מלחמה? עקיצות יתוש
אכן טילים יורדים, אכן אנשים נהרגים, אבל יחסי הכוחות ברורים - וגם הדרך להפסקת אש
האירוע המכונן הוא פניית אסד הבן לאריק שרון עם עלייתו לשלטון, כדי לחדש את המשא-ומתן על שלום בנתיב אותו סללו אביו, יצחק רבין ואהוד ברק. שרון דחה את הפנייה בבוז. דובריו אמרו כי הנשיא הסורי הצעיר "לא רציני", שממילא האמריקנים לא יתירו לנו לדבר איתו משום שהוא עוזר לטרוריסטים בעיראק, ושחוץ מזה הוא אינו מהווה גורם משמעותי כיוון שצבאו "חלוד". התוצאה של דחיית פניית אסד, בתוספת מטס התגרות של חיל-האוויר מעל ארמונו, היא שהסורים סייעו בבניית חיזבאללה ואישרו לנסראללה הפעלת כוח. המטרה: שוט לזירוז ישראל לשיחות על רמת הגולן והצלפה באגף הגאווה של צה"ל והציבור בישראל.
אירוע מכונן שני הוא המפגש הגורלי בין מבצע צה"ל ברצועת עזה והמגלומניה של נסראללה וארגונו, בדחיפת איראן, להתייצב בחזית הפלסטינית-ערבית-מוסלמית כנגד ארצות ערב המתונות. אירוע מכונן שלישי הם חטיפות החיילים, מחדלי המודיעין וחוסר היכולת של צה"ל, המדינה והחברה בישראל להבליג על מה שמצטייר כפגיעה בכושר ההרתעה שלנו.
לקראת השיחות על הפסקת האש, הפנמת האירועים המכוננים במערכת קבלת ההחלטות חיונית אם רוצים שהיא תוביל להסדרים יציבים ולא לסיבוב נוסף. מסיבוב כזה ייצאו נשכרים רק אילו שאינם רוצים בשום הסדר מדיני, נוסח ליברמן, נסראללה ודומיהם.
הבעיה היא עוצמת המכה האחרונה. כל צד רוצה להגיע לשיחות כשהוא זה שסיים את ה"מלחמה" במכה ניצחת, זו שהביאה את יריבו המושפל אל שולחן המשא ומתן. כדי שלא להיקלע למלכודת האש הזו צריך קודם כל למחוק את המילה "מלחמה" מלקסיקון ההתייחסות למצב הנוכחי. אכן טילים יורדים, אכן אנשים נהרגים, אבל במלחמה יש שני צבאות ומאבק על הקיום. ואילו מבחינת יחסי הכוחות וחוסנה של ישראל מדובר בעקיצות יתוש.
לכל בר דעת ברור שאם הן נסראללה והן חלוץ מצהירים כי לא יפגעו באזרחים - יש לרוץ מיד אל המקלט הקרוב ביותר. הסיכוי לצאת מן הסיבוב הנוכחי עם מקדם הרגעה הוא בהחלט לא רע, אם תמוצה עסקת חבילה סיבובית בת ששה סעיפים: הפסקת אש; ירידת צבא לבנון לקו הבינלאומי; יציאת צה"ל מעזה; הפסקת ירי הקסאמים; הפסקת החיסולים הממוקדים ובעיקר הממוקדים פחות; והמחווה האולטימטיבית - החזרה מסיבית של חטופים, שבויים, אסירים ועצורים שידיהם אינן מוכתמות ישירות בדם, ושאר אומללים המשלמים את מחיר משוגות מנהיגיהם.
