בעזרת הג'אם

חבושים בכובעי טמבל, עולים גידי גוב וחבורת הג'אז שלו על הבמה הרחבה באילת. קשה להאמין, אך מבין כל האמנים שהגיעו השנה לים האדום, היה זה גידי גוב שהפך למרענן הרשמי של חום סוף אוגוסט. כבר שיצא האלבום - "ריקוד ירח" ב-2003, היה ברור שעיבודי הג'אז לשירים הוותיקים נשמעים טוב בגלל גוב ולא בגלל הנגנים וההרמוניות שמאחוריו. במופע שהתרחש ביום שני בערב, כמעט ואי אפשר היה למצוא פינה מרווחת, וגוב בשלו. מדי פעם מציץ בתווים, מחליף מילה או שתיים עם הלהקה ונהנה מכל רגע קט.

למה התרגזה מרגול? מי כבש את לב הקהל? מה קורה בג'אם סשן? סיקור מפסטיבל הג'אז (אור ברנע)

בסיום המופע, רגע לפני השיר האחרון, פונה גוב לציניות כהרגלו. "דווקא בגלל שהיה לנו כזה כיף בחודשיים האחרונים, נבצע את השיר הבא", הוא אומר ושר את "איזה אחלה עולם" (תרגום קצת משובש) – הגרסא העברית ל-"What A Wonderful World" של לואיס ארמסטרונג. קשה לומר שהעולם הוא אחלה ולמילים כמו "אהה-הו!" או "או-קיי!" אנחנו רגילים, אבל כנראה שגוב, יכול לחזור שוב ושוב על מילים מנגינות ופטנטים, ובעזרת קסמו האישי לשמח את הקהל. כשהסתיימה הופעתו של גוב החלה ההופעה של "שגרירי ניו-אורלינס" האמריקאים, ואחד השירים הראשונים בהופעתם היה גם אותו שיר ותיק של ארמסטרונג.

גוב. "איזה אחלה עולם" (צילום: אור אלתרמן) 

ביקור זריז בפסטיבל הג'אז יכול להעיד, שלמרות שבשנים קודמות נכחו הרבה יותר אנשים, הקהל הישראלי רוצה ואוהב ג'אז. גם אם הוא לא כל כך מכיר את הסגנון, הוא היה שמח לגלות עליו דברים חדשים. במהלך היומיים האחרונים לא הייתה אף הופעה דלה בקהל. כולם מסתובבים בין מתחמי הזולה

ומקפצים מהופעה אחת לשנייה. הופעות טובות יותר או טובות פחות, לקהל הישראלי חשוב לפקוד את כולן: ה"מינגוס דיינסטי" – הרכב המחווה למוזיקאי האגדי צ'ארלס מינגוס, ששמר על הצופים רתוקים במקומם, מקשיבים למנגינות המחאה של מינגוס בביצוע אנרגטי ומעורר השראה. סוטוקאזי ארוסי – הזמרת הדרום אפריקאית שמופיעה פעם ראשונה בישראל ודאגה לבדר את הקהל לאו דווקא בעזרת המוזיקה (הבינונית והמשעממת), אלא בעזרת תנועות גוף האקסטרווגנטיות. הפסנתרן הקובני המחונן גונזלו רובלקבה, שהגיש יחד עם נגן הקונטרה באס והמתופף צלילי ג'אז יפהפיים אך למכורים בלבד. "I Wonder" – הרכב ישראלי במחווה לשיריו של סטיבי וונדר, שהגיש מופע נוסף בסגנון "להקת בית", שמנגנת פ'אנק וסול בראשותו של הזמר כפיר בן-ליש. רביעיית אבירם גוטפריד (בנו של מנהל האמנותי של הפסטיבל, דני גוטפריד) הגישה את הפיוז'ן הדל והשכיח ביותר בפסטיבל. לרגע נחת הקהל בפסטיבל הג'אז 1998.

סוטוקאזי ארוסי. תנועות גוף אקסטרווגנטיות (צילום: אור אלתרמן)

הערב (ד') ייערכו ההופעות האחרונות בפסטיבל, כאשר את הגרנד-פינאלה יספקו "מינגוס דיינסטי", "הטרומבוניה של יאיר סלוצקי", "קומון בונד", "שגרירי ניו-אורלינס", רביעיית ריק מרגיצה", "I Wonder", "הפרויקט החדש של דניאל זמיר, מורי קנטה וסוטוקאזי ארוסי.

רגע לפני הסיום, הנה הערה אחת לסדר היום: חייבים להודות שמחזור האמנים בפסטיבל הג'אז מעט מעיק. אז נכון, המוזיקאים שפוקדים את הפסטיבל בכל כמה שנים

מוציאים אלבומים חדשים ומגלים לקהל הישראלי רפרטואר חדש (ומעריצי ג'אז תמיד שמחים לשמוע יצירות חדשות), אבל לעיתים יש הרגשה שהצבעוניות נעלמת ורק החום מהקונטיינרים של "צים" נשאר.