טור דה פראנס: כל מה שלא העזת לשאול

בהמשך לכתבה שהכניסה אתכם לתוך עולם הרכיבה והטור דה פראנס, שהוא כפי שהבנתם עולם ומלואו, עלו מגוון שאלות נוספות. חלקן נוגעות לטבע האנושי, ולמפגש בינו לבין תחרות ספורט שנראית בלתי אפשרית כמעט לביצוע. להלן המשך התשובות לאותן סוגיות שצצות ודאי אצל כל צופה בלתי מנוסה.

• מהו סדר היום של הרוכבים? מה הם אוכלים?

סדר יום טיפוסי במהלך הטור נראה בערך כך: ההשכמה בין שלוש לחמש שעות לפני הזינוק היומי, ארוחת בוקר הכוללת לרוב דגנים, יוגורט, פירות, לחם וריבות. אחר כך עיסוי הכנה למאמץ. כשעתיים לפני הזינוק, הרוכבים יאכלו ארוחה נוספת עם תכולת פחמימות רבה, ייתכן גם גבינות ונקניקים (זו לא המכביה...), וימשיכו להסתובב עם בקבוק משקה צמוד. בהתאם לקטע, יתחממו על אופני כושר או בכביש. כבר עם תחילת הרכיבה הם יחלו לבלוס חטיפי אנרגיה, וימשיכו לעשות זאת מדי פעם במשך הקטע. בסך הכל מחזור הקלוריות הממוצע של רוכב ביום עומד על כ-6,000!

עם סיום הקטע היומי ינגסו הרוכבים בחטיף נוסף, מה שיעזור להתאוששות השרירים, ויתפנו למתן תגובות לתקשורת. אחר כך יזכו לעיסוי שחרור ויסעו ברכב הקבוצה, גם בו יש מטבחון להזנה, לבית המלון. ארוחת הערב היא העיקרית ובה מחפים הרוכבים על האנרגיה שבוזבזה במהלך היום, וגם אוגרים כוחות ליום המחרת. לא ממש תופתעו מכך שהתפריט מורכב בעיקר מסוגי פסטה, אורז ותפוחי אדמה, לצד עוף ודגים. "דיסקאברי", למשל, נוהגת לאכול את ארוחת הערב יחד בשולחן, ממש כמו משפחה. השף מכין לכל רוכב את האוכל לפי העדפותיו, בלי לסטות כמובן מהדיאטה הקפדנית. לאחר הארוחה יפרשו הרוכבים לחדריהם למעין שעת ת"ש – מנוחה, בדיקת אי-מיילים וטלפון לאשה או לאמא...

בגשם, בקיץ, בצהריים. לא יורדים מהאופניים (צילום: איי פי)

• איך הם משתינים בזמן המירוץ?

לעיתים רוכב פשוט פורש רגע לצד עם אחד מחברי קבוצתו, מתרוקן וחוזר בעזרתו לדבוקה. בימים מסוימים אחד מהרוכבים הוותיקים בדבוקה יארגן מעין 'הפסקה', במהלכה תנוע הדבוקה באיטיות כך שמי שרוצה יוכל לסטות מהכביש לדקה ולחזור. האתיקה בין הרוכבים קובעת שבזמן זה לא יהיו נסיונות בריחה. אם רוכב רוצה להשתחרר שלא בזמן הפסקה שכזו, שניים מחבריו לקבוצה ילוו אותו לאחורי הדבוקה ולצד הכביש, שם הוא פשוט ישתין תוך כדי תנועה. זהו מבצע קבוצתי מורכב, וגם לא כולם מסוגלים להשתחרר בצורה הזו... הסיבה שלא נראה את הדברים האלה בטלוויזיה היא שככלל הם אינם מצולמים, אלא במקרה.

• ואיך אוכלים?

בכל קטע שאינו נגד השעון יש 'אזור הסעדה', בו יחולקו לרוכבים שקים קטנים עם חטיפים ומשקאות. גם בזמן זה נהוג שלא לתקוף את המובילים. בנוסף, לכל קבוצה יש רכב הנוסע מאחורי הדבוקה, ממנו יכולים לקחת רוכבים אוכל ושתייה, ולחלק לחבריהם, אך לא ב-20 הקילומטרים האחרונים.

• למה לחלק מהרוכבים יש חולצה עם דגל של מדינתם? 

סוגי החולצות והסימול החיצוני מהווים חלק בלתי נפרד מהפולקלור סביב הטור. פרט לחולצות המובילים (צהובה למוביל בטור, ירוקה למאיץ הטוב, נקודות למטפס ולבנה לרוכב הצעיר), ישנם סימני לבוש נוספים. אחד מהם הוא חולצות אלופי המדינות, עם הדגל הלאומי, וחולצת אלוף העולם עם קשת הצבעים. כך שכל מי שזכה השנה בתואר של מדינתו ילבש חולצה עם צבעי הדגל, במקום את זו הרגילה של הקבוצה. בנוסף, מי שזכה בתואר המקומי בעבר יכול להוסיף לשרוול חולצתו את הדגל, או קשת צבעים לאלוף עולם לשעבר.

פה הם כנראה לא יעצרו להשתין (צילום: רויטרס)

תחרות נוספת בטור, שלא רבים מכירים, היא זו של 'הרוכב האגרסיבי', למתחרה שיוצר את מירב העיניין ההתקפי, ולרוב זה שנמצא הכי הרבה זמן בקבוצות בריחה מהדבוקה. המנצח היומי בה נקבע על ידי פאנל מומחים, והסימון למוביל בתחרות הוא מספר לבן עם רקע אדום על הגב, במקום שחור על גבי לבן כמו לכולם.

• איך הרוכבים מתקשרים ביניהם?

לכל קבוצה יש מערכת קשר רדיו עם תדר משלה, פרט לתדר הראשי של המארגנים. רוב הרוכבים עונדים אוזניה בה הם שומעים את הוראות המנהל המקצועי, שמתאם בין חברי הקבוצה. אם הדבר מתאפשר, נסוג אחד הרוכבים לחלק האחורי של הדבוקה ושם הוא משוחח ישירות עם המנהל, הנמצא ברכב. כמובן שלעיתים הרוכבים פשוט ישוחחו ביניהם, ויעבירו מסרים גם על ידי מבטים או סימנים מוסכמים.

• מה עם המכוניות והאופנועים הנוסעים על הכביש? הם לא מפריעים?

לעיתים גם זה קורה, וכבר היו בעבר מספר תאונות, אך ישנם כללים ברורים לגבי המיקום של כלי הרכב. מכוניות המארגנים (האדומות) ואלו של הקבוצות הפכו הכרחיות, שלא לדבר על האופנועים הנושאים מצלמות ומאפשרים לנו להנות מצילומים בתנועה. לרוב המצב דווקא הפוך, כאשר רוכבים משתמשים בכלי הרכב כמגן-רוח או כמשענת לזמן קצר, מה שמוגדר כאסור ויכול לגרור עונש. למרות זאת, אם רוכב נקלע לבעיה ורוצה לחזור לדבוקה, גם שימוש במידה סבירה במכונית הקבוצה יזכה להתעלמות מהשופטים. כשרוכבים נסוגים לאחור כדי לאסוף משקאות מרכב הקבוצה הם לעיתים נשענים עליו, ויכולים להרוויח כמה שניות של מנוחה בלי שישימו לב אליהם.

טור דה פרה. אותה זה לא כל כך מעניין, כנראה (צילום: רויטרס) 

• לצורך מה נוסע לפני הרוכבים אופנוע עם לוח שמראה את הפרשי הזמנים?

היה מי שטען כי המידע שמסופק לרוכבים על הפער ביניהם (למשל אם קבוצה או רוכב בודד בורחים לדבוקה המובילה) הורס את אי הוודאות הספורטיבית. אולי יש בזה משהו, אבל מארגני הטור הבינו מזמן שחלק מהקבוצות היו משיגות את המידע הזה בעצמן ומעבירות אותו לרוכבים באמצעות מערכת הקשר, אז למען השיוויון לקחו אחריות והם מוסרים את המידע לכולם.

• על איזה אופניים הם רוכבים?

ישנן תקנות והגבלות רבות על סוגי האופניים, שנקבעו על ידי האיגוד הבינלאומי, החשובה שבהן היא מינימום משקל של 6.8 ק"ג. בעבר לא היתה טכנולוגיה מתקדמת כמו היום, והמטרה היא להשאיר את הספורט ברגלי הרוכבים ולא בידי היצרנים. הגבלה זו לא היתה בתוקף בעבר, וכדי להקל על עצמם נקטו הרוכבים בשיטות שונות ומשונות, למשל קידוח חורים בשלדה, כמו שנהג לעשות הרוכב הבלגי האגדי אדי מרקס. החומרים מהם עשויים האופניים הם הקלים והחזקים ביותר שבנמצא, לרוב בעיקר קרבון (פחמן דחוס), אך לעיתים גם אלומיניום, טיטניום, מגנזיום ופלדה, או סגסוגות שונות. לקטעי הכביש המישוריים הן פעמים רבות אופני מירוץ די סטנדרטיות, כמובן עם שיפורים והתאמות לפי דרישת כל רוכב.

אופניים לקטעי הרים ייוצרו לפי הזמנה מיוחדת של הקבוצות, מהחומרים הקלים ביותר שניתן, עם מספר זוגות לגיבוי. פסגת הטכנולוגיה מצויה באופניים למירוץ נגד השעון, עליהם חלים הגבלות שונות וצורתם מעוצבת במטרה להשיג אווירודינמיות מקסימלית (למשל גלגל אחורי מלא - דיסק, ללא 'שפיצים' היוצרים מערבולות אוויר קטנות). בחנויות לא נוכל למצוא אותם, והם מיוצרים בהזמנה מיוחדת ולפי דרישות רוכבים. ישנם זוגות לקטעים נגד השעון שמחירם הריאלי עשוי להגיע לעשרות אלפי דולרים. אופני 'טרק' הן המפורסמות ביותר לאור החוזה עם קבוצתו של ארמסטרונג, ואילו מערכות ההילוכים והבלמים של רוב הקבוצות הן מתוצרת 'קמפאניולו' או 'שימאנו'.