קייטנות: שוקו ולחמניה אאוט. קואצ'ינג אין
להורים היום אין עניין שהילדים יבזבזו את החופש בקייטנות שמציעות השפרצות מים או כיף. מה פתאום? שילכו ללמוד בסדנאות קואוצ'ינג או בקורסי שוודית מדוברת, "העיקר שהאריזה מנצנצת, הסגנון מרשים ושהילדים ישדרגו את עצמם". ענת לב-אדלר מסרבת להתרשם
דומה שאין בעל חנות מכולת שלא שקל, לכבוד החופש שהפציע, לחנוך בחצרו האחורית סדנאות שונות ומשונות עבור הילדים שיצאו לחופשה.
האמת, מה רע במיני-סדנה לסידור קופסאות שימורים במגדלי פירמידה, או בסדרת עיון שתפענח את סבלם המודחק של גביעי קוטג' שפג תוקפם? הרי ההורים, שמגלים סימני תשישות מדאיגים הרבה לפני שהחופש ממש נתן רייס, נלהבים לשלוח את ילדיהם העולצים לכל בדל תעסוקה שנודף ממנה הכינוי "קורס", "סדנה", "השתלמות", "מיזם". ממש לא אכפת להם כמה התוכן נשמע מופרך וכמה אין שביב קורלציה בין המחירים האסטרונומיים, השמות המפוצצים והפעילות בשטח. העיקר שהאריזה מנצנצת, הסגנון מרשים ושהילדים ישדרגו את עצמם בחופש הזה ויחזרו הביתה מודעים ומועצמים, כאילו היו הגירסה הבאה של תוכנת חיפוש מתקדמת.
אל תדברו על כיף
וכן, עוד משהו, מכל העסק צריך שיושפרץ אפיל עדכני ובועט, ותעשו לעצמכם טובה, אל תדברו איתם על פאן וכיף והשפרצות מים חסרות תועלת בפארקי מים, אל תזכירו באוזניהם את העובדה שחופש נועד כדי לעשות חיים בקייטנה מסורתית, כזו שבאים אליה כדי להשתין בבריכה ולהירדם באוטובוס.
האנכרוניזם הזה, הארוז בשם הקוד "קייטנה לחופש הגדול", לצד השוקו בשקית והלחמניה המאורכת-שמנמנה-מבריקה, מייצגים את תחלואיו של העולם הישן, ואילו אנחנו, חברים, כבר מזמן בעולם ניאוני ועדכני של גירויים, באנרים קופצים וחיבורים בלתי אפשריים בין מזרח ומערב.
אז אם אפשר להגיש באותה מסעדה, בחיקה של אותה פינכה, חומוס וסושי (תבדקו, יש אחת כזאת בדאון-טאון-רישון לציון), למה אי אפשר לשלוח את הילדים, שיצאו סופסוף מעבדות המחברות לחירות זמנית, לסדנה בתרבות האומה היפנית או לקורס מודעות עצמית?
העצמה אישית לילדי הגן
הם בחופש גדול שמגיע רק פעם בשנה? הם רוצים להתבטל ושיעזבו אותם באמ'שלהם? אז הם רוצים. שיתבטלו בבית אבות. אנחנו כאן כדי להביא אותה ב"מאני טיים" ולנצל את הזמן הכי טוב שאפשר.
אז במקום שתעבירו את הקיץ בסבבה, ילדים יקרים, ושכל מה שייצא לכם ממנו זה שבסופו של דבר תעלו מכיתה ב' ל-ג' או מ-ח' ל-ט', קבלו תיקון: אתם הולכים לשדרג את עצמכם בחופש הזה. אתם הולכים "להשקיע באני הפנימי ולרתום את הזמן הפנוי לטובת העצמה אישית", כמו שכתוב בעלון של קייטנת הקאוצ'ינג שהילדה הביאה הביתה. אתם הולכים ללמוד איך לנהל רגשות ולהתמודד עם משברים. אז מה אם עדיין לא ירשתם את הטמבוריה של סבא? צריך להתכונן לעתיד.
אחותכם הקטנה הולכת לקייטנת "נולד לרקוד" ואולי אחרי שתלמד לעשות שפגטים כמו שצריך, מה שלא למדה כל השנה בחוג לאקרובטיקה, ייצא ממנה משהו שלא ישרוף את הפרוז'קטורים בערוץ 2.
וככה, בתום 62 ימים של טיגוני שכל, ובמחי כמה אלפי שקלים שייגרעו
מחשבון הבנק של אמאבא על הסעה מסודרת ומדריכים שלמדו פסיכולוגיה מונעת, תהפכו לקוקטייל הרשמי והמרענן של קיץ 2006, לערבוב מושלם ומדויק בין ביל גייטס לעופר שכטר. כלומר, תצאו גם בלונדיני הורס וגם אחד יודע מה לעשות עם המשאבים שלו.
אתם רק צריכים להסכים לבחור בין סדנת גלישת גלים מקצוענית (שעולה 2,000 שקל לשבועיים עד הצהריים) לבין קמפינג ספורט אתגרי בחו"ל, בין סאמר סקול באנגליה הקרירה לבין קייטנת תנ"ך בשמורת טבע בואכה יער בן-שמן - העיקר שתלמדו, תתעצמו, תתחזקו בתורה ובמעשים טובים. העיקר שלא תבזבזו את החופש לריק.
מי בעד קיצור החופשה?
יודעים מה, בעצם, אולי לא צריך ללכת כל כך רחוק למחוזות התועבה, הניאונים והרייטינג, אם אפשר למצוא את הפתרון מתחת ללהבת העששית. למה בכלל לכונן חופש גדול שעולה להורים כל כך הרבה כסף ומותיר אותם בסוף אוגוסט עם חור ענק בחשבון הבנק, אם כל מה שאנחנו רוצים זה שהילדים שלנו ילמדו ויתעצמו גם במהלך החודשיים הכי מהבילים בשנה?
במקום כל תעשיית הסדנאות-קורסים-סאמר סקולים, אפשר פשוט להעתיק נוהלים ממערכת הלימוד העצמאית של החינוך החרדי, שם יש הרבה פחות ימי חופש והרבה יותר ימי לימוד.
ככה, אפשר יהיה להמשיך ללמוד בכיתות הממוזגות, בתנאים נורמליים, ולא לשבור את הראש בלימודי תרבות יפן כשבחוץ קופחת השמש ב-35 מעלות בצל. זה גם יעלה הרבה פחות.
אז מי בעד קיצור החופשה הגדולה, ירים את ידו. כל השאר - לאוטובוס. ההסעה לקייטנת לימודי שוודית מדוברת עם דגש על היגוי נכון של מוצרים שנמצאים בהנחה ב"איקאה" יוצאת בעוד חמש דקות.
ענת לב-אדלר היא מחברת רב-המכר "סודות של אמהות עובדות", הוצאת ידיעות אחרונות
לטורים האחרונים של ענת לב-אדלר:
