רוני דואני עונה לגולשים

בשבוע שעבר הזמננו אתכם לחנוך איתנו מדור חדש, "סלבז חוזרים בתשובה", ולשלוח שאלות למי שתגזור את הסרט, רוני סופרסטאר דואני. את התשובות לשאלות שלכם תוכלו למצוא פה למטה, השואלת האמיצה שהגרילה שיחת טלפון עם רוני היא לירון, שבפוקס גם קיבלה את השיחה ביומולדת שלה, ואם בא לכם לרחרח תוכלו לשמוע אותה כאן.

את מוקפת בהרבה מאוד אנשי מקצוע מיומנים, שמתעסקים עבורך בהכל (כתיבה, קליפים, הופעות, הפקה, צילומים, כוריאוגרפיה וכו'...). אחרי כל שיקוליהם והחלטותיהם, איפה את מתעקשת ומצליחה להביע את שיקולך האישי? (ניקי)

"אני שמחה להיות מוקפת באנשי מקצוע מעולים מכותבים ועד במאים ומפיקים אשר מאפשרים לי להגשים את חלומי ברמה הגבוהה ביותר. התחלתי את הדרך שלי בעולם ה"שואו ביז" בתור נערה צעירב מאוד והייתי זקוקה לאנשי מקצוע שיקיפו אותי וידאגו לי לכל דבר היות והייתי חסרת ניסיון לחלוטין.

מתי ידעת שאת רוצה להיות זמרת? רצית גם להיות שחקנית? (לירון)

"כבר מגיל צעיר ידעתי שמקומי הוא על הבמה. בגיל 4 התחלתי ללמוד ריקוד ובגיל 6 כבר הופעתי מול קהל רב ללא פחד, כאשר נחשפתי למוזיקת הפופ מהעולם התאהבתי וידעתי שיחד עם הריקוד אני רוצה לשלב את השירה, ודמיינתי את עצמי רוקדת ושרה מול קהל אמיתי. משחק זה משהו שהוא בעיני חלק בלתי נפרד מזה כי כשאני שרה ורוקדת אני בעצם גם משחקת איזו דמות. אני מאוד מקווה להתפתח גם לתחום של משחק בסדרות, סרטים וכד'. נדמה לי שזה צריך להיות השלב הבא".

איזה שיר שלך את הכי אוהבת? עם איזה שיר את הכי מזדהה? (רונצה)

"זו שאלה מאוד קשה. אני אוהבת את כל השירים שלי. השיר הראשון שכתבתי אי פעם ניקרא "בוא וננסה שוב" מתוך האלבום הראשון "עולם שלם בחוץ" השיר מדבר על האהבה ראשונה והגדולה שלי שאני רוצה אותה בחזרה. השיר שאני הכי מזדהה איתו זה "מנגינה שקטה" הבלדה מתוך האלבום השני "לא עוצרת". כמובן אי אפשר להתעלם מ"סופרסטאר" שאיתו פרצתי ושתמיד ילווה אותי. אני באמת מנסה לחשוב איזה שיר אני הכי אוהבת ואני באמת לא יכולה להחליט. כל שיר מייצג משהו אחר ממני וכולם ביחד, זה 'השלם', זו רוני".

מה הכי הרגיז אותך כשכתבו עלייך? (ספיר)

"אחד הדברים שהרגיזו אותי ביותר היה שקבעו שאני זמרת של שיר אחד, מקסימום אלבום אחד, ושאני תופעה חולפת. מישהו אפילו הגדיל לעשות ואמר שכשהתקליט השני של ה'פיקיות' יצא אני אהיה כבר סטודנטית ששכחה מזמן את ימי הזוהר שלה! כ'שעולם שלם בחוץ', האלבום הראשון שלי, זכה באלבום זהב הייתי מאושרת. גם בגלל ההישג האישי וגם בגלל שהוכחתי לעצמי ולאחרים שאני כאן ואני נשארת. כשהוידאו קליפ לשיר "אדוני" הגיע לMTV- זאת היתה הוכחה לכך שאינני הולכת להיות תופעה חולפת".

איך זה מסתדר שאת ואחותך באותה תעשייה? (שיר)

"אחותי שיחקה באחת הטלנובלות הראשונות, "לחיי האהבה". אז היתי בת 15 וראיתי את אחותי מתמודדת עם ימי הצילום הקשים, הדרישות המקצועיות, המעריצים וכו. כשאני עשיתי את צעדי הראשונים בתחום אחותי היתה מאחורי, תמכה וייעצה לי. היום, כשלכל אחת יש כבר די הרבה ניסיון, אנחנו מדברות על הכל, מתיעצות אחת עם השניה, מפרגנות וזוכרות שמשפחה יש רק אחת. קודם כל אנחנו אחיות".

אם מסיבה שהיא לא הייתה לך הקריירה שפיתחת לעצמך עד כה, מה היית רוצה לעשות בחייך? (נרי)

"למרות שנכנסתי לעולם ה'זוהר' (כפי שנוהגים לכנות אותו) כבר מגיל צעיר, המשכתי את חיי כרגיל. סיימתי תיכון (ובהצטיינות אפילו), אני משרתת בצבא, ובמקביל לפיתוח הקריירה בתחום השירה והמשחק אני בהחלט מתכוונת ללמוד לימודים אקדמאים".

עם איזה יוצר את חולמת לעבוד? (מיכאלה)

"עבדתי עם עברי לידר וזה לכשעצמו היה הגשמת חלום. יש עוד המון המון מוזיקאים ויוצרים שאני מאוד מעריכה".

מה הכי כיף בלהיות סלב? (האיש הירוק)

"אני לא רואה את עצמי "סלב". בהגדרה שלי, סלב זה מישהו סתם מפורסם שלא ממש עשה משהו כדי להיות כזה אלא רק בשביל להיות מפורסם. אני עבדתי ועובדת קשה לא כדי להיות מפורסמת, אלא כדי להגשים חלום, וכדי לעשות את מה שאני מוכשרת בו. הפרסום הוא תוצאת לוואי של זה, תוצאה שאני אוהבת כל עוד היא מתבטאת בצורה מכובדת. אין לי בעייה עם ילדים שמבקשים חתימות ושואלים שאלות. להיפך, אני אוהבת את זה כי זה המגע שלי עם הקהל שלי. זה החלק הכי טוב בלהיות מפורסם. מעבר לזה, כל יתר הדברים הם "הנאות קטנות". לא משהו משמעותי".

מה את מרשה לעצמך שלא הרשית פעם? (משה ב.)

"האמת השאלה הזו עובדת הפוך, בעקבות הפרסום יש הרבה יותר דברים שאני שוללת מעצמי. אני לא יכולה להתעצבן ולצעוק על נהג שחתך אותי בכביש, כי מישהו עוד יזהה אותי ויתחילו להגיד כל מיני דברים.. אני גם לא תמיד יכולה להגיד למישהו בפרצוף מה שאני חושבת עליו מאותה סיבה. למסיבות במועדונים הפסקתי מזמן ללכת כי כל אחד הרשה לעצמו לנסות לגעת בי או לחתוך חלקים מהשיער שלי ואחרי שהבנתי שאין ממש דרך למנוע את זה חוץ מלהסתובב עם שומר ראש (ואת זה אני לא אעשה) – פשוט ויתרתי. לומדים לחיות עם זה, אין ברירה".

איזה מיתוס על מוזיקה היית רוצה לשבור? (מריאואנה)

"המיתוס שהייתי רוצה לשבור הוא המיתוס שטוען שמוזיקה כמו מוזיקת הפופ קלילה שמחה ונטולת כאב היא לא מוזיקה "אמיתית". לפי דעתי אחת המטרות החשובות של המוזיקה היא לגרום לאדם לשכוח מהדברים המכבידים עליו ולעלות לו חיוך על הפנים, ובנוסף לאפשר לנו להזדהות איתה. וויקטור הוגו פעם אמר "מוזיקה טובה היא זאת החודרת לאוזן בקלילות ועוזבת את הזיכרון בקושי", וכך גם אני הייתי רוצה שהמוזיקה שלי תשמע - קלילה ומאפשרת לכל אחד להתחבר אליה. מעבר לכך אני חושבת שהרמה בה מופקים התקליטים שלי היא רמה בינלאומית, שלא נופלת מכל אלבום פופ טוב שיוצא בחו"ל. אם אפשר לפרגן לאלבום כזה, בהחלט אפשר גם לשלי".

מה הכי קשה בצבא? האם זה יותר או פחות קשה ממה שחשבת? את מתחרטת שהתגייסת? (סיגל)

"אני משרתת היום למעלה משנה בצבא ואני ממש לא מתחרטת. להיפך. אני חושבת שהחלק הכי קשה בצבא זה דווקא כל מה שקודם לו. השבעות הספורים של לפני הגיוס היו נוראים. לא ישנתי בכלל, גם בגלל חוסר הוודאות וגם בגלל שלא ידעתי מה יקרה איתי. מגיל 15 אני עובדת כל כך קשה והמחשבה שהכל יכול להעצר הרגה אותי... כל השבועות הראשונים של הטירונות היו קשים פתאום להיות לבד רחוק מהבית מהסביבה המוכרת, להכיר אנשים חדשים ולישון איתם באוהל אחד, לדבר בשפה הצבאית שהיתה חדשה לי לגמרי - "כן המפקדת " וכו ... אבל עכשיו שאני מסתכלת לאחור זה דווקא היה כיף, והטירונות כולל השמירות ומנות הקרב במטווחים היו דברים שאני הכי אזכור".