"עכשיו באים, אדוני ראש הממשלה?"

בצל ביקורת קשה על הפקרת העורף בזמן המלחמה, הגיע היום (ב') ראש הממשלה לקריית-שמונה. הוא ביקר בין השאר בתיכון דנצינגר, שספג פגיעות ישירות מקטיושות. ביקורו של אולמרט בעיר לא הסב אושר גדול לתושבים, שמלקקים את פצעי המלחמה ומנסים להתמודד עם עסקים בקריסה ובתים הרוסים.

"אנשים כאן כועסים, מאוכזבים, מדברים על כישלון המערכה וכישלון הממשלה", אמר היום אורי רודה, בעל דוכן פלאפל בשדרות תל-חי. "מצד אחד, מנסים להחזיר את השקט לצפון, אך לא מכריזים על מצב חירום ולא מוציאים את התושבים מן העיר. כשהעירייה כבר החלה לעשות את זה, זה נעשה בצורה מבולגנת וגרם לפאניקה ומריבות בין אלה שיצאו לבין אלה שנשארו מאחור".

יוסף גבאי מתגורר בקריית-שמונה כבר 50 שנה. הוא עבר את כל המלחמות, אבל הפעם הזאת הייתה עבורו הקשה מכל. "הממשלה צריכה ללכת הביתה", הוא אומר. "שמעתי שאולמרט נמצא כאן בביקור, אם היו לי שתי דקות לפגוש אותו בארבע עיניים, הייתי אומר לו, 'אולמרט, הצבעתי לך ואני מה-זה מצטער'. זו ממשלה שעשתה הרבה טעויות, ובמקום ביקורים נימוסיים אצל ראשי עיריות ועסקנים, כדאי שיבואו להסתכל לנו בגובה העיניים ולהסביר לאנשי עסקים איך מתמודדים עם הפסדים וקריסה ואיך מונעים את מלחמת לבנון השלישית שכבר נמצאת באופק.

"אם אריאל שרון היה עכשיו ראש ממשלה ושאול מופז שר ביטחון, אין לי ספק שהמלחמה הזו הייתה מתחילה אחרת ובטח גם נראית אחרת בסיומה. לצערי, ראש הממשלה בחר לראות קירות בבית-ספר ולא לפגוש אנשים שנמצאים בבתים ועסקים הרוסים במרכז קריית שמונה".  

שיירה בקריה (צילום: ברוך גרוסוולד)

מי שכן הזדמן להם להיפגש עם אולמרט, היו חברי המועצה. "התושבים היו מופקרים", אמרו לו, "ראוי שתדע את זה". אחד מהם, יגאל בוזגלו, הטיח בו: "אדוני ראש הממשלה, איפה הייתם? למה לא דאגתם לנו?". ראש מועצת מבואות חרמון, בני בן-מובחר, טען בין היתר שהכבאים פעלו בצפון לאורך כל המלחמה ללא אפודי מגן, ונתן זאת כדוגמה להפקרה.

עמיתו, יונה פרטוק: "מעולם לא חזיתי בעליבות ובעוני כמו שחזיתי בקריית-שמונה במלחמה. זה היה נראה כמו ניו-אורלינס בשטפונות, פתאום ראו כמה שהעיר הזאת חלשה. מספיק עם הזלזול בכבוד האדם. לאן אתם מובילים את העיר הזאת? אנחנו נלך למאבק עד הסוף, לא נוותר לממשלה. ועדת החקירה תבוא מאיתנו ולא מהאחרים".

"בועה שהתנפצה". אולמרט והנזקים (צילום: אי.אף.פי)

סגן ראש העיר קריית-שמונה, סמי מלול: "אמרנו בכל מקום שמה שצומח מעבר לגבול הופך לאיום אסטרטגי על ישראל. כל מה שהיה כרוך בהכנה למלחמה היה כושל. העורף היה מופקר, לא קיבלנו את הטיפול שצריך היה לתת לנו. לא היה נשק לשעת חירום או נוהל פינוי. כל הנטל נפל עלינו ועל עמותות התנדבותיות. כמו שקיבלנו עדיפות מחיזבאללה, היינו צריכים לקבל עדיפות מהממשלה".

חברת המועצה אהובה סרוגין הטיחה באולמרט: "המלחמה הזאת לא נגמרה, היא ממשיכה בפן הכלכלי. העסקים שלנו במצב קשה. אני רוצה שהילדים שלנו יחושו אמון בממשלה ובמדים. לא ייתכן שתמיד אין כסף עבור קריית-שמונה. לא ייתכן שאנחנו נמשיך לסבול. אינני רוצה שעוד שבועיים כשנרד מהכותרות - אתם תשכחו אותנו".

חיים אלמקיאס, המתגורר בעיר בחמש השנים האחרונות: "טוב שהוא נזכר לבוא, כל מלחמה חיכינו לו. מצד אחד לא הכריזו מצב חירום, שאמור לפצות את התושבים, ומצד שני התחילו בפינוי מאוחר מדי. אין מנהיגות רצינית למדינה הזאת, תלינו הרבה תקוות בממשלת אולמרט-פרץ, אבל הבועה הזו התפוצצה לנו בפנים".

היחיד שהגן על ראש הממשלה וקיבל אותו במילים חמות היה ראש העיר, חיים ברביבאי, איש קדימה: "אני רוצה לברך על עצם היציאה למלחמה, זו הייתה מלחמה על עצם קיומה של מדינת ישראל והעם כולו". הוא הבטיח כי "תלמידי קריית-שמונה יהיו ככל תלמידי ישראל וחיזבאללה לא יפריע לפתיחת שנת הלימודים".

אנשי מס רכוש המשיכו גם היום להסתובב בין הבתים שנפגעו בלחימה, ונתקלו בתושבים מרירים, עצובים וחסרי אונים. פרט לכמה מקורבים ועסקנים פוליטיים, קשה היה למצוא בקריית שמונה מישהו שבאמת מאושר היום לראות בעיר ההרוסה את ראש הממשלה.