שלי את המיטב".

     

    את נשמעת כמי שמאוד שלמה עם המראה שלה.

     

    "זו סוג של חוכמה להפגין ביטחון אפילו אם בפנים אתה חלש. אפילו טכנית זה משפיע על הנפש: אני מרימה את הראש למעלה וזה מרים את הנפש למעלה. הטבע נותן גם מתנות לפעמים, כי כשמגיל צעיר את נראית בדיוק כמו התכתיב האופנתי, את לא צריכה להתאמץ כדי להשיג מעמד חברתי. כשאת נראית אחרת, הרבה פעמים הומור זו מתנה מאוד גדולה. אני רואה את זה כאילו קיבלתי שתי מתנות: משקל, שזה משהו נזיל וחוש הומור, שאו שיש לך את זה או שאין לך את זה. הומור וחדות לשון: זו היתה הדרך שלי למצוא את המקום שלי בחברה. הומור זה גם המון כריזמה ואני מודה על כך לאלוהים ולא מתלוננת. אני אשמח אם בעתיד זה יהיה ברור גם לקהל. לתפקידים הראשיים מלוהקים גם שחקנים פחות יפים. בקולנוע האירופאי למשל, נבחרים אנשים לפי הכישרון שלהם. יש בתעשייה שם הרבה מאוד שחקנים שאינם עומדים בסטנדרט המקובל ולקהל מאוד קל להזדהות איתם, כי רובנו לא נראים כמו דוגמנים".

     

    הומור משויך סטריאוטיפית לשמנים.

     

    "דווקא ב'אלופה' הדמות של עובד (הכדורגלן שמתאהב בה - מ.ק) הוא הדמות היותר קומית. גם בהצגה אני לא הדמות הקומית בהכרח. הדמות שלי גם מצחיקה וגם גורמת לקהל להזיל דמעה. ההתרגשות באה לנו בקלות. את הצחוק יותר קשה לחלץ וזו זכות גדולה להצחיק".

     

    את מפגינה המון אמון בעצמך, זה תמיד היה ככה?

     

    "אני מנסה. הייתי ילדה טיפה מלאה אבל לא שמנה. רק בגיל מאוחר השתניתי. אבא שלי נפטר לפני שנתיים מדום לב וזה נתן לי המון פרופורציה לחיים. אתה יכול לבזבז חיים שלמים על נבירה בתוך עצמך והנה עפו להם החיים ביעף. אני לא רוצה לבלות את כל החיים שלי בלחפור לעצמי בבטן. אני לא טוענת שהצלחתי להשיג ביטחון באופן מלא ואני לא חושבת שאצליח, רק שברגע שהתחלתי להירגע המרדף אחרי הזנב שלי הפסיק ודלתות נפתחו. אמרתי לעצמי: 'מישהו כיבה לאבא שלי את השאלטר ומעכשיו אני שומרת על השאלטר שלי'".

     

    איך היית לפני ההחלטה הזאת?

     

    "היו לי חרדות ופחדים מי אני ומה אני. חייתי במרדף אחרי דיאטות, אחרי משקל. לא מספיק אהבתי את עצמי כמו שאני. שלא תביני לא נכון: אני יודעת שהרבה יותר בריא להיות קצת פחות גדולה וקצת יותר רזה, אבל אני אוהבת את עצמי גם ככה. אני מסתכלת במראה ואומרת: 'אני אוהבת אותך, את בסדר'. יותר חשוב לי לעזור לחיות, ולא לפגוע באנשים. זה יותר חשוב לי בחיים מלהוריד במשקל".

     

    לדבריה, היא ידעה שתהיה שחקנית מאז ומתמיד. "בגיל ארבע מישהי אחרת קיבלה בגן שלי בבת-ים את התפקיד של מלכת אסתר ולא יכולתי לסבול את המחשבה שלא אני זאת שאשחק אותה. אז ניגשתי לשם-טוב הגנן ואמרתי לו שככה לא עושים מלכה. הילדה שקיבלה את התפקיד ממילא לא רצתה אותו, היא היתה ביישנית. גם אני הייתי ביישנית ושקטה אז הוא לא ידע שאני מעוניינת בזה. אמא שלי חיפשה בכל בת-ים את השמלה הכי יפה שיש. שם-טוב אמר לאמא שלי שאני אהיה שחקנית. אני זוכרת כל רגע בתפקיד הזה וממש נהניתי. שיחקתי לאורך כל התיכון ואז הגעתי לבית צבי. קיבלתי המון הערכה שם. אני מאוד אוהבת את גרי בילו, אני חייבת לו הרבה מהיכולות שלי, הוא עטף אותי באהבה. במחזור שלי היו אנשים מאוד מוכשרים כמו מיה דגן, דני גבע, מרינה שויף וענת מגן שאבו."

     


    מתוך "האלופה". עם ליאור שמש (עובד)

     

    עובד ואני

     

    למרות שידיה מלאות עבודה, קפלן לא נחה לרגע. היא שואפת לשחק בקולנוע, במיוחד באירופה, ומתחילה בחזרות להצגה "יתוש בראש" של פיידו, בבימויו של עמרי ניצן. התמרון המתמיד כרגע בין סט הטלנובלה לבמה הוא דבר מעייף שלא מסייע במיוחד לחיי החברה שלה. לכן רוב החברים שלה באים מעולם התיאטרון.

     

    "אני כרגע בתוך מעגלים של קריירה שפורצת ומתפתחת אז הרבה מאוד חברים שלי הם חברים מהתיאטרון, למשל מ'פלונטר', פרוייקט של שחקנים יהודים וערבים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני בבימויה של יעלי רונן, שדי צמודים אחד לשני. עבדנו יחד שבעה חודשים, כתבנו ביחד ורונן ערכה את המחזה ושכתבה אותו. מכאן צמחה חברות מאוד קרובה בין כולנו".

     

    יוסף סוויד שמשחק אתך ב"פלונטר" משתתף גם ב"אלופה".

     

    "יוסף סוויד המתוק הוא חבר ונורא קיווינו שיהיו לנו סצינות יחד ב"אלופה", ובאמת יש לנו כאלה בפרקים מתקדמים. הסט של 'האלופה' מרגיש כמו משפחה איתו, כאילו אני פוגשת את אח שלי. יעלי זוגתו באה יום אחד לסט אז הרגשתי כאילו אמא באה לבקר."

     

    גם את לירז צ'רכי שמשחקת איתה בטלנובלה היא מכירה עוד קודם. "היא למדה שנתיים מתחתי בבית צבי וכשעבדתי תקופה בתיאטרון ויימאר בגרמניה, חבר לשעבר של לירז היה חלק מהקבוצה שלנו והיא הצטרפה אלינו לחודש. זו פעם ראשונה שאנחנו משחקות יחד וזה כיף גדול. גם הפרטנר שלי בסדרה, ליאור שמש, מקסים, אנחנו משתוללים הרבה ועושים שמות בטקסט".

     

    איך זה באמת לעשות בנוסף על תיאטרון גם טלנובלה כמו "האלופה"?

     

    "אני נהנית מאוד. אני חושבת שמאז ששי קפון מביים טלנובלות בהומור, בקלילות ולא בפתטיות, אז המשחק הרבה יותר מגניב וקליל וקצבי. הכתיבה, המשחק - הכל מאוד השתדרג. אני מאוד גאה להיות חלק מזה. אין לי שום סלידה משום תחום".

     

    בעקבות "האלופה" את מבקרת מדי ערב בסלון של הרבה מאוד אנשים.

     

    "בחתונה של בן דוד שלי שאלו אותי 'איפה עובד? לא הבאת אותו?'. קל להתבלבל כשזה כל היום אצלך בבית בשמונה בערב. פתאום מבקשים ממני חתימות ברחוב. הרבה אומרים לי: 'במציאות את הרבה יותר רזה'. בסך הכל התגובות חמות ואוהדות ואני רוצה להודות לכל המעריצים. זה מקסים שמחמיאים לי על המשחק. התפלאתי שלא אמרו לי עדיין שאני צריכה לרזות".

     

    את אולי האישה "הגדולה" הראשונה בטלנובלות בארץ. איך הסתדרו עם זה ב"אלופה" מבחינה טכנית?

     

    "אני מאוד אוהבת את הצוות שמאחורי הקלעים. פעם מי היה חושב בכלל על מישהי מעל מידה 38 בטלנובלה. אולי רק בתפקיד נידח. דרור נובלמן וגל זייד חידשו כשכתבו תפקידים להומואים, שמנה וערבי. אין שום סיבה שלא יימצא מקום לכל אחד ואחד בסדרה יומית בהתאם לכישרון. המלבישות ב'אלופה' לא ידעו בהתחלה איך לאכול אותי אבל הן לגמרי הולכות איתי. מצא חן בעיניהן שאני לא מסתירה את חמוקי והרבה בגדים הם שלי מהבית ומחברות שמייצרות בגדים במידות גדולות. אני לבושה שם באופן צבעוני וסקסי וזה משמח, אם כי הייתי שמחה ללבוש כמה מהבגדים שנותנים ללירז".

     

    המידות שלך הביאו לך גם עבודה בדוגמנות.

     

    "אני מדגמנת עבור חברת 'רובנס' למידות גדולות. אמא שלי הולכת עם הקטלוג שלי בתיק. מסתבר שאפשר להצליח גם אם אתה לא נראה כמו ברבי למרות שאני תמיד אומרת שאני נראית כמו ברבי אבל בגדול".

     

    את משחקת, מדגמנת. מה חסר לך?

     

    "לצערי אין לי כרגע זוגיות. עוד דבר שחסר לי זה שער. אני רוצה לראות מתי יקום עורך או עורכת עם ביצים, עורך שירים את האשכים שלו מהרצפה וישים בשער של מוסף או מגזין נשים מישהי שמייצגת אג'נדה, אמירה ויכולה לעמוד בגאון בשער. זו לא חייבת להיות אני בשער, אבל צריך להפסיק לפחד מקמטים וממשקל אחר. בעיתוני הנשים אף אחד לא דיבר איתי על שער, חלילה וחס. חושבים שזה לא ימכור, אבל אני יכולה להבטיח לך שיש הפתעות ולפעמים דווקא השונה מוכר יותר. צריך להבין שיש המון סוגים של יופי. אני מאתגרת אותם, זורקת את הכפפה. שמישהו ירים אותה".

     

    לאתר האלופה

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גדי דגון
    קפלן. "קיבלתי שתי מתנות: משקל וחוש הומור"
    צילום: גדי דגון
    לאתר ההטבות
    מומלצים