לקרוא ולשפוט: הכרעת הדין "הנאנסת שנהנתה"

"ייתכן שבמשך השנים משהיתה המתלוננת לנערה נעמו לה מעשי הנאשם, והיא חפצה בהם, (על אף שבגרה והבינה כבר שהמעשים אסורים) ולכן היא לא התחמקה מן הנאשם וגם לא טרחה לספר על מעשי הנאשם ולגלותם, עד שנאלצה לעשות כן לאחר אירוסיה וכשעמדה להינשא, מפחד שלאחר נישואיה היה מתגלה שהיא איננה בתולה. אף שזו השערה ואפילו השערה הגיונית, אינני יכול לקבוע מסמרות בענין זה".

זהו החלק הבעייתי בהכרעת הדין המסעירה את המערכת המשפטית, שאותו כתב סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אהרון אמינוף. לבקשת ynet הותרה לפרסום הכרעת הדין, העוסקת באב שאנס את בתו המאומצת במשך 12 שנים מאז הייתה בת שש. בית המשפט גזר עליו 16 שנות מאסר. בעקבות הפסיקה, קיימה הנהלת בתי המשפט בירור בעניין.

• לקריאת הפרק השנוי במחלוקת בהכרעת הדין - לחצו כאן
  

על הכרעת הדין חתומים השופט אמינוף יחד עם השופטות נחמה מוניץ וגבריאלה דה-ליאו לוי. במשך שש ישיבות העידה הנאנסת בבית המשפט. המתלוננת סיפרה לפרטי פרטים את המעשים שאביה ביצע בה. "בפעם הראשונה אמרתי לו 'אבא זה כואב לי' והוא אמר לי 'לא נורא, לא קרה כלום', אז אחר כך שראיתי דם שאלתי אותו מה זה, הוא אמר לי שזה שום דבר. חשבתי שזה ככה ההתנהגות של אבא כלפי בת ולי לא היה אבא אמיתי. אני לא הייתי אף פעם עם אבא וחשבתי שזה ככה".

בהמשך סיפרה הבת כיצד היא ניסתה להתנגד לאביה. "מתי שהוא היה עושה לי, הייתי מנסה בכל תוקף להתנגד אליו וגם שהוא היה נוגע לי בכל מיני איברים גם הייתי מתנגדת והוא היה מרביץ לי והיה משתיק אותי והיה אומר לי 'תהיי בשקט שאף אחד לא ידע'. הוא היה מאיים עלי שאם אני אספר הוא לא יודע מה הוא יעשה לי. אוי ואבוי אם אני אספר למישהו".

במהלך המשפט טענו סנגוריו של האב כי בתו מעלילה עליו. על כך הגיבה הבת: "אני בחיים לא רציתי להעליל עליו דברים כי אני יודעת שזו האמת, אם זה היה מישהו אחר הייתי אומרת מי עשה לי את זה. אני ידעתי שאם אני אספר את זה המשפחה הולכת להתפרק ואמא הולכת להתגרש וכל המשפחה הולכת לקרוס בגללי. לא הייתי מעלילה עלילה כשידעתי שהמשפחה עומדת להתפרק".

"שמא מעשי הנאשם במתלוננת תחילתם"

בהמשך הכרעת הדין דנו השופטים באמינותה של הבת ובשאלה מדוע לא התלוננה על מעשיו של האב. כמו כן הביעו השופטים תמיהה על כך שהבת לא ניסתה להתחמק מהבית או להתנגד לאביה. "אכן, האדם הסביר - המבוגר היה ממלט עצמו בכל דרך. האדם הסביר - המבוגר היה בוחר להדיח את הכלים מבעוד מועד, האדם הסביר - המבוגר היה מעדיף להתלוות לשיעורי התורה על מנת שלא להמצא לבד עם הנאשם בבית, האדם הסביר - המבוגר היה מעדיף לספוג סטירה ומכות על פני אינוס. האם על פי אמות מידה אלו יש לשפוט את הגיון סיפורה של המתלוננת? או שמא יש לשאול האם כך תנהג ילדה שמגיל 7 הורגלה למעשים אלו, שידעה קודם לכן טעם חיים ללא בית ולאחר מכן ניסתה לשמור על שלמות המשפחה שאימצה אותה? סביר להניח כי ילדה כזו, גם כשהיא כבר מבינה שמדובר במעשים שלא ייעשו, אין בה אותה תבונה של אותו אדם סביר, לצפות מן הצד ולהחליט בשלווה, ותוך התנתקות מנסיבות חייה, מה עליה לעשות".

השופטים מציינים את גרסת פרקליטו של האב, כי "אי אפשר היה בטווח זמן קצר כזה להספיק לבצע במתלוננת את העבירות המיוחסות לו. לטענה זו של הנאשם יש כביכול הגיון מה בצידה. ברם, לכך יש שני הסברים השוללים טענה זו: הסבר אחד סיפקה המתלוננת עצמה בעדותה באומרה כי בימי שבת בבוקר, כאשר היה הנאשם חוזר הביתה מבית הכנסת ובזמן שאמה של המתלוננת למדה אצל שכנה, היה הנאשם אונס אותה. המתלוננת הוסיפה שאם פלוני - אחיה - היה בבית, היה הנאשם מבקש ממנו לגשת לקרוא לאמא, נועל את דלת הכניסה לבית, והיה אונס אותה".

השופטים ממשיכים להתעמת עם גרסת האב: "הסבר שני נשען על דבריה של המתלוננת ועל העובדה שלאורך שנים היא לא טרחה למנוע את מעשי הנאשם, לפחות בימי שבת שבהם יכלה המתלוננת להתחמק מהנאשם באותו פרק זמן קצר שבו נעדרה האשה מהבית ולא עשתה כן - וגם על העובדה שלא טרחה לגלות את מעשי הנאשם עד הגיעה לגיל 18 וסמוך לחתונתה. דברים אלו מעלים הרהורים ומחשבות שמא מעשי הנאשם במתלוננת תחילתם, בהיות המתלוננת ילדה קטנה, היו באונס ובחוסר הבנה וידיעה של המתלוננת (בשל גילה הרך) וסופם - משגדלה והיתה לנערה - מרצון".

השופט אמינוף: הדברים הוצאו מהקשרם

השופט אמינוף בחר לפתוח את הכרעת הדין מציטוט מספר תהילים פרק י"ט - "שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני". לפי פירוש הגאון מלבין, אדם מבצע עבירות בזדון ובשגגה. דוד המלך מבקש בפסוק זה מאלוהים שגם לעבירות שאנחנו עושים מנסתרות לבנו וללא כוונה שאלוהים ינקה אותנו מהם. קשה להתעלם מהקשר הטרגי בין פסוק להכרעת הדין. השופט אמנם לא התעלם מחומרת מעשיו של האב, אבל גם התנצל מראש על ההתבטאות השנויה במחלוקת בהכרעת הדין.

גורמים במערכת המשפט ציינו כי "מי שקרא את הפרסומים עד כה יכול היה להבין שהדברים נאמרו בסוף הכרעת הדין בהתייחסות אישית של השופט למתלוננת ורק כאשר רואים את הכרעת הדין במלואה מבינים שהדברים אכן הוצאו מהקשרם".

לאחר שהכרעת הדין פורסמה ב"ידיעות אחרונות", זעם השופט אמינוף על הפרקליטות שהדליפה הכרעת דין חסויה. שתי השופטות האחרות, שדנו את הנאשם, התנערו מהפיסקה מעוררת המחלוקת. במכתב ששלחו למנהל בתי המשפט, בועז אוקון, נכתב: "הננו להביא לידיעתך, שמעולם לא ניתנה הסכמת שתי חברות ההרכב לפסיקה. בסופו של דיון סוכם עם השופט אמינוף כי הפיסקה תימחק על ידו מהכרעת הדין. למרות הסיכום בינינו, הפיסקה נכללה בהכרעת הדין שלא בידיעתנו, היא אינה משקפת את דעתנו, ואנו מסתייגות ממנה מכל וכל".

"דמו של השופט נשפך" 

מקורבים לשופט אמינוף אמרו ל-ynet כי דמו נשפך. "הוציאו את הדברים מהקשרם מאחר שבמכוון חיפשו לפגוע בו. חבל שגורמים בתוך המערכת המשפטית שאמונים על שמירת החוק בחרו לעבור על צו איסור פרסום ובנוסף עשו הטייה מכוונת של האמת".  

מתמחיו של השופט אמינוף שלחו מכתב להנהלת בית המשפט. במכתב שמפורסם לראשונה ב-ynet נכתב כי "כדאי גם לשמוע את האמת". במכתב המתמחים נכתב עוד כי "אנו החתומים מטה, מביעים תרעומת קשה על רצח האופי והעוול הקשה מנשוא, שנעשה בימים האחרונים לכבוד השופט אהרון אמינוף בכלי התקשורת".

על אופיו של השופט כתבו המתמחים: "השופט אמינוף אדם צנוע וענו ואין בו יוהרה. הוא קפדן, דייקן, פרפקציוניסט ודורש קודם כל מעצמו ורק אחר כך מאחרים. כמתמחיו, עמדנו מקרוב על התנהלותו ואופן עבודת לשכתו ולא קרה שטיוטה היוצאת מתחת ידו לא תיבדק פעמים מספר תעבור תיקונים רבים ותאושר על ידי כל הנוגעים בדבר".

את מכתבם סיימו המתמחים בדברי שבח לשופט. "השופט אמינוף מהווה עבורינו אבן פינה בדרכינו לעולם הצדק וממנו שאבנו לא רק דילמות משפטיות אלא ערכים, השקפות ונאמנות לאמת".