מנטרת ה"לא נשחרר"
את הלאו של אולמרט כבר עייפנו מלשמוע. אולי יואיל להסביר איך בכל זאת יחזיר את גלעד שליט הביתה?
מאז נחטף החייל גלעד שליט, לא פסח ראש הממשלה על שום מיקרופון שנקרה לפניו כדי להכריז שישראל לא תשחרר אסירים תמורתו - כל פעם בהתנסחות נחרצת יותר מקודמתה. האמת להיאמר, כבר שמענו הכרזות כאלה לרוב בעבר, מפי ראשי ממשלה, שרי ביטחון ומי לא. עד כדי כך, שלרגעים נדמה שאולמרט מבקש לשכנע ולחזק כאן בעיקר את עצמו. כך או כך, מתבקש סוף-סוף לשאול אותו, איך וכיצד כן ישוחרר החייל החטוף. שהרי את הלאו שלו כבר עייפנו מלשמוע.
מכיוון שראש הממשלה מסרב עד כה לנסח בפומבי אמירה חיובית כלשהי בעניין, לא נותר להדיוטות שכמונו אלא לנסות ולהעריך - באמצים הפשוטים שלרשותנו, ואולי בכל זאת מושכלים למדי - אלו הן האופציות למהלך שכזה. לנגד עינינו בעיקר שלוש אפשרויות: במשא ומתן המכונה מדיני-דיפלומטי; באמצעות מבצע חילוץ צבאי; ואם מותר בכל זאת להעלות זאת דל השפתיים: תמורת אסירים פלסטינים כאלה או אחרים המוחזקים בידי ישראל.
על פניה, האופציה הראשונה נראית עדיפה מכל. אלא שגם מי שאיננו מצוי בחדרי חדריו של הסגל המדיני-ביטחוני הבכיר ביותר, מתרשם שככל הנראה, זו חסומה כהלכה, ויתרה מזו - השכל הישר מבין שאם בכלל יש לה סיכוי, הרי שהיא לא תיתכן ללא תמורה ישראלית, שמשמעותה מן הסתם תהיה... שחרור אסירים. מכאן שעל דרך הפרדוקס, האופציה הראשונה - המועדפת, והשלישית - המחוקה, משיקות בסופו של דבר זו לזו. אדרבא, ישרטט לפנינו ראש הממשלה תסריט אחר לסיומו של מו"מ שכזה, ונחזק את ידיו.
אשר לאופציה הצבאית, קטונו כמובן מלהכיר ולדעת את מלוא אופק התימרון של כוחות הביטחון, אבל משעה שראש הממשלה לא מותיר מרחב אלא להגיונו של השכל הישר, לא נפריז אם נאמר שסיכוייו של מבצע חילוץ צבאי להוציא את גלעד שליט שלם ובריא קלושים למדי. המקרה האחרון, הדומה ביותר לזה שלפנינו, הוא מקרהו הזכור-לעצב של נחשון וקסמן ז"ל. הדעת נותנת שגם קברניטי המדינה זוכרים אותו היטב. אדרבא, יאמר מי שיאמר מביניהם, האופציה הצבאית לא מסתכמת ב"מבצע חילוץ" ישיר, שהוא אכן רווי מהמורות וסכנות, אלא היא מתרחשת ממש עכשיו לנגד עינינו, כאשר "גשמי הקיץ" שאנו ממטירים על עזה יביאו להתשה טוטאלית של תושבי הרצועה כולם, עד שיקוב הדין את ההר ואלה יאמרו: משחררים אנחנו!
מותר להדיוטות כמונו להטיל ספק בתקפותה והגיונה של זו. מלחמת ההתשה שמנהלת ישראל ברצועה עזה - גם אם תגבר ותחמיר, ספק
אם תסתיים בכניעה עד כדי שחרורו של החייל השבוי. אדרבא, מבצע כזה עשוי רק להסתבך וגם לגבות קורבנות נוספים מצדנו, שמותם יעצים את האבסורד של המחיר הנורא אותו אנחנו מוכנים לשלם תמורת הנוסחה העיקשת של "לא משחררים". רוצה לומר, מותו של חייל אחד לא שווה את החזקתם של אינספור אסירים. יתרה מזאת, "גשמי קיץ" ככל שיכבידו עוּלם, יכולים כשלעצמם להביא לסיום טראגי של פרשת גלעד שליט, והמבין יבין.
אף שאין להקל ראש בעמדה הגורסת שאם נשחרר אסירים לא ייפסק "טרנד" החטיפות, היא אינה משכנעת באופן מוחלט ונחרץ. הפלסטינים ניסו, מנסים וינסו לחטוף בכל מקרה, ותפקידו של צה"ל למנוע זאת. מן הסתם הוא עמד, עומד ויעמוד במשימה היטב, והיוצא מן הכלל שלפנינו אינו מעיד על הכלל.
את כל התרחישים הללו, שכמו מובנים מאליהם, יודע לבטח איש חכם ושנון כראש הממשלה, ואם אחרי כל אלה הוא חוזר שוב ושוב על מנטרת ה"לאו" שלו, מן הראוי שיאיר את אמונתנו ותקוותנו בהבטחתו ש"החייל ישוחרר" לא בנוסחאות של שלילה, אלא בניסוחים מהם משתמע מה כן ייעשה. וכל זאת בטרם יהיה דמו של גלעד בראשנו ולא בראש מנהיגי החמאס, כפי שאיים שר הביטחון ביום בו נחטף החייל.
