שתף קטע נבחר

ההפתעה הטקטית של נסראללה

ב-73' היה זה הסאגר, והפעם: הסי-802 מתוצרת איראן, שתפס את חיל-הים עם המכנסיים - ואולי גם המכ"מים - למטה. אילו הפתעות נוספות מכין חיזבאללה לצה"ל, מה יש לו בוודאות והאם גם המסוקים בסכנה? מומחים מנסים לחדור לבונקר הסודי

33 שנים חלפו מאז מלחמת יום הכיפורים, ואיום הטילים מסתמן שוב כהפתעה הטקטית בה נתקל צה"ל. אז היה זה הסאגר המצרי, שהנחיל אבדות כבדות למערך השריון הישראלי, והפעם - נסראללה שולף שפנים מהבונקר.

 

אחרי פגיעה קטלנית בסטי"ל מול חופי ביירות, מודים בחיל-הים כי לא היה ידוע על קיומו של סי-802 מתוצרת איראן בזירה. אך גם אם לא ציפה למצוא את הטיל הזה בלבנון, אומר מומחה לתחום, הסטי"ל היה צריך להתמודד איתו בקלות יחסית. לא מן הנמנע שמסיבות של ביטחון שדה - כלומר, מחשש להיחשף - מערכת המכ"ם של הספינה לא הופעלה, והתוצאה הייתה קטלנית. בינתיים, מול בתי-הזיקוק והמפעלים הנפיצים שבמפרץ חיפה, מחליטים שלא לקחת סיכון ופורסים - לראשונה מאז המלחמה בעיראק - סוללות טילי פטריוט, על כל צרה שלא תבוא.  


ספינת סער צה"לית, אמש בנמל אשדוד (צילום: אמיר כהן)

 

"האמינות של נסראללה הייתה מאוד גבוהה לכל אורך השנים, וכדאי גם הפעם להאמין לו שיש בידיו יכולות ארוכות טווח, אפילו אם לא על כולן אנחנו יודעים", אומר קצין לשעבר, שעסק בתחום במהלך שירותו. הוא מעלה את האפשרות שדרך ציר טהרן-דמשק, הגיעו לידי חיזבאללה גם טילי קרקע-קרקע, אולי אף קרקע-אוויר. במילים אחרות, גם לטייסי המסוקים יש סיבה לדאגה. "מבחינת איראן, מדובר בזרוע אסטרטגית ממעלה ראשונה. הרבה יותר פשוט לחמש ארגון טרור בטילים עד טווח של 300-200 ק"מ ולירות ממדינה שכנה, מאשר לשגר שיהאב-3 לטווח של 2,000 ק"מ ומעלה מהשטח הריבוני. והנה, גם לפגיעה מקרוב יש אפקט אדיר. הזיקה לאיראן היא חזקה, חדה וחריפה, והיא בעייתית גם מבחינת מרחב הפתרונות של המשבר הנוכחי".

 

קצת סדר בטילים

 

בזמן המלחמה בעיראק הסתבך דונלד רמספלד, מזכיר ההגנה האמריקני, באמירה מסורבלת על "הדברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים". בפיקוד צפון ובחילות האוויר והים שוברים בימים אלה את הראש, מה מסתתר אי-שם בארסנל של נסראללה, ומהן אותן "הפתעות" שהבטיח בנאומו האחרון, זה שהוקדש לציבור בישראל. דבר אחד בטוח: גם מה שידוע כי יש בידיו, מדיר שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות בקריה וב"בור" ליד צפת, ומוריד את תושבי הצפון למקלטים זה היום החמישי ברציפות.

 

עד כה שוגרו לעבר יישובי הצפון קטיושות פשוטות יחסית. מדובר בסוג של רקטה, כלומר: טיל בליסטי שאינו מונחה, ובדיוק כמו פגז מתותח - מרגע ששוגר, לא ניתן לתקן את מסלולו בשעת מעוף. ככל הידוע, טווח הקטיושות של נסראללה מגיעים עד כמה עשרות קילומטרים. ומה מעבר לזה?

 

הפג'ר-5 הוא שכלול של הפרוג-5, טיל רוסי שהופעל נגד ישראל כבר במלחמת יום-הכיפורים. לפי הספר, טיל זה, שאף הוא אינו מונחה, יכול להגיע לטווח של כ-80 ק"מ, אולם יש לקחת בחשבון שהוא נורה מעומק של לפחות 20 ק"מ מצפון לגבול. הסיבה: הרעש בשעת השיגור, כמו גם שובל העשן שזה מותיר אחריו, עלול לחשוף את המשגר לפגיעה. סגן-אלוף בדימוס דני רשף, לשעבר קצין מודיעין בלבנון, מעריך כי זו הסיבה העיקרית לכך שאת הפגיעות בחיפה - אם היה זה טיל מן הסוג הזה - ראינו דווקא בשעת החשיכה; בלילה, העשן אינו נראה למרחקים. לפג'ר-5 קודמים טילים בסדרה נמוכה יותר, שהיו פחות מתקדמים מבחינת הטווח והמטען.

 

הזילזאל-2, שכלל לא בטוח כי הוא נמצא בידי חיזבאללה, מכסה טווח של 200 ק"מ, וגם הוא אינו מונחה - כך שהפגיעה תתבצע בהתאם לנתוני הירי הראשונים. נוסף על הטווח המוגדל, הטיל הזה יכול לשאת ראש נפץ במשקל של מעל חצי טונה. אולם מומחים מעריכים כי הסיכוי שיפגע בבתי-הזיקוק, למשל, הוא קטן, שכן הוא ישוגר - אם וכאשר - מאזור בקעת הלבנון המרוחק יותר, עם אמצעי ביטחון מוגברים ותחת לחץ זמן.

 

יורים עם שעון עצר

 

הקטיושות הן ניידות. בשל יכולת האיכון הגבוהה של צה"ל - שמסוגל להביא למקום השיגור עוצמת אש מאסיבית בתוך דקות ספורות מרגע השיגור - בשעת הירי, מסביר סא"ל רשף, המחבלים כבר לא נמצאים שם. "הם מכוונים, שמים מצבר פשוט ושעון עצר

זול, והירי מתבצע כשאין איש בסביבה". את הפג'ר מסובך מאוד לירות באופן שכזה, ואם צוות השיגור נותר במקום, "הוא בבעיה קשה מאוד". ככלל, חיי המדף של הטיל והקטיושה המצויים בידי חיזבאללה עלולים להתקצר, ולכל הפחות - איכות הטיל עלולה להיפגע, וזאת מכמה סיבות: תחזוקה רעועה, שנובעת בין השאר מחשש לחשוף את מקום הימצאות המשגר; הרחקת המשגרים מקו הגבול וכאמור, הסתלקות הצוות המפעיל ברגע השיגור; החיפזון בשעת הכיוון והירי; וחוסר יכולת לערוך חישוב של רוחות ותנאי לחץ, שגוררים לא אחת סטיות בשעת המעוף בגובה רם.

 

"גם הג'יהאד האיסלאמי ניסה לירות קטיושות מעזה, והתחזוקה הקלוקלת חיבלה במאמץ", מזכיר רשף. "בצבא סדיר יש מחלקת חימוש, אחת לכמה זמן מתבצע שימון ומדי כמה שנים עובר הטיל טיפול אוברול - אצל חיזבאללה זה לא קורה. כך שגם אם הגיעו טילים בשנים האחרונות, אנחנו לא יודעים מה מצב התחזוקה הנוכחי שלהם. להיכן יגיעו אחרי חמש שנים במחסנים, מבלי שהוזזו כלל ומבלי שהוחזקו בתנאים מבוקרים?"

 

בינתיים, עושה רושם שאנשיו של נסראללה מצליחים להתמודד עם המגבלות הקשות, למעט סטיות של כמה קילומטרים ימינה או שמאלה, המקובלות במערך רקטות מסוג זה (כמו למשל הפגיעה במג'ד אל-כרום, שנועדה כנראה לכרמיאל). מי שהתקשה להתמודד עם הטילים היה דווקא חיל-הים הישראלי, שספג פגיעה קטלנית באחת מספינות הדגל.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ירון ברנר
קטיושה בצפת. רקטה פשוטה יחסית
צילום: ירון ברנר
צילום: חגי אהרון
הפטריוט בחיפה. לא לוקחים סיכון
צילום: חגי אהרון
צילום: איי אף פי
שיהאב 3. יותר קל לאיראן לחמש את חיזבאללה
צילום: איי אף פי
מומלצים