סיוויק האצ'בק - תוכנית החלל היפנית

האם יכול דגם אחד להוביל מסע ההחדרה של אחר? כנראה שכן. בטלוויזיה, מודעות בעיתון ואפילו בפרוספקט שבתצוגה, מככבת כבר זמן מה הסיוויק חמש-דלתות. היא נראית מושכת, היא נראית שונה ומעניינת. ברור הרי למה היא שם. למעט עניין אחד פעוט. המכונית שהוצעה עד היום לעם ישראל נקראה אמנם סיוויק, אבל בגרסת סדאן עם ארבע דלתות ותא מטען. מכונית כמעט-שמרנית למראה. ושלא תטעו. ההאצ'בק מבוססת על פלטפורמה שונה, ודומה לסדאן רק בסמל ומספר מכללים.

היום, סוף סוף, היא מגיעה ארצה, באיחור לא-אופנתי של למעלה מחצי שנה ועם תיבת הילוכים רובוטית. אגב, רע זה בטח לא עשה לסדאן שנמכרה כאן היטב, ללא קשר לעובדה שהיא עצמה מעטה להופיע.

מסובבת ראשים

בכל אופן, לאחר מספר דורות של דגמי סיוויק אפרוריים, עושה הונדה מהפך. מדובר להערכתנו הצנועה בסיוויק המיוחדת בהיסטוריה, כזו שמרשימה על הכביש הרבה יותר מאשר בתצוגה. וגם שם היא מושכת מבטים מאין כמוה. מעין הכלאה בין ספינת חלל מספרי קומיקס יפניים, לעיצוב ממוחשב מתקדם. קווים טרפזיים, הרבה כוח, ללא שמץ של חשש.

יש כאן פתחי פליטה משולשים, פתח מיכל דלק כסוף, פלסטיקים שקופים מלפנים, שמשה אחורית שמעוצבת בעצם כספוילר, ידיות פתיחה חבויות בדלתות האחוריות. הונדה כמעט שלא ויתרה על אף גימיק אפשרי. זה לא הופך אותה נאה במיוחד, אם תשאלו אותי, אלא בעיקר מיוחדת. שימו אותה לצד יצירות אסתטיות כמו אלפא 147 למשל, או אפילו רנו מגאן מתקדמת, והיא מפסידה את הקרב במהירות.

מצד שני, שתי הדוגמאות האלה לא משדרות אפילו עשירית התרסה, לא מדברות לתאים המוטרפים במוח. שתיהן נראות לצדה בריות מהוגנות. זה טוב? אתם תחליטו. 

היופי של האופי

טוב לגלות כי העיצוב החיצוני לא בא על חשבון שימושיות. הניסיון העשיר מהדגם היוצא והג'ז החדשנית, בא לידי ביטוי הולם. מיכל הדלק ממוקם מתחת למושבי נהג ונוסע, ומאפשר רצפה שטוחה מאחור. זה בתורו מעניק מרחב מצוין לראש ולרגליים. יש כאן תא מטען גדול במיוחד, ועם 455 ליטר הוא הגדול בקבוצה ושווה לזה של מכוניות מקטגוריה גדולה יותר. מלבד זאת, קיפול מושבים נוח מאפשר להגדילו בקלות. כמו בג'אז, יש כאן מקום אחסון נאה מתחת למושבים האחוריים. לקינוח יש תא כפפות מקורר וגדול, שמצטרף לשפע תאים נוספים בסביבת הנהג.

את כל אלה, אגב, תזהו רק אחרי שתסיימו להתרשם מסביבת הנהג המיוחדת ביותר באגף הקומפקטי של תעשיית הרכב. בניגוד לדורות הקודמים שדגלו במינימליזם, יש כאן מפגן אור-קולי איכותי ונאה שלא נראה מאז ימי האנטרפרייז. כזה שמצליח להוות גם מבחן לאינטליגנציה.

מה אין כאן. מתג התנעה אדום בסגנון ה-S2000, בורר הילוכים כסוף ומתגים מאחורי ההגה לתפעול התיבה החצי-אוטומטית, גלגל הגה מיוחד עם שליטה על מערכות שמע ומידע, וזה רק מתאבן. המנה העיקרית היא ללא ספק המחוונים. למעשה מדובר בקומפלקס מורכב עם צמד סיפונים ומספר מישורים, המנסה (ומצליח) לייצר תחושה תלת-ממדית. למעלה מד מהירות, סמני צריכת דלק וקרבה לקו האדום. למטה מד סל"ד גדול, במרכזו צג-מידע עמוס לצד מדי דלק וחום. והכל בגוון כחלחל בוהק שמעייף לאורך זמן.

חובבי התנוחה הגבוהה (נחוצה בגלל ראות מוגבלת לאחור) עשויים לאבד קשר עין עם חלק מהותי מהמחוונים, עקב הגה שאינו נע מספיק למעלה. למושבים בליטה מעט מוגזמת במרכז, וזווית מוזרה בין המסעד לכרית. נא לסדר במתיחת הפנים.

אבל, היא גם נוסעת

הסיוויק חמש דלתות מגיעה ארצה עם מנוע ה-1.8 ליטר ו-140 כ"ס. יחידה חדשה ומתוחכמת, עם תזמון והרמה משתנים לשסתומים. פגשנו אותו כבר בסדאן, אלא שהפעם היא משודכת לתיבה חצי-אוטומטית-רובוטית, ולא אוטומטית אמיתית. יתרונות - שישה הילוכים לעומת חמישה וחיסכון בדלק.

ואיך עובדת התיבה הרובוטית, שמאכזבת אותנו בדרך כלל? הונדה טוענת לשיפור ניכר לעומת מערכות מקובלות אחרות. האמנם? לא הפעם, לצערנו. תיבה אוטומטית, כך רוצים הרוכשים וכך גם צריך, מסוגלת כיום לעבוד חלק, באופן כמעט בלתי מורגש. אלא שכאן ההחלפות מורגשות מדי, בייחוד במצב "אוטומט" הלא נעים. המצב הידני טוב יותר, אך הפעולה עדיין איטית ומורגשת מדי, ולא תמיד עקבית. חבל. ידני זה בטח לא, גם לא אוטומט.

וזה חבל במיוחד כי המנוע כאן עושה עבודה מצוינת. למרות שהסיוויק אינה מרגישה מהירה במיוחד, היא זריזה וחזקה מספיק. סל"ד נמוך יש כוח די והותר, בגבוה עוד יותר, אבל אז צריך לקחת בחשבון את הרעש. נתוני היצרן נראים טובים למדי בקטגוריה - 207 קמ"ש מרבי, 10.9 שניות ל-100. אגב, רק כדי לסבר את האוזן, יש פער של שתי שניות תמימות בין נתון ההאצה של הידנית לרובוטית. לפחות היא מאפשרת חסכנות ניכרת. תחת עומס רב עמדה הצריכה על כ-8.7 ק"מ לליטר, אך נסיעה רגועה הניבה 12.5 ק"מ לליטר ויותר. נתונים עדיפים בהחלט על גרסת הסדאן.

עם צמיגים צרים מאלה שפגשנו באירופה וחישוקי מתכת רגילים, מרגישה הסיוויק מעט רכה יותר, נוחה יחסית לזו שזכרנו מאירוע ההשקה. כזו שמסוגלת להתמודד עם אספלט מקומי למרות נוקשות יחסית. מצד שני, לכך אחראים בין היתר גם צמיגי מישלן פרמאסי שראו ימים טובים יותר ולא הרשימו, עם יכולת אחיזה נמוכה יחסית. ההגה מהיר מאד ומדויק, המכונית משנה כיוון בנחישות אבל מייצרת מעין תחושה מלאכותית קלה.

וכמה יעלה לכם התענוג?

הסיוויק חמש-דלתות היא מכונית מיוחדת, איכותית, עם מספיק הקפדה על תא הנוסעים לטובת שימושיות, ועם מקדם הנאה אופציונלי לנהג. ואכן, זו בהחלט הסיוויק לה ציפו חובבי הונדה שנים ארוכות. תנו לנו אותה עם גיר ידני והיא בפירוש נראית כבחירה מוצלחת למשפחה אנרגטית.

אלא שהעסק מסובך יותר. 183 אלף שקל זה הרבה מאד כסף עבור מכונית קומפקטית. לא רק שחמש הדלתות יקרה ב-40 אלף שקל מהסדאן וממרבית מתחרותיה, היא זולה ב-1,000 שקל בלבד מב.מ.וו סדרה 1, עם מנוע ה-2.0 ליטר, 129 כ"ס (118i) ותיבת שישה הילוכים אוטומטית מעולה. היא אמנם מצוידת כהלכה בשש כריות אוויר, בקרת יציבות, מערכת שמע ובקרת אקלים, אך כך גם הב.מ.וו, שאינה נופלת ממנה ביכולת הדינמית.

מה כל זה אומר? שלהונדה יש מכונית טובה, מסובבת ראשים מהמעלה הראשונה שאיש לא יכול להתעלם ממנה. מכונית יקרה מאד, שהופכת את חדוות הרכישה לעניין רגשי בלבד, ולכן משגרת את המכונית לטריטוריה נידחת יחסית. זה חבל למרבית הקהל, אבל מעולה עבור הרוכשים שיתהדרו באקסקלוסיביות. יפה להם.