האם הפלאש יחליף את הכונן הקשיח בקרוב?
הגיע זמנו של הכונן הקשיח לפנות את הבמה לטובת זכרונות פלאש אמינים ונוחים יותר, אבל זה לא יקרה בקרוב, בעיקר בגלל המחיר הגבוה
נכון, הדיסק הקשיח הוא רכיב כבד, גדול יחסית, מכיל חלקים מכניים נעים הרגישים לטלטולים או נפילות, ובעל צריכת חשמל גבוהה – דרישות הפוכות בתכלית מאלה הנדרשות עבור מכשיר נייד – ובכל זאת הוא עדיין כאן.
קחו דיסק קשיח קטן ממחשב נייד, שמראש תוכנן לתפקד בסביבה חסכונית בחשמל ולהיות בעל סיבולת מסויימת לנפילות ולטלטולים. תוסיפו לו סוללה, כמה שבבים, מסך קטן – וקיבלתם נגן MP3 מבוסס דיסק קשיח.
המימוש הכי מוכר ומצליח לקונספט הזה הוא ה־iPod של אפל — שהצליח להפוך את הרעיון למוצר צריכה להמונים.
לא רק נגנים ניידים: הלייף־דרייב של פאלם מכיל גם הוא דיסק קשיח זעיר בנפח של ארבעה ג׳יגה, וגם לנוקיה ולסמסונג טלפונים מבוססי דיסק קשיח, שנועד בעיקר לאכסון ספריות מוזיקה ווידאו. אז למה כל היצרנים המכובדים האלו בוחרים בפתרון שנראה לגמרי לא אידאלי?
האלטרנטיבות
האלטרנטיבות לדיסק קשיח, מתברר, הן זיכרונות נדיפים או לא נדיפים. זיכרון לא נדיף (RAM) – כמו זה המשמש אותנו במחשב האישי – יכול לשמש לאכסון נתונים, אבל רק כל עוד הוא מקבל מתח חשמלי באופן קבוע. הפסקת המתח תגרום למחיקה מלאה של הזיכרון.
זה נשמע אולי כמו דרישה מוגזמת, אבל רוב מחשבי כף היד הסתמכו עד לא מזמן על זיכרון נדיף בלבד, ודאגו לספק לו מתח גם כשהמחשב היה "כבוי" – מה שגבה תשלום בצריכת הסוללה, וגרם לעיתים לאובדן מידע, בעיקר במחשבים מבוססי Pocket PC.
האלטרנטיבה המקובלת היא זיכרונות פלאש מוצקים. זיכרון הפלאש שומר את המצב האחרון שבו הוא נמצא ללא תלות במקור מתח חשמלי, אבל סובל מאורך חיים קצר יותר ומזמני גישה איטיים, יחסית לזיכרון רגיל.
לפי חברת המחקר ,IDC קצב מכירות זכרונות הפלאש ימשיך לעלות בקצב מהיר, בעיקר בשל
הגידול המהיר במכירות הטלפונים הניידים ובצמיחה של תוכן עשיר המיועד להם. טלפונים ניידים יהוו 87% מסך הדרישה לזיכרונות ניידים בשנת .2010
המגמה: מעבר לזכרונות פלאש
המעבר של מכשירים ניידים לפתרונות אכסון מבוססי זיכרון מוצק נראה בלתי נמנע. היתרונות ברורים: הורדת צריכת החשמל, הגדלת מהירות הקריאה והכתיבה, והגדלת האמינות. מכאן שזו רק שאלה של זמן עד שזיכרונות הפלאש יהפכו זמינים וזולים ו"כוננים" ללא חלקים נעים יהפכו למציאות.
ואכן כונני מצב מוצק (solid state drive – SSD) מבוססים על שבבי זיכרון לשמירת הנתונים במקום הפלטה המגנטית שנמצאת בדיסק הקשיח. למרות שהם לא "דיסקים" בשום מובן, עדיין מכנים אותם כך כי הם משמשים כתחליפים לדיסק הקשיח.
סמסונג כבר הכריזה על זמינותו של SSD בנפח 32 ג׳יגה, שתוכנן בעיקר כדי להחליף כוננים קשיחים בניידים. לפי פירסומי החברה, ה־SSD קורא נתונים פי 3 מהר יותר, כותב נתונים בקצב מהיר פי ,1.5 שוקל חצי מדיסק קשיח בגודל זהה וצורך רק חמישה אחוז מצריכת החשמל של הדיסק הקשיח.
יתרון נוסף: SSD לא משמיע כל רעש. בתערוכת סביט, שנערכה בספטמבר אשתקד, הציגה החברה אב־טיפוס של המחשב הדק והיוקרתי שלה, ,30Q הנושא בקרבו כונן SSD במקום דיסק קשיח מסורתי.
עדיין יקר מדי
יצור המוני של הכונן החדש צפוי עוד במהלך השנה, משם הוא יגיע למחשבי מחברת אולטרה־דקים ואולטרה יקרים, כאלו שתג המחיר שלהם נמדד באלפי דולרים והם יכולים לספוג את העלויות הגבוהות של הזיכרון כדי ליהנות מיתרונותיו.
אבל כדי לשלב כמות כזו של זיכרון בנגן וידאו נייד, שמחירו 200 עד 500 שקלים, יידרשו עוד מספר שנים, בהן גם (סביר,( תעלה הדרישה לנפח גדול יותר.
ניקח לדוגמה את חברת קנגרו ממסצ׳וסטס, שתתחיל למכור בקרוב זיכרונות USB מבוססי פלאש בנפחים של עד 64 ג׳יגה. המחיר: 2,800 דולרים עבור גירסת 64 ג׳יגה של זיכרון, ו־1500 דולר עבור 32 ג׳יגה. זיכרון דומה של אותה החברה, מבוסס דיסק קשיח, עולה קצת יותר מ־200 דולר עבור 40 ג׳יגה. זוהי, אולי, תמצית ההבדל שבין המדיות בינתיים, וכנראה שתמשיך להיות בשנים הקרובות.
הפער מצטצטם
נכון שזיכרון הפלאש יגדל בנפח ויקטן במחיר בקצב מסחרר, אבל בזמן הזה גם טכנולוגיות הדיסק הקשיח מתקדמות, ונראה דיסקים קטנים יותר עם נפח מידע גדול יותר ובעלי עמידות גבוהה יותר לטלטולים ונפילות.
נפח זיכרון הפלאש מכפיל את עצמו מדי שנה, נכון לשש השנים האחרונות. לדיסק הקשיח לוקח זמן רב יותר – בין 18 ל-24 חודשים. לכאורה, לאורך ציר הזמן צפוי צמצום של הפער בין השניים, אבל כל ניסיון לבנות אומדן יותר מדויק של הצפוי הוא בגדר ניחוש גס.
המעבר למדיה אחרת דורש מידה של הקרבה והימור. ה-iPod ננו, למשל, החליף את ה”מיני,” הציע מראה מלוטש, משקל נמוך, חיי סוללה ארוכים — אבל פחות זיכרון מקודמו שהתבסס על דיסק קשיח.
המיקום הפיזי של המידע לא רלוונטי
כדאי לזכור, שבמקביל לנפחי הזיכרון — גם הרשתות הניידות ממשיכות להתפתח, עלויות שבבי תקשורת יורדים וצריכת החשמל משתפרת, כך שבעתיד נוכל להיות מחוברים מכל מכשיר, כל הזמן ובכל מקום ברשת מהירה — רשת WIFI מקומית, רשת סלולרית רחבת פס, או רשתות WIMAX ציבוריות או פרטיות.
אם אנחנו מחוברים בפס רחב, ואם המידע מאוחסן על הדיסק בבית או ברשת ציבורית, או אפילו אצל החנות המקוונת ממנה נרכש במקור — מה הטעם לשאת אותו גם במכשיר הנייד ולדאוג לסנכרון, לעדכון ולארגון הקבצים, כשהקבצים כבר קיימים וזמינים במקום אחר?
בעולם המקוון, המיקום הפיזי של המידע הופך ללא רלוונטי. תמיד יהיה יותר זול ופשוט לאחסן את המידע במקום נייח, כזה שלא מוגבל במקום ובצריכת חשמל. המכשיר הנייד העתידי יזדקק לכמות מינימלית של זיכרון ולקישור אלחוטי, ויהיה נגיש – אלחוטית – לכל נפח זיכרון שתוכלו לעלות על דעתכם.
