אמא נמה, אמא קמה
1 בספטמבר, שנת 1971, קרית-ביאליק. השעה 6:00 בבוקר. אירוע מכונן בחיי משפחת שכטר: זאת הפעם הראשונה שהילד התלבש לבד. איילי נרגש, אמא רוצה לישון ואבא לא מפסיק לדבר. היום הראשון בכיתה א'
1 בספטמבר, שנת 1971. השעה 6:00 בבוקר. אמא של איילי הקטן, סימונה, עדיין ישנה. היא מקווה לישון כמו כל יום עד 7:00. בשעה 6:00 היא שומעת: "אמא, צריך לקום. כבר מאוחר. אני לא רוצה לאחר לביתצפר". אמא פוקחת עיניים ורואה, בפעם הראשונה בחייה, את איילי לבוש בבגדים של בית ספר.
בעצם היא רואה שני דברים בפעם הראשונה בחייה: את איילי לבוש בבגדים של בית ספר ואת איילי לבוש, כלומר – הילד התלבש לבד. אמא הרוסה, מסתכלת על השעון ורואה שהשעה 6:00. הילד בדרך כלל קם ב-7:30. היא מנסה לשכנע אותו לחזור למיטה: "איילי, זה עדיין מוקדם. יש לך עוד הרבה זמן. גם אני צריכה ללכת לבית הספר ולא רוצה לאחר ובכל זאת אני ממשיכה לישון. תחזור למיטה".
איילי, כנראה, מאוד התרגש. שכטר בן 6
איילי נהיה עצוב. עם כתפיים שחוחות הוא פוסע חזרה למיטה ומנסה להרדם. אמא שוקעת שוב אל תוך החלומות המתוקים ובתוכם היא שומעת קול מלאכי דק: "אמא, כבר 7:00?". אמא פוקחת עיניים שוב. היא מסתכלת על השעון. השעה 6:05. היא רואה את הבכור שלה, אהוב נפשה, המתוק הזה, שחיסל לה את השינה, עומד לבוש ורוצה ללכת לבית הספר. אמא מבינה שזה אבוד והיא קמה.
אוקיי מה עושים עם הילד? הוא רוצה לצאת לבית הספר, אבל השעה 6:15. מה עושים עד 7:30? "בוא חמוד, נבדוק בילקוט אם הכל נמצא". את זה הילד כבר עשה במהלך החודש האחרון לפחות 10 פעמים – הוציא ספרים, הוציא מחברות, בדק אם העטיפות מתאימות לצבעים שהמורה ביקשה – מחברת עברית באדום, מחברת חשבון בירוק, מחברת ציור בלבן - בדק אם העפרונות מחודדים, אם כל הצבעים בקופסא, אם יש תיק אוכל?". אז הוא עושה את זה שוב.
אמא מכינה לאיילי סנדוויץ' עם שוקולד – השחר העולה – השוקולד שהוא הכי אוהב בעולם ופרי בצד. היא בעצמה מאוד מאוד נרגשת. אבא התעורר ב-7:00 והשניים מסתכלים על הילד. אבא כולו התפעלות על הזריזות והחריצות של הילד. אבא לא יודע להגיד שהוא מתרגש, אבל אמא רואה את זה, בעיקר שומעת, כי אבא כשהוא מתרגש הוא מדבר הרבה. וגם הוא שואל – הכל במקום? הספרים במקום? המחברות במקום?. איילי מאשר ורוצה כבר ללכת, ללכת!
סוף סוף הגיע 7:30. אמא קצת עצובה, כי היא לא יכולה ללוות את איילי לבית ספר. היא עצמה, בתור מורה צעירה, צריכה ללכת לקבל כיתה א' חדשה והיא לא יכולה ללכת עם הבכור ביומו הראשון. היא נותנת לאיילי נשיקה וחיבוק גדולים, מזכירה לו שהוא כבר יודע לקרוא ושהוא יודע חשבון ושלא יתבייש להצביע ולהראות את מה שהוא יודע. איילי אומר "בסדר אמא" ויוצא עם אבא, מיכל אחותו הקטנה והמטפלת – דודה מרי.
בדרך אבא דופק אצל השכנים מהקומה השנייה ואוספים את החבר שלו חיים, שאיתו איילי הולך ללמוד בכיתה א'1 בבית ספר גאולים בקריית-ביאליק, וכל החבורה צועדת לבית ספר, מרחק 150 מטר מהבית.
אבא לא הפסיק לדבר. שכטר בן 6
ליד הכניסה לבית הספר איילי אומר לאבא שלום ומבקש שהוא לא ייכנס איתו. הוא לוקח את ידו של חיים והשניים נכנסים יד ביד אל הכיתה החדשה שלהם. המורה אהובה מקבלת את פני התלמידים החדשים שלה עם חיוך גדול. היא מצביעה על על הלוח ואומרת לילדים "כתוב פה - 'שלום כיתה א'", אבל איילי כבר ידע.
אני לא זוכר כלום מהיום הזה. אבל נדמה לי שאיילי היה ממש נרגש.
אייל שכטר הוא שחקן, מוזיקאי ועורך ב- ynet
