ספורט

טופ טאלנט

כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

סיכום המונדיאל: הרגעים והאנשים הגדולים

הנבחרת, המאמן, הגול, המשחק והשיא - הסיפורים שעשו את גרמניה 2006. וגם: נבחרת הפורשים, האשה הייצוגית, הפרובינציה הגדולה והציטוטים המוצלחים

מיקי שגיאפורסם: 10.07.06 , 15:28

זהו, החודש המטורף מאחורינו. 31 יום, 64 משחקים, 147 שערים, עשרות החמצות, לא מעט דרמות, הרבה רגעים משעממים ואינסוף ליטרים של דמעות שהזילו ברחבי תבל (של עצב ברוב העולם, של שמחה באיטליה).

מונדיאל 2006 כבר פאסה ולא בטוח שנתגעגע אליו, אחרי שהיה החלש ביותר מאז איטליה 90'. האיטלקים מצפצפים על כל העולם, אבל רוב האוהדים שלא חגגו עם הסקוואדרה אזורה יודו שכדורגל גדול לא היה ברחבי גרמניה ביוני-יולי. אז למרות שיותר מדי דברים לספר לנכדים לא היו, בכל זאת יש לא מעט אירועים שהשאיר אחריו גביע העולם השני של המאה ה-21.

רגע לפני ששוכחים הכל ומתחילים את הספירה לאחור לקראת דרום אפריקה 2010, הגיע זמן הסיכומים של גרמניה 2006. והפעם: הרגעים, האנשים והסיפורים הגדולים, המעניינים, המרתקים והטובים בטורניר לא ממש מוצלח. בהמשך, בחלק ב' של סיכום המונדיאל: המאכזבים הגדולים - מזידאן ועד פקרמן.

הגול: אתם בוחרים

שערים יפים לא חסרו בגביע עולמי הזה והבחירה קשה. אתם מוזמנים לצפות במועמדים, להצביע ולהכריע בעמוד הווידאו המיוחד.

השחקן: סליחה, תעזרו לנו

גם כאן הבחירה קשה, אבל הפעם לא בגלל המבחר, להיפך. קשה, קשה מאוד למצוא כוכב למונדיאל הזה. ככה זה כשמלך השערים של אלופת העולם הוא מרקו מטראצי, עם שני שערים (בסדר, גם לוקה טוני כבש צמד, אבל מישהו זוכר מה הוא עשה כל החודש הזה?).

מירוסלב קלוזה. מלך השערים, ה-MVP של הטורניר (צילום: איי פי)

מונדיאל בינוני מינוס בלי כוכבים אמיתיים, פרט להגנה של איטליה ולמאמן שלה. כל הכוכבים הגדולים שהגיעו לגרמניה עם הרבה רעש, עזבו אותו בשקט ועם דמעות, בתופעה מדאיגה במונדיאל הבינוני הזה. בסקר הגדול אצלנו בסוף השבוע, כ-60 אחוז מכם בחרו במירוסלב קלוזה, מלך השערים של המונדיאל עם חמישה כיבושים. לא נתווכח איתכם.

המאמן: גראנדה, ליפי!

ריימון דומנק הוליך נבחרת צרפתית מושמצת וגמורה כל הדרך עד הגמר. לואיס פליפה סקולארי משך את פורטוגל לגבהים בהם היתה רק בימי אוזביו הגדול ויורגן קלינסמן לא רק הכניס מדינה שלמה לטירוף, אלא גם בנה נבחרת גרמנית מלהיבה, שינה את התדמית וצירף למאגר האוהדים שלה אנשים שתיעבו אותה בימי ה-0:1 בדקה ה-90.

אבל מעל כולם, המונדיאל הזה שייך למרצ'לו ליפי. ה'אלנאטורה', שמזכיר רופא משפחה יותר מאשר מאמן כדורגל, עבד על העולם מההתחלה ועד סוף המונדיאל. איטליה מודל 2006 השאירה מאחור את הבונקר הקלאסי והתחילה לשחק כדורגל. נכון שהיא הראתה סימנים של קושי, כי בכל זאת לא קל להשלים מהפך כזה, אבל בלא מעט משחקים איטליה נתנה דקות לא רעות בכלל.

ליפי, הסלולרי וגביע העולם. המאמן היחיד במונדיאל עם ביצים (צילום: איי פי)

מול אוסטרליה בשמינית ובחלקים נרחבים של הגמר איטליה חזרה להיות איטליה המוכרת של פעם (הגנה, עוד הגנה, הרבה מזל וגניבת ניצחון), אבל קורה שמנצחים משחקים גם כשלא מגיע. איטליה של ליפי לא תיכנס לספרי ההיסטוריה של הנבחרות הגדולות, אבל החילופים האמיצים שלו מול גרמניה בחצי בגמר דווקא כן ייכנסו לספרים. המאמן היחיד במונדיאל עם ביצים, זה שלא פחד ללכת על הנועז על חשבון השמרן, קיבל את הפרס המגיע לו.

המשחק: הקונצרט של ארגנטינה מול סרביה

משחק מושלם, שלא נראה הרבה זמן במונדיאלים. בדיעבד אפשר להגיד 'מי זו סרביה, לא חוכמה לנצח אותה ככה', אבל כולם שוכחים שהנבחרת הזו סיימה כראש בית במוקדמות, מעל ספרד, וספגה שער אחד בלבד בכל הקמפיין.

אסטבן קמביאסו חוגג את כיבוש השער הקבוצתי היפה ביותר (צילום: איי פי)

אותו ערב בגלזנקירשן, שהסתיים ב-0:6, היה מושלם מבחינת ארגנטינה, עם מסירות בלתי פוסקות, עקבים, מהלכים למזכרת. 24 מסירות ברצף הביאו לשער הקבוצתי היפה במונדיאל (קמביאסו), ואולי בכל הזמנים, אבל הארגנטינאים לא ישכחו את כל 90 הדקות למזכרת של מקסי רודריגס, ריקלמה, קרספו, טבס, מסי והחברים.

התגלית: פאביו גרוסו

פיליפ לאם, המגן השמאלי המצוין של גרמניה, היה גדול והרשים את העולם כולו. מקסי רודריגס, המנוע בקישור של ארגנטינה, שגם כבש שערים גדולים מול סרביה ובעיקר נגד מכסיקו, נכנס לתודעה בגדול, כמו גם הצרפתי פרנק ריברי, שעד לפני חודש לא הרבה ידעו מי הוא.

פאביו גרוסו חוגג את הפנדל המכריע. נינט טייב, הדור הבא (צילום: איי פי)

אבל הכוכב הנולד של גרמניה 2006 הוא ללא ספק פאביו גרוסו. המגן השמאלי של פאלרמו, שלא מזמן שיחק בגביע אופ"א בארץ (אומרים שלאסי משיח יש חולצה שלו בארון), הפך לשחקן מפתח באלופת העולם איטליה. הוא נהיה לאופציה קבועה בהתקפה עם העליות שלו משמאל ולמרות שפיברק פנדל מול אוסטרליה בסיום הדרמטי, לא נשכח לו את השער הגדול מול גרמניה בהארכה, את הטכניקה המצוינת ואת הפנדל האחרון, בשיא הלחץ, בהכרעת הגמר מול צרפת.

השיא: רונאלדו מלך שערי כל הזמנים

הוא שמן, הוא לא זז, הוא בקושי נוגע בכדור כמה שניות במשחק. אלה היו רק חלק מהביקורות על רונאלדו אחרי משחק הפתיחה האיום שלו מול קרואטיה. אבל החלוץ לא התרגש, כבש שלושה שערים ומול גאנה בשמינית הגמר חגג את שערו ה-15 במונדיאלים, שהעלה אותו לראש טבלת כובשי כל הזמנים, על חשבן הגרמני גרד מולר.

רונאלדו כובש את השער ה-15, מול פנטסיל וגאנה (צילום: איי פי)

הפרובינציה במיטבה: ג'ון פנטסיל ודגל ישראל

עדיין לא באמת ברור למה, אבל ג'ון פנטסיל, מגן נבחרת גאנה, נכנס להיסטוריה של המונדיאלים עם אחד האקטים המוזרים בתולדותיו, כשהחליט לשלוף את דגל ישראל במשחק מול צ'כיה. זה קרה פעמיים – אחרי השער הראשון ובסיום ה-0:2 המפתיע של גאנה. בארץ חגגו את הנוכחות שלנו במונדיאל, במצרים בטוחים שמדובר בסוכן מוסד ובלא מעט מקומות בעולם בטח עדיין שואלים את עצמם מה ולמה. הכי מוזר שיש.

פנטסיל ודגל ישראל. איך אפשר לשכוח? (צילום: איי אף פי)

הקרב הבלתי נשכח: קרב נירנברג

כבר כמה עשורים שאין במונדיאלים משחקים הזוכים לכינוי "קרב X", כפי שהיה למשל בעבר עם 'קרב ברן' או 'קרב סנטיאגו' האלימים. 16 כרטיסים צהובים וארבעה אדומים שלף השופט הרוסי איבנוב במפגש שמינית הגמר בין הולנד לפורטוגל, אחד האלימים בתולדות הגביע העולמי. כמות כזו של תאקלים, ויכוחים, פרובוקציות ודם רע לא נראתה הרבה מאוד זמן. זה נגמר עם 0:1 של פורטוגל אחרי משחק בו אי אפשר היה להוריד את העיניים מהמסך.

הקהל: קרואטיה וארגנטינה

נכון שתמיד אפשר להגיד שאין כמו הקהל האנגלי. העידוד מרשים, עשרות אלפים מלווים את הנבחרת, גם כאלה שאין להם כרטיסים למשחק. אבל גם הפעם היו התפרעויות ומעצרים של כמה חוליגנים במספר ערים שמורידים ניקוד למעודדים האמיתיים. נכון גם שהקהל הגרמני היה לא פחות מרשים, עם עידוד מדהים, כמות אדירה של דגלים ושמחת חיים שלא נראתה עשרות שנים במדינה. אבל זה לא חוכמה כשמשחקים בבית.

אבל כמי שהיה במשחקים של כל הנבחרות הגדולות בשבוע הראשון של המונדיאל, אפשר להכריע בסוגיה איזה קהל היה הכי טוב. נכון שברזיל מביאה הכי הרבה צבע, ריקודים וסמבה למגרשים, אבל במשחק עצמו הקהל די שתק. נכון שלאיטליה יש את האוהדות הכי יפות (יחד עם ארגנטינה), אבל הקהל של האזורי לא שר יותר מדי במשחק. האוהדים של הולנד ושבדיה צבעוניים בטירוף, אבל קצת קרים מדי.

אוהדי קרואטיה. ריגשו בעידוד מול ברזיל, למרות ההפסד (צילום: איי פי)

הורדת כובע מגיעה לקהל של ארגנטינה, שאחרי ה-0:6 מול סרביה נשאר שעה וחצי ביציעים בגלזנקירשן והדהים את המתנדבות והעובדים המקומיים עם שירה אדירה וסירוב לעזוב את המקום. לא פלא שבסוף אפילו הגרמניות התחילו לרקוד ולשיר עם התכולים-לבנים. אבל צל"ש מיוחד מגיע לקהל הקרואטי שפשוט ריגש עם העידוד שלו מול ברזיל, כולל אבוקות ושירה אדירה ברבע השעה האחרונה, למרות ההפסד.

נבחרת המונדיאל

ג'ינאלואיג'י בופון (איטליה); ג'יאנלוקה זמבורטה (איטליה), פאביו קנבארו (איטליה), ליליאן תוראם (צרפת), פאביו גרוסו (איטליה); מקסי רודריגס (ארגנטינה), אנדראה פירלו (איטליה), מאניש (פורטוגל), זינדין זידאן (צרפת); מירוסלב קלוזה (גרמניה), תיירי הנרי (צרפת).

פאביו קנבארו והגביע. הבלם הוביל את איטליה לתואר רביעי (צילום: איי פי)

נבחרת הגמלאים

לא מעט כוכבים גדולים הודיעו על פרישה מהנבחרת (או מכדורגל) בסיום המונדיאל, חתיכת נבחרת אפשר להרכיב מהיוצאים לפנסיה.

אוליבר קאן (גרמניה); קאפו (ברזיל), ליליאן תוראם (צרפת), רוברטו קרלוס (ברזיל); פאבל נדבד (צ'כיה), לואיס פיגו (פורטוגל), הידטושי נקאטה (יפן), זינדין זידאן (צרפת); פדרו פאולטה (פורטוגל), הנריק לארסון (שבדיה), פאולו וואנצ'ופה (קוסטה ריקה).

אוליבר קאן נפרד מהקהל הגרמני, במשחק נגד פורטוגל (צילום: רויטרס)

ספסל: אגוסטין דלגאדו (אקוודור), קרלוס גמארה (פראגוואי), רוברטו אקוניה (פראגוואי).

האישה: אלנה סרדובה

איטליה, עם כל הכבוד לאלופת העולם, לא משהו על הדשא, אבל היה שווה להגיע למשחקים שלה רק כדי לראות את אלנ סרדובה. סגנית מיס צ'כיה, המוכרת כחברה של ג'יאנלואיג'י בופון, גנבה בצדק את כל המבטים ביציעים. מילה טובה גם לאישתו של רפאל ואן דר וארט, חבל שבגלל בעלה ונבחרתו היא הלכה הביתה מוקדם מדי.

אלנה סרדובה. החברה של בופון גנבה את המבטים (צילום: איי פי)

פרסי משנה

המהפך: אוסטרליה – יפן 1:3. עד הדקה ה-84 הנבחרת של הידינק עוד פיגרה 1:0, אבל אז פתחה בבליץ מרשים שהביא לה ניצחון ראשון אי-פעם במונדיאל.

ההצלה: בופון מול זידאן. בשיא הלחץ של צרפת בהארכה של הגמר, שוער איטליה התעופף מצוין והוציא נגיחה עם כתובת של שער נצחון.

התלבושת: ריקרדה לה וולפה. מאמן מכסיקו הרחב, שאמנם העמיד נבחרת לא רעה בכלל, נראה כמו כל דבר חוץ ממאמן כדורגל עם הג'ינס הצמוד, העניבות הצבעוניות והזקן הצרפתי.