"תוצאות ולא תירוצים"

הסרט "ימים קפואים" נעשה בתקציב של 25,000 דולר, דבר שנראה כמעט בלתי אפשרי כשמביאים בחשבון את העלויות הגבוהות של סרטים בארץ, שלא לדבר על חו"ל. ואף-על-פי-כן הצליח לרנר ליצור סרט באורך מלא, כשהוא נעזר בחברים קרובים שהשקיעו מעל ומעבר, שחקנית ראשית נפלאה והרבה אמונה ורצון להצליח. דני לרנר ביקש לעצמו לראות תוצאות ובלי תירוצים, אין ספק שהתוצאות הגיעו.

לפורום קולנוע ב- ynet מספר לרנר כי הרעיון לתסריט עלה בשעת לילה מאוחרת, כאשר נסע ברחובותיה השוממים של העיר תל אביב ובדמיונו ראה את מיאו רצה ברחובות. הצילום בשחור-לבן נבע, למעשה, מתקלה שארעה בכבל מצלמת הוידאו שלו; ברגע שראה את הצילומים בשחור-לבן ידע שכך יראה הסרט, מה עוד שביקש ליצור סרט בפילם-נואר כדי לחזק את תחושת הניכור וצבעי השחור-לבן הוסיפו וחיזקו את התחושה.

כיוון שהעבודה נעשתה בהתנדבות נוצרו מרווחי זמן גדולים בין ימי הצילום, לרנר מספר כי בזמן הפנוי שנוצר ישבו ענת והוא ופיתחו את דמותה של מיאו; ענת מספרת כי החיבור לדמות היה מיידי ואינסטנקטיבי, היא חשה שזהו אתגר גדול עבורה להיכנס לדמות ולהראות את כל רבדיה על המסך. הסרט "ימים קפואים" מוצג בבתי קולנוע ברחבי הארץ, ולפי הביקורות המהללות, צפויה לו הצלחה גדולה.

ענת, מה היתה נקודת החיבור שלך לדמות של מיאו? (עינת והאינדיאנים)

נכון שמיאו היא בחורה מנותקת ומבולבלת אבל אני לא מסכימה עם זה שבדמות שלה אין בה רגש, אני דווקא התחברתי למיאו ממקום מאד רגשי יותר מהאינסטינקטים שלי לגבי הדמות. גם בלבול זה רגש שאפשר להתחבר אליו, או זה שהיא מנסה למצוא זהות ולהבין מי היא באמת. חוץ מזה אני חושבת שהוא חווה רגשות מאד חזקים בטווח מאד רחב, שדווקא זה אחד הדברים שמאד התחברתי אליו בדמות הזאת.

דני, איך הלכה למעשה ניתן להפיק פיצ'ר בתקציבים נמוכים? (סטודנט)

טוב זה מתכון להפקת פיצ'ר עצמאי ב-25,000 דולר בלבד, זה קודם כל לקחת שני חבר'ה שיכולים להרים את זה שזה המפיקים שלנו אסף ראב ואלון לרנר. אסף הוא בחור מאד מאד מוכשר כמו רוג'ר קורמן (Roger Corman) ישראלי כזה, יודע איך לנהל הפקה, יודע לדבר עם אנשים, איך לסגור לוקיישנים, בקיצור איך להשיג תוצאות טובות באפס עלויות אז אני מאד ממליץ עליו. אלון לרנר, שזה אח שלי, עשה כמעט הכל, מהסטורי-סבורד ועד להיות כפול 4 פעמים ניצב בסרט, שזה די מעיד על כמה ההפקה הזאת היתה זולה שבן אדם אחד עשה ארבעה תפקידי ניצבים שונים. חוץ מזה, צריך צלם טוב כמו רם שוויקי, שהוא פשוט אדיר והוא לקח את הסטורי-בורד שלנו ושידרג אותו. עורך מעולה כמו טל קלר שממש חתך את הסרט הזה בדיוק כמו שצריך, וממש שמר על הקצב הנכון. מוזיקאי מאד מחונן כמו תומר רן, שקלט בדיוק את האווירה שרציתי ליצור והצליח לתרגם אותה לתווים. איתי הלוי, שהוא הבן האדם הכי פרפקציוניסט שאני מכיר, והוא עורך הסאונד שישב ממש ימים ולילות וערך את הסרט הזה מבחינת סאונד.

ואת מי שכחתי? את ענת, השחקנית הכי מדהימה שהיינו יכולים למצוא, שהיא פשוט עושה את הסרט, היא מרימה את הסרט לאן שהוא והיא עשתה את התפקיד הכי טוב והכי מרגש מבחינתי, כי זה היה מאד מרגש לראות את זה מול העיניים שלי קורה, ואני ממש שמח שהיא הצטרפה אלינו. וזהו, בגדול הסרט הזה פשוט נעשה מתוך אהבה ע"י הרבה מאד אנשים שאוהבים קולנוע ורצו להוכיח שהם יודעים לעשות קולנוע טוב בכלום כסף.

ענת, מהי הסצנה "שלך"? הסצנה הכי אהובה עלייך? (עינת והאינדיאנים)

טוב האמת היא שקשה לי לבחור סצנה אחת, זה סרט שאני מאד מחוברת אליו והייתי מאד מעורבת בו, ואני אוהבת הרבה סצנות, אבל אם בכל זאת אני צריכה לבחור איזו סצנה אז אני אוהבת את הסצנה של שיחת הטלפון של מיאו עם אלכס בדירה, אני חושבת שיוצא שם ממיאו משהו כנה ואמיתי ואולי אנושי, זה קצת איזשהו קטע שהיא משילה מעליה את כל המחסומים שיש לה. ואני אוהבת גם הסצינה במועדון, את הסצינה של הצבע אני חושבת גם שמיאו היא מאד קולית שם. אלו שתי סצנות אהובות.

דני, האם יש משמעות לצילום בשחור לבן? (ויליאם גאן)

כן וודאי שיש. זו בחירה מודעת, בגלל שהחלטתי שאני עושה מותחן פסיכולוגי שהוא פילם-נואר ופילם נואר בדרך-כלל מצלמים בשחור לבן, הבחירה הראשונה שלי היתה ללכת על משהו כמו בסרט "ליבו של אנג'ל ("Angel's heart") ששמה צילמו את הסרט בצבעים זה היה שחור לבן בצבעים, הצבעים שם מאד מאד חלשים; אבל כשעשינו טסטים למצלמה והרצנו את ענת בפלורנטין ככה לראות, לקבל מושג איך הסרט הולך להיראות, אז בבית כשחיברתי את המצלמה לטלוויזיה, אז כל הזמן יצא לנו שחור-לבן, אז ראיתי את זה כל הזמן בשחור לבן, ואמרתי 'זה בדיוק מה שאני מכוון לעשות, זה בדיוק הצבעים שיש לי בראש, אז אני אלך עם זה עד הסוף ואני אעשה את הסרט הזה בשחור לבן'. וכך היה.

ולסיום:

אנחנו מאד מודים לכולם על כל השאלות, זה היה מאד מעניין וכל מי שעדיין לא ראה את הסרט, אז שילך לראות, ואם מישהו רוצה לכתוב לנו, אז דרך האתר, אנחנו נשמח לשמוע לראות ובעיקר מחמאות.