אני חנון

רז מאירמן הוא חנון הכלוא בגוף של דוגמן. אני משתמשת במילה "חנון" בלב חושש, כי אחרי הכל, וקבלו גילוי נאות, מדובר בשכן קרוב, וחבל לחבל ביחסים הקרובים של הכלבים שלנו. אבל אני יודעת שהוא יקבל זאת בסלחנות - גם כי הוא היה הראשון שהעלה את המילה הזו בשיחתנו, וגם כי נדמה לי שהוא לא יודע לכעוס.

בכל מקרה, את האישיות של מאירמן, שמיוצג בסוכנות הטאלנטים לוק, המודח האחרון של "רוקדים עם כוכבים", כתב התרבות של "חדשות HOT" וסטודנט לתואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב, בורא עולם יכול היה למקם בקלות בתוך נאמר, גלעד עדין. בלבולים מסוג זה קורים לא מעט אגב. אני למשל, דוגמנית על השבויה בתוך גוף של איכרה פולנייה, וממקור ראשון אני יכולה לדווח שזה לא קל בכלל. "אני מקבל את המילה חנון כבר שנים מהסביבה", מודה מאירמן בהכנעה, "מהבחינה הזו שאני לומד משפטים ונמצא עם אותה אשה כבר שבע שנים. כשדגמנתי בחו"ל הסוכנים שלי תמיד טענו שאני אאוטסיידר. הם דאגו להרחיק אותי ממאורות הסמים והאורגיות, כי הבינו שזה לא עושה לי טוב להיות שם. אתה גם לא רוצה מראה מול הפרצוף לראות כמה אתה שונה מכל השאר".

עד כדי כך?

"אף פעם לא באתי לאירועים שקשורים לאופנה. תמיד רצו שאבוא למסיבות עם כל ההוז אנד הוז, ואמרו לי שזה גם טוב לעבודה, כי אולי איזה סטייליסט שמבלה שם יאהב איך שאתה נראה, אבל אם הייתי מגיע לא מצאתי הרבה אנשים שיכולתי לתקשר איתם. אז כבר לא ציפו ממני לזה, ונשארתי אני, הבחור הרציני שבין הצילומים יושב וקורא את מחברת הבחינה שלו. אבל זה פשוט כי לא ידעתי איפה לשים את עצמי. מספיק שהיו מבקשים ממני להוריד חולצה בסט צילומים והייתי נבוך. מהבחינה הזו, 'רוקדים עם כוכבים' עזרה לי מאוד".

להתפשט?

"כן, עם כל המחשופים האלה שלבשנו, אבל זו התפשטות נפשית, לא רק פיזית. התוכנית נגעה לי במקומות שאני הכי חלש בהם: ריקוד, שידור חי, התמודדות עם שופטים שאמורים למצוא בי פגמים. בשביל מישהו שבא ממקום שהוא תמיד הצליח במה שהוא עשה זו חוויה חדשה, ואני שמח שעברתי אותה. מי יודע, אולי עכשיו אקבל תמריץ להוציא תקליט כמו שאני רוצה. כבר שנים שאני מתעסק במוזיקה, אבל מוקדם מדי לדבר על זה. בואי פשוט נקווה שיהיה לי אומץ".

תהליך, אם כן, הוא מה שראינו מתחולל לנגד עינינו בשבועות האחרונים ב"רוקדים עם כוכבים". טוב לדעת, כי אפשר היה בקלות לנחש שמאירמן קרוב לחרטה על השתתפותו, אחרי שלאורך כל העונה שימש ככלי ניגוח של השופטים, שהסבירו לו בצורה המפורשת ביותר שפשוט אין לו את זה. אבל בתום פרידה עם ציון ממוצע של 7 בתוכנית האחרונה ("זה היה מוות טבעי ויפה"), מאירמן מסביר לי בסבלנות שזה הכל חלק מהמשחק. "זה לא נעים שאנשי מקצוע נותנים לי ציון כמו 4, אבל הקהל אהב אותנו ובסופו של דבר הגענו לאן שהיינו צריכים", הוא אומר. "אני יודע שיש במתחרים רקדנים יותר טובים ממני, ויש גם פחות. ויש גם פחות ספורטיביים, אנשים שלקחו את זה ברצינות תהומית".

הופה.

"אל תשאלי אותי מי, כי אני לא אענה. מספיק לומר שככל שהתקדמנו בזמן, התחרותיות עלתה והאנרגיות השתנו. לא ברמה של סכינים בגב, אבל אנשים פחות פרגנו אחד לשני".

בתוכנית כזאת מתוקית?

"ברור. התוכנית אולי עטופה בנייר צלופן ורוד, אבל מתחת לפני השטח רוחשים דברים. יצא לך לקרא תגובות באינטרנט?".

לך יצא?

"חטאתי בזה, אני מודה. אבל אני מתחרט. זה לא קל. לאנשים נוח להיות אנונימיים באינטרנט ולשלוף את הפגיונות. יש כל מיני דיבורים על זה שהתוכנית מכורה מראש. זה קשקוש גמור".

נדמה לי שאנה ארונוב הפכה שם אובייקט להשמצות, לא?

"טוב, נו, זו התופעה הזו שאנשים אוהבים להמליך כוכב ואז לשלוף את הגיליוטינה, ובואו נעשה הוצאה פומבית להורג ונחגוג על הדם. אנה סובלת מצרות עין של אנשים, ולא בצדק. בעיניי היא רקדנית מדהימה, ויותר מזה - היא פרפורמרית שמבינה את המדיום יותר מכל אחד אחר".

היא וחיים לוקחים?

"לא יודע, אבל הם יגיעו רחוק. שניהם ביחד זה אייטם מרתק. הכדורגלן שרוקד והרקדנית מושכת האש. גם את פיני טבגר אני מאוד אוהב. אמרתי לו מהרגע הראשון: יש בך משהו של רקדן, בתנועה ובגרייס וביציבה. נראה, אולי יהיו עוד הפתעות".

מה רצית להיות כשהיית ילד?

"עורך דין".

די, אף ילד לא רצה להיות עורך דין.

"אני כן".

אז אתה באמת חנון.

"מה אני אעשה, זה נראה לי מגניב לעמוד ולטעון בבית משפט. כבר בגן, ילדים היו באים אליי לשפוט בסכסוכים, מי לקח למי את הצעצוע. אולי אני קצת טרחן, אבל עוולות מטריפות אותי ברמה האישית".

מה למשל?

"כרגע מה שמטריד אותי זה ההתעוררות המחודשת של השטחים, אבל קברניטים מנוסים ממני לא מצליחים לפתור את זה, אז קטונתי. כל מה שאני יודע זה שהייתי שם כלב בכל בסיס, כדי שאם מישהו חופר מנהרה, לפחות יהיה מי שינבח".

מה עוד?

"זכויות בעלי חיים. קסטרו מרגיזים אותי מאוד שהם מוכרים פרוות, וגם לא הלכתי להופעה של רוג'ר ווטרס, כי הוא יו"ר האגודה לשימור ציד השועלים. הוא אומר שזה משמר את המסורת, ואני אומר: יש מסורות שצריך לזנוח. וחוץ מזה יש כל הזמן עוולות, רשעות של המערכת, דברים שאתה רואה על בסיס יומיומי ולא מבין למה זה לא יכול אחרת. אבל את תדאגי, אני לא אקפוץ מלהיות דוגמן לנתן זהבי".

אז מה כן?

"מה שהכי הייתי רוצה, זה להנחות תוכנית ראיונות אישית, כמו שקובי מידן עשה. משהו בלי ציניות בכלל. היום זה אופנתי, אם אתה לא מדבר ציני הז'רגון שלך ארכאי".

אבל יש גם דיבור נורא דביק, של "מותק" ו"כפרה".

"כן, גם זה נהיה מוגזם. שימוש היתר במילה 'כפרה' עושה זילות למילה הזו, ומרגיז אותי שכל אחת היא 'מותק'. אז מה אני אגיד למי שאני באמת אוהב? שהיא שמימית? קסומה? לא תתפסי אותי קורא כפרה לאף אחד, אולי חוץ מלכלב שלי, בוטן. אבל כנראה שאלה כללי הביצה. או שאתה הולך לגמרי עם הזרם, או שאתה ממשפחת דיין ואתה יכול לעשות מה שאתה רוצה וזה מגניב, או שאתה חושף את הישבן שלך בטלוויזיה וגם אז אתה בסדר".

ובחור נחמד כמו רז מאירמן נופל בין הכיסאות?

"בחור כמו רז מאירמן, נשוי וסטודנט וילד טוב, זה לא אייטם. לפני 30 שנה אולי היו אומרים עליי, 'אתה נורמטיבי, סחתן עליך', אבל היום להיות אחד כזה זה לא מעניין, אין בזה מספיק סטאר קוואליטי. כשהייתי כתב ב'גיא פינס' למדתי מה התקשורת רוצה: ישבנים, פרובוקציות, רומנים סוערים. אנשים משתעממים מהר מאוד".

בגלל זה עזבת אחרי קדנציה קצרה?

"התקופה שלי שם היתה מקסימה, ונפרדנו כידידים, אבל הגעתי למסקנה שאני רוצה הלאה. לראיין סלבריטיז באירועים נראה לאנשים עבודה זוהרת, אבל למעשה זה מאוד פקידותי. סיפקתי חומרים לעורכים וזהו. לא ערכתי, לא ביימתי, לא כתבתי את התסריט. ב-HOT כבר נתנו לי יותר חופש פעולה. אבל עכשיו גם את זה אני מרגיש שמיציתי. אני מוכן לשלב הבא".

למרות הקונפליקט הבלתי נגמר עם משחק הסלבריטאיות הישראלית, מאירמן מתנחם בכך שאם לא יצליח לפצח אותו, זה לא כי הוא לא יכול. זה כי הוא לא רוצה. "בינינו, הדרך הרי לא כזו קשה. יכולתי לקחת שלושה וחצי שיעורי משחק אצל מאן דהו, ללכת לשחק באיזו טלנובלה, ללכת לאירועים יחצניים ואפילו לזרוע זרעים של רומן שלא היה ולא נברא", הוא מפנטז בקול רם. "אבל אני לא אחשוף את הישבן שלי בשביל כותרת בעיתון. לפני שבוע צילמו אותי בפעם הראשונה לפפראצי. בכלל לא ידעתי שהסיפור הזה של ציידי הפפראצי קיים. בסך הכל הלכתי לים עם בוטן כדי להשתזף, ומצאתי את עצמי מתחבא מצלם".

לא נורא.

"אני יודע שאני דוגמן שחי מהגוף שלי, אבל בכל זאת זה סיטואציה מביכה. אני לא רוצה להראות אם יש לי קוביות בבטן, ככה סתם לפי הזמנה. בסוף באמת יצאה תמונה מחרידה".

בסוף עוד אחשוב שיש לך בעיה עם הגוף שלך.

"לא, מה פתאום. אני פשוט לא אוהב את ההתעסקות הזו. כשכנה שלי את יודעת שאני הכי לא מדוגם בעולם, יורד בסחבות מהבית, אף פעם לא שם ג'ל בשיער. הסוכנים כבר מתחננים שאסתפר, אבל אני אוהב את הרעמה הזו".

היו דיבורים שירדת המון במשקל לאחרונה.

"זה לגמרי נופח, ואין לי מושג מאיפה זה בא. אמרו שירדתי שבעה קילו, ובקושי ירדתי שניים. פשוט כשאתה מתאמן כל יום בסטודיו חמש שעות אתה יורד במשקל, זה הכל. אבל זה היה רק בריאות, וגם מבחינת הסוכרת שלי זה עשה לי המון טוב".

והנה, כאילו כלום ובלי לבקש הקדמה של כינורות, מאירמן זורק לי את סוכרת הנעורים שלו, שעימה הוא חי כבר קרוב ל-15 שנה כולל ארבע זריקות אינסולין ביום. המחלה אובחנה אצלו בהיותו נער בראש העין, והשפיעה לדבריו על כל עיצוב אישיותו. "סוכרת הופכת אותך לקונטרול פריק. אתה לא יכול להשתכר או להיות לגמרי נטול דאגות, ואם אתה מתפרע הכאפות מגיעות. יש היפואים, הרגשה גרועה מאוד עם סוכר גבוה", הוא אומר.

עדיין קורה לך?

"כן, וגם בתקופה הזו של האימונים זה קרה, אבל אני יודע לאזן את עצמי ולטפל בזה, ולא רציתי שישימו על זה דגש בצילומים ולרכוב על זה. בסך הכל אני תמיד אומר: יש אנשים שקיבלו מכונית עם גיר אוטומטי ואני קיבלתי אלפא רומיאו עם גיר ידני. זה עדיין אחלה אוטו".

כמו חולי סוכרת אחרים, בגיל 18 ניתנה לו האפשרות להתנדב לצה"ל, והוא בחר לעשות זאת בגלי צה"ל, שם שימש בתפקידי עריכה שונים. "אני חייב לתחנה הזאת המון", הוא מודה. "לא הייתי חושב בכלל על דוגמנות או ברנז'ה לולא הייתי שם".

איך זה קרה?

"הציעו לי להשתתף בהפקת אופנה של עיתון 'במחנה', וכשהתמונות יצאו קיבלתי כל מיני הצעות לדוגמנות. העניינים התגלגלו ופתאום מצאתי את עצמי במילאנו, מדגמן לג'ורג'יו ארמאני. אבל כמו שכבר הבנת, אין לי מה לספר לך על חיי הזוהר של הדוגמן. מקסימום אני יכול לספר לך על כל המוזיאונים שביקרתי בהם באירופה".

ובכל זאת, איך היה לעבוד עם ג'ורג'יו?

"הוא איטלקי חם. הוא לא מדבר אנגלית, והוא בכל זאת איש זקן, מעל 70. היה כיף לראות חמישה עמודים של עצמי במגזינים כמו 'אסקוויר' ו'ג'י.קיו', אבל די, הייתי, עשיתי ונגמר".

אחת הסיבות לגישה המפוכחת של מאירמן על עולם הכרומו היא כי במשך רוב אותה תקופה כבר היה עמוק במונוגמיה. את רעייתו בשנתיים האחרונות, דנה, סטודנטית לפסיכולוגיה ובשלנית אוטודידקטית ("היא רוצה להתנסות בקייטרינג, ואולי להגיש פינת בישול בטלוויזיה"), הכיר בתקופת הצבא, ולדבריו התאהב בה ממבט ראשון. "זה היה כמו בטרייה שנטענת ברמות שלא ייאמנו, עד שזה כבר לא יציב", הוא מתלהב. "התחלנו לצאת, וזמן קצר אחר כך קיבלתי חוזה דוגמנות ביפן. נסעתי, ואחרי חודש חזרתי והפרתי את החוזה. הבנתי שזה לא עובד, ואז גם הפנמתי שחיים של דוגמן זה לא המיין אישיו בחיים שלי".

חתונה בגיל 27 זה קצת צעיר, לא?

"באמת? לי זה נראה מבוגר. הצעתי לה רק לפני שנתיים, אבל בדיעבד אני חושב שיכולנו לעשות את זה הרבה יותר מוקדם. הרי ידעתי שהיא תהיה אשתי ביום שהכרנו, לא הייתי חייב לחכות חמש שנים. פספסתי הזדמנות להיות הרבה יותר רומנטי ונועז, אבל הייתי חייב לבדוק ולהיות בטוח שזה זה. נו, זה שוב החנון שבי".

סל תרבות: רז מאירמן מגלה מה הוא אוהב

ספר: "הגמד של מנדל" מאת סיימון מאואר

"דנה שיגעה אותי זמן רב לקרוא אותו, ואני שמח שסוף סוף התפניתי. ספר מרתק".

טלוויזיה: "עולמו של רנו פסקאל"

"יש קטעים ממש מזוויעים שאני נבוך בשבילו, אבל יש גם רגעים שהוא קורע אותי מצחוק, והם שווים את כל היתר".

סרט: "כמו בגן עדן"

"לא לפחד מזה שהוא שוודי, זה סרט מדהים ומרגש".

מוזיקה: ג'וני מיטשל, "שירים לשחף"

"לא כולם מכירים אותו, זה התקליט הראשון שלה ואני ממליץ עליו בחום".

מופע: עדי אשכנזי

"אני ממליץ לכל הגברים לקחת את הנשים שלהן למופע שלה. הם יצאו גדולים".