השורד
גם בגיל 64 פול מקרטני עדיין ממשיך לעשות את הדבר הכי טוב שהוא יודע - מוסיקה. גיא בניוביץ' מצדיע לשורד הגדול של הפופ
"היכונו ל'הפתעת השנה' בביצוע פול מקרטני - פזמון נפלא הקרוי 'אתמול', נעימה מלודית ועדינה המושרת ע"י פול ברגש רב כשמלווה אותו... רביעייית מיתרים. כאשר השמיע פול את הפזמון בתוכניתו של אד סוליבן, לא ידעו הנערות אם עליהן לצווח או לבכות. תארו לעצמכם! במשך 20 שניות לאחר השיר שרר באולם שקט" (ידיעות אחרונות, אוקטובר 1965)
מזל טוב, סר פול. יותר מארבעים שנה אחרי שהיית שותף לכוח היצירה המוסיקלי החשוב ביותר מאז מוצרט, אתה עדיין כאן, בן 64 כמו בשיר שלך. ג'ון, שאותו אהבנו לאהוב, נרצח בן 40 והפך לסמל. את ג'ורג' אכל הסרטן לפני 5 שנים. רינגו ממשיך לעשות צחוקים פה ושם, בהרכבים משתנים. אתה נותרת השורד היחיד של הביטלס, שממשיך לעשות מוסיקה, ואפילו לא רעה.
לעולם לא תגיע לפסגות ההן, של שנות ה-60, אבל לזכותך ייאמר שאתה גם לא מנסה לשחזר את הבזק הגאונות החד פעמי שהיה הביטלס. אתה עדיין מנגן את השירים הישנים בהופעות, ונראה בכל פעם נהנה כמו ילד. אבל אתה יודע שעברת כמה דברים מאז. שרדת את שנות ה-70 עם "כנפיים", את שנות ה-80 הביזאריות לצד מייקל ג'קסון וסטיבי וונדר, ואפילו את שנות ה-90 הציניות, שבהן המילה "פתטי" היתה הלהיט החם, באופן פתטי למדי.
ואתה עדיין כאן איתנו. והאזנה לשירים שלך מגלה שאולי צדקנו בכך שהערצנו את ג'ון, המורד והרוחני ממך – אבל פיספסנו אותך בגדול. ככלות הכל, האיש שאחראי לעשרות אבני פסיפס תרבותיות, החל מ"יסטרדיי", דרך "היי ג'וד" ו"השוטה על הגבעה" וכלה ב"היא עוזבת את הבית", שממשיכים להרעיד את הלב בכל פעם שהם מושמעים ברדיו. וגם בקריירת הסולו – פזמוני פופ כמו "hope of deliverance", "ג'ט", "שירי אהבה מטופשים", "my love", "ebony & ivory" ועוד ועוד. חלקם מתקתקים יותר, חלקם פחות.
בשירים היפים שלך, סר פול, מה שקנה אותנו היתה הפשטות. כמה קל זה היה נראה – פראזה מוסיקלית נשזרת בפשטותו של התמליל. קחו לדוגמא את השיר הקצרצר "I will", מתוך האלבום הלבן. הוא מתחבא אי שם לקראת סופו של הדיסק הראשון (או התקליט השני...), ואיננו קיים במודעות מבחינת השירים "החשובים" של מקרטני והביטלס. כמה פשטות נפלאה יש בלחן, וכמה חן יש במילים שמדברות על זה שאחכה לך, יקירתי, לנצח. וזהו.
הוא איתנו והוא כותב
למקרטני בשיאו, כמו לוולפגנג אמדאוס מוצרט, היתה את היכולת המרגיזה לייצר נעימות יפהפיות ונצחיות בקלילות שהיתה גורמת ליריביו למרוט את שיער ראשם. אבל יטעה מי שיחשוב עליו במונחים של עוד אמן סכריני: הוא אחראי לכמה מהשירים דופקי הראש ביותר של הביטלס, ובראשם "הלתר סקלטר", "למה לא נעשה את זה בכביש" ו"או דרלינג". גם בקריירת הסולו שלו תוכלו למצוא שירים שהפכו לקלסיקה שמשלבת בין רוק לתזמור קלאסי, כמו "חייה ותן למות" שכתב לסרט בסדרת ג'יימס בונד.
אבל מקרטני הוא יותר מזה. כל השנים ציחקקנו על הקשר שלו עם רעייתו לינדה, על הצימחונות, והמאבק בהרג כלבי הים – ולאחרונה גם בעוני ברחבי העולם. ודווקא היום, ביום ההולדת ה-64, חייבים להגיד שאפו. מקרטני תרם לסביבה ולארגוני צדקה מבלי להפוך לצדקני, ועוד הרבה לפני שזה הפך להיות פופולרי. הוא הצליח לשמור על מעמדו ב"מיסטר קלין", למרות הסתבכויות פה ושם עם סמים, ועם מייקל ג'קסון בסיכסוך על הקטלוג של הביטלס. גם מהפרשה הנוכחית, עם אשתו, דוגמנית הפורנו המפוקפקת משהו, הוא ייצא בשלום וינחת על הרגליים. הנה, יש לו כבר אלבום משובח בסיוע נייג'ל גודריץ', תוצרת השנה האחרונה.
וזה אולי העיקר. מוסר העבודה המטורף של מקרטני, אחד הנציגים הגדולים של שנות ה-60 שנותרו לנו, מכתיב לו להמשיך ולעשות מוסיקה. גם בגיל 64, עם יותר מ-800 מיליון פאונד בבנק, סיר פול יוצר. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא כל כך. אבל הג'וב הוא "מוסיקאי". ובניגוד לשיר שלו, הוא לא פורש לו לקוטג' קטן באי וויט כדי להנות משנות הפנסיה המאושרות. הוא איתנו, והוא כותב. אז רצוי להבהיר: הקטע הזה אולי נשמע כמו הספד, אבל הוא ממש לא. הוא הרמת כוסית. לכבוד השורד הגדול של הפופ. צעיר בן 64, שכתב חלק נכבד מהפסקול של חיינו.
מומלצים
