הלם: לא רק בקרב. גם ברחוב
התסמונת הפוסט טראומטית לא פוגעת רק בחיילים, היא פגעה ברבים בישראל אחרי מלחמת המפרץ, לאחר אירועי ה-11 בספטמבר וככל הנראה נשמע ממנה גם אחרי המלחמה הזו. איך אפשר להימנע ממחלה קשה זו ומהם הטיפולים?
היא מכונה הלם קרב, אך התסמונת הפוסט טראומטית פוגעת גם, ואולי בעיקר – באזרחים. התסמונת פגעה באזרחים בארץ לאחר מלחמת המיפרץ, בארה"ב לאחר ארועי ה-11 בספטמבר, ולפני כשנתיים בזמן התחדשות האינתיפאדה.
פרופ' נתי לאור, מנהל המרכז לבריאות הנפש של שרותי בריאות כללית בתל אביב, מספר כי מחקרים שנערכו בזמן האינתיפאדה בבתי ספר תיכוניים בתל אביב גילו כי 10 אחוז מהנוער לקה בסימפטומים פוסט טראומטיים קשים, 30 אחוז נוספים לקו בתסמינים בדרגה בינונית. מספרים דומים נמצאו במבוגרים בתל אביב, וביישובים בית אל ועפרה.
מפלאשבקים ועד דיכאון ואי שקט
התסמונת הפוסט טראומטית פוגעת לאחר חשיפה לארועי מלחמה, פיגועים, או מאורעות טראומטיים אחרים. היא מתאפיינת בשלושה סוגים של סימפטומים:
- בקבוצה הראשונה נכללים סימפטומיים הקרויים "חודרניים": המדובר בזכרונות חוזרים ומציקים, מחשבות אודות הארועים, תמונות, חלומות ביעותים והתקפי חרדה, וקשיי ריכוז.
- קבוצת הסימפטומים השניה קרויה "הימנעותיים" במהלכם הנפגע נמנע מקירבה לאיזורים, אנשים או סימנים המזכירים לו את האירוע. בין היתר נמנעים הנפגעים מפעילות חברתית, מסתגרים בבית, מתנתקים מהעולם הרגשי ומוצפים ברגשות עצב, אבל, פחד, כאב וכעס.
- הקבוצה השלישית של הסימפטומים מכונה "עוררות" ובה נכללים עצבנות, אי שקט, צריכה של אלכוהול וסמים, התפרצויות כעס, פגיעה בתיאבון, אפתיה, קשיי שינה ואיבוד עניין במין.
במהלך החודש הראשון להופעת הסימפטומים נקראת ההפרעה "תסמונת דחק חריפה". במרבית המקרים, התגובה הזו חולפת בתוך כשבועיים והיא אינה מנבאת בהכרח הופעה כרונית של התסמונת. לפיכך, רוב הסיכויים שהדברים יחלפו מאליהם תחת עזרה מקצועית ותמיכתית.
עם זאת, לאחר חודש של הימשכות התסמינים, מאובחנת הפרעה פוסט טראומטית. היא נותרת למשך כל החיים, פוגעת קשות באורח החיים, דורשת טיפולים פסיכולוגיים, פסיכיאטריים ולעתים גם אישפוזים חוזרים במחלקות פסיכיאטריות.
דיבוב והעסקה עצמית
את התפרצות התסמונת וחומרתה ניתן למנוע, באמצעות שמירה על שגרת עבודה, על קשר חם ומתמשך עם המשפחה והחברים, עיסוקי פנאי ופעילות ספורטיבית. בנוסף יש לפנות לעזרה מקצועית.
הטיפול הראשוני הוא באמצעות דיבוב. המדובר בתהליך בו מדבר הנפגע על האירוע שעבר, מפרט את רגשותיו בו הוא חש עצמו מוצף ומסדר את העירבוביה שנוצרה בין העולם החיצוני לבין עולמו הפנימי. בתהליך זה עובר המטפל יחד עם נפגע במשך כשעה על האירועים, צעד אחר צעד.
במרבית המקרים הסימפטומים שוכחים בתוך מספר ימים עד שבוע. בתקופה זו עלולים עדיין להופיע קשיי שינה, פלאשבקים מהאירוע, אך באמצעות שיות הרפייה, הסחת הדעת והעסקה עצמית ההפרעה חולפת בדרך כלל.
כאמור, לאחר חודש של התמשכות הסימפטומים מוגדרת הבעיה כתסמונת פוסט טראומטית – PTSD (ובשמה העממי "הלם קרב"). התסמונת עלולה לצוץ גם חודשים ואף שנים מהאירוע הראשוני. במצב זה מעורבים דיכאון, חרדה, התפרצויות כעס, ירידה בכושר העבודה, הסתגרות מחברים ותמונות חוזרות ועולות מהאירוע.
חשיפה הדרגתית וטיפול נפשי
בעבר היה נהוג לחשוף את הנפגע כבר ביום הראשון לאחר האירוע למקום הטראומה. אלא שכיום השתנו ההנחיות, ומאחר שאבחנת ההפרעה היא רק לאחר חודש של סימפטומים, החזרה למקום האירוע אינה הגיונית לפני שמאפשרים לנפגע להתמודד עם הצפת הרגשות.
כחלק מתהליך הטיפול, עובר המטופל חשיפה בו הוא נחשף בהדרגה לגורם החבלתי. המדובר בפגישות רבות במהלכן הוא נחשף בהדרגה לארועים שחווה, ולבסוף הוא מובא למיפגש ועימות עם גורם הטראומה הראשוני. אלא שכאמור, הדבר אינו נעשה באופן מיידי.
הטיפול כולל שילוב של פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, ותרופות המטפלות בבעיות החרדה והדיכאון. הטיפולים הפסיכולוגיים מגוונים, ומכוונים את תהליכי המחשבה הרגשיים וההתנהגותיים.
"אין שום סיבה לסבול", מסביר פרופ' לאור, "חשוב להכיר את הסימנים המוקדמים של התסמונת ולטפל בה כבר ברגע הראשון. פגשנו אחרי מלחמת המיפרץ אנשים שהתביישו לפנות לעזרה, פיתחו את התסמונת על כל מרכיביה, ורק לאחר טיפול תרופתי ופסיכולוגי ממושך ניתן היה להחזיר אותם לחלק משגרת החיים הקודמת".
