שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "זבל" של אחת, "מציאה" של אחרת?

    אילו הייתי יודעת שמדובר במישהו שעבר בתוך גופה של חברתי, ייתכן שהייתי נסוגה מהעניין, אבל עד שגילינו את החיבור, זה כבר היה דייט שני, ואני הייתי די מאוהבת. טעות גדולה. גם אם היא זרקה אותו לכל הרוחות, זה לא אומר שאת יכולה לקחת לעצמך את האקס שלה

    אני: "תקשיבי, מותק, אני יוצאת עם מישהו שאת מכירה ממש טוב".

    היא: "די! רק לא אח שלי".

    אני: "לא, אח שלך בן 16, יש גבול. אבל זוכרת את ההוא שזרקת בפיצריה?"

    היא: "אהה, בצבא. כן, טמבל לאללה. מה איתו?"

    אני: "הוא כבר לא טמבל, והאמת שאני יוצאת איתו כבר חודש".

    היא: "בחיי. טוב, שיהיה לך לבריאות. אומרים שזבל של אחת הוא אוצר של אחרת".

    אני: "את רומזת שמגיעה לי רק סחורה משומשת?"

    היא: "לא, אבל את קולטת שהפרת את הכלל הכי חשוב בחברות? אסור לצאת עם אקסים של חברות שלך".

    אני: "חשבתי שאם עברו עשר שנים וחשבת שהוא טמבל וזרקת אותו אז לא יהיה לך אכפת..."

     

    טעיתי. החברה שלי כעסה מאוד על כך שלקחתי לה את האקס, ועוד בלי לבקש רשות. מסתבר שאסור למחזר אקסים של חברים. לא רק החברוּת עלולה להיפגע, אלא גם האקס עצמו, שעובר בירושה, מתבאס קשות מעצם העובדה שמישהי מסרה עליו דיווח מפורט, כולל ציונים אודות ביצועיו במיטה ורכילות עסיסית בנוגע לשריטותיו הנפשיות.

     

    זה היה במפגש מקרי במסיבה. רעש, עשן סיגריות, לפני שהזוגי פלש לחיי בסערה. עצרתי מולו, הוא נראה לי מוכר, התחלנו להצליב מידע, מחפשים בנבכי הזיכרון היכן נפגשנו בעבר. הייתי בטוחה שהוא מ"כ מהצבא, אולי חבר של ידיד, פרצוף שראיתי פעם ברחוב. אם הייתי יודעת שמדובר במישהו שעבר בתוך גופה של חברתי, ייתכן שהייתי נסוגה מהעניין. אבל כשגילינו את החיבור, זה כבר היה דייט שני, ואני הייתי די מאוהבת. לא נותרה לי ברירה אלא להשלים עם העובדה שאני מקריבה על מזבח הנאמנות את החברוּת איתה, למען האפשרות לחיות את הפנטזיה.

     

    מצד אחד, הפריע לי שהוא היה כבר שלה, שאני עם חומר סוג ב', שאין לי מה לחדש לה, וגם שלא הייתי רוצה שהיא תעשה לי את אותו דבר - תחיה את מה שנקבר כבר מזמן בלב. מצד שני, השתוקקתי לחוות את מה שהיא חוותה, להתענג על משהו שהיה פעם שלה ועכשיו הוא פתאום שלי.

     

    בשיחת טלפון זריזה הבעתי חרטה. לא מכוונת. אבל גם לא רציתי שתחשוב שאני ביץ' מרושעת.

     

    אני: "תשמעי, אם זה מפריע לך אני אפסיק".

    היא: "באמת?"

    אני (מהססת): "אהה... כן".

    היא: "אז תפסיקי".

    אני: "אבל אני כבר אוהבת אותו, ואת לא. בכלל לא היה לך אכפת ממנו עד עכשיו!"

    היא: "איזה בוגדת. טוב. אבל חסר לך שתגידי לו מה שסיפרתי לך עליו".

     

    הוא ירק עליה זית והלך משם עצוב

    בזיכרון שלי מופיעים רק שברירים של דמותו, מככבות שם בעיקר דאחקות שהריצה עליו בין החבר'ה, זיכרון עמום של בחור מנוזל, סקס ראשון לא עומד לו, והפרידה הזאת, עם משולש פיצה בפה. ירק עליה זית והלך משם עצוב.

     

    בפגישות שלנו לא יכולתי להתחמק מהעבר המרצד לו במחשבותיי. אתה אוהב טניס נכון? ויש לך אלרגיה לוורדים? "את כבר יודעת עלי הכל, אז למה שאני אענה", השיב, מנסה לחדש לי דברים כמו התואר המשפטים, ההתמחות, החברות, הטיול לחו"ל. ואני משליכה מנגד את הכל על העבר: "טוב, בטח שחתכת מהסטאז', הבנתי שגם אמא שלך תמיד עזבה הכל".

     

    האמת? הופתעתי מכמות המידע שהיתה לי עליו. בסך הכל היא יצאה איתו ארבעה חודשים, בהתחלה אפילו לא זכרתי מאיפה אני מכירה אותו, והוא הרי עולם ומלואו, אז איך ייתכן שאני לא מסוגלת להשתחרר מהסטריאוטיפ שבניתי עליו?

     

    חברתי, מצידה, לא הבינה איך הבחור העלוב שזרקה הפך לפנטזיה עבורי. בשיחות בינינו הקניטה אותי שוב ושוב. "תקשיבי, יש אחד מאיזה פיק-אפ בר, אולי תקחי אותו? אני חושבת שגם הוא לא רוצה להתחתן, כמוך".

     

    הרגשתי שצורב לה, שהיא לא תוכל לראות אותי מאושרת עם מישהו שלא היה מספיק טוב בשבילה. "אם הוא לא התאים לי אז, איך הוא יתאים לך בכלל? אנחנו נורא דומות", נימקה בטעם. ואני תהיתי למה באמת שזה יעבוד בינינו, האם למדתי מהטעויות שלה, או פשוט אצלה בראש הוא יציר הזכרונות, בעוד שאצלי בחיים הוא בן אדם אחר לגמרי.

     

    לא גנבתי אותו ממך ולא תחמנתי כך שתיפרדו

    "זה לא פייר שאת היית שם ראשונה", אמרתי לה, עצבנית. "אמנם לא הכרתי אותו כל כך כשיצאתם ולא חשבתי שאני מפסידה, לא גנבתי אותו ממך ולא תחמנתי כך שתיפרדו, אבל די, את כבר מזמן סיימת את הקדנציה!" צווחתי פתאום. "אז תני לי צ'אנס איתו", קולי נרגע והתחנן אליה. היא התעצבנה וטרקה לי את הטלפון. למחרת צלצלה ואמרה בארסיות: "העיקר שתהיי מאושרת, אבל אל תתלונני אחר כך, כשתיפרדו". הפעם אני זאת שניתקה.

     

    סיפרתי לו מה קרה, איך הגלגול שלו לזרועותיי חיבל לי ביחסים עם חברה טובה. איך חברים זה לא כמו ג'ינסים או מכוניות, אי אפשר להעביר אותם מיד ליד, חברים לשעבר צריכים להישאר בעבר, וכאשה את לא רוצה לראות אותם מתקמבקים בגרסה משופרת אצל מישהי אחרת. עדיף שייחרטו בזיכרון גמלוניים, מנוזלים, מחוצ'קנים וגרועים במיטה, ושהחברה שלך לא תדע אם סיפרת אמת או בכלל שיקרת, כי את זאת שבעצם קלקלה את הקשר והוא עזב אותך - כפי שאכן גיליתי, בדיעבד. המיתוס הפך למציאות שונה.

     

    בסוף נפרדנו. הוא לכלך עליה. יום אחד תפס שעכשיו, כשאני והיא ברוגז, מותר לו להסתלבט על אגן הירכיים הרחב שלה ועל הקול הצרוד, על הפינוק התמידי שלה. נשבר לי לשמוע ממנו כמה היא נוראית. החברה הטובה שלי, שנסעה עד אילת לחלץ אותי כשהייתי חולה ותקועה וטיפלה בי במסירות כשהייתי בודדה ועצובה." אז מה אם היא גרועה במיטה?" שאלתי וקמתי. הבנתי שזה לעולם לא יעבוד. שאני תמיד אהיה באמצע, בין שניהם. היא תלכלך עליו, והוא עליה, ואני אשפוט את שניהם מבעד לפריזמה שהיא בכלל לא שלי. אז הלכתי, ואני לא רוצה לדעת מה הוא מספר עלי עכשיו לכל החברים שלו. העיקר שאני לא עם אף אחד מהם, אז באמת שאין לי מה לדאוג.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חבר זה לא ג'ינס שאפשר להעביר הלאה כשנמאס
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים