אובססיית חקירה ממלכתית
אולמרט, פרץ וחלוץ אינם האויב - הם אלה שצריכים ללמוד מהטעויות ולהכין אותנו למלחמה הבאה
הכעס והזעם, התסכול והכאב הם יועצים רעים להפקת מסקנות ולקחים. כך גם האינטרס הפוליטי, הנקמנות והשמחה לאיד. ההתארגנות הספונטנית של קבוצות חיילי מילואים עם משפחות שכולות, יחד עם יריביהם מימין של אולמרט ופרץ, נישאת על כנפי הכאב והתסכול, יצר הנקמה והאינטרס הפוליטי. מנהיגים אמיתיים לוקחים אחריות לכישלונם, לומדים מהר ומתקנים באומץ את הראוי לתיקון ושינוי. תחת "עריפת ראשים", מה שנחוץ לנו כעת זה תיקון מהיר של כשלי המלחמה בכל המישורים.
והכשלים ידועים ונמצאים ברשות הכלל: במישור הצבאי - היעדר ציוד לחימה במחסני החרום, היעדר מיגון מתאים לטנקים, היעדר נשק התקפי כלפי בונקרים, מודיעין לקוי, היעדר מענה לטילים קצרי טווח, בעיות בתכניות המלחמה וניהולה והיעדר מוכנות מצד החיילים למלחמה מסוג זה. במישור האזרחי - היעדר מיגון מספק לאוכלוסיה, היעדר מערך תומך אזרחי, היעדר יכולת פינוי מהיר של אוכלוסיות חלשות, סיוע למצוקות אזרחיות ועוד. במישור הפוליטי - נוהל קבלת החלטות בעייתי, הסברה לקויה, היעדר החלטיות, מטרות לא ברורות ועוד.
הפעילות הספונטנית להחלפת המנהיגות האזרחית והצבאית לא תביא אנשים טובים יותר. אינני חסיד של אולמרט, אבל אין בקרב הפוליטיקאים כיום אנשים טובים יותר. ביבי וברק ודאי אינם כאלה, ותהליך בחירות חדש לא יוביל לשום חידוש פרט למערכת עכורה חדשה של מאבקים ובזבוז כסף וזמן. שרי ביטחון עתירי ניסיון צבאי לא הצליחו יותר מעמיר פרץ. ובכלל, חיפוש האשמים עלול להחזיר את המחפשים שנים רבות לאחור: על התרוקנות הימ"חים אחראית ממשלת נתניהו, שקיצצה בתקציב הביטחון. על ההתבוננות מהצד בהתחמשות חיזבאללה ובניית מוצביו אחראים שאול מופז וממשלת שרון, אולי גם ברק. בשיטה זו של חיפוש אשמים, נעסוק שוב בעבר במקום להתמקד בעתיד.
עם ישראל למוד ועדות חקירה, שפרט לשחרור לחצים ציבוריים - לא הביאו דבר. שרון נמצא אשם בלבנון - וחזר כראש ממשלה. ועדת אגרנט בתורה סימנה אשמים, אבל ספק גדול אם לקחי מלחמת יום הכיפורים נלמדו כתוצאה מעבודתה, אם בכלל. ובל נשכח שמציאת האשמים היא רק תחילתה של המערכה, שכן מיד לאחר מכן יצטייד כל נאשם בעורך-דין, וצפויה לנו מלחמת פרקליטים שסופה מי יישורנו. כל מה שנשיג זה סיפוק של יצרי נקם ושחרור זעם. כל שיטת בדיקה, שתתמקד בלקחי המלחמה ותציע תיקונים מידיים, עדיפה על ועדת חקירה, שתתמקד בהטלת אחריות אישית.
על המערכת הצבאית, האזרחית והפוליטית להתארגן מיד לתיקון הליקויים שנתגלו במלחמה, להודות בטעויות, לקחת אחריות
ולהודיע בקול רם לציבור מה הם המהלכים המידיים שיינקטו לתיקון הליקויים. גופים חיצוניים של מומחים תפקידם לסייע ולבקר את התיקונים בטווח הארוך יותר. אלה שנפגעו ישירות מן המלחמה, בין אם בקרב ובין אם בעורף, אינם זקוקים לחיפוש אין סופי של אשמים. הם זכאים כמו כולנו למערכת שיודעת ללמוד מטעויות - ולתקנן מהר.
המלחמה האחרונה, חשוב לזכור, הביאה להישגים לא מבוטלים: מי חשב שצבא לבנון יתפרס בשטח במקום חיזבאללה? מי האמין שכוחות גדולים של חיילי או"ם יבואו לשמור על גבולנו הצפוני? לחיזבאללה יש סיבה טובה להפסיק לפעול נגדנו, מחשש שלבנון תהרס. ולמרות זאת, כולנו מבינים שיש להתכונן כעת ליום שאחרי. מתקפה משולבת של טילים איראניים סוריים ושל חיזבאללה היא האיום המיידי על כולנו. אולמרט, פרץ וחלוץ אינם האויב - הם אלה שצריכים להכין אותנו למלחמה הבאה. הם זקוקים לתמיכתנו ולעידודנו, אז בואו לא נהפוך אותם לשק החבטות של תסכולנו.
ד"ר עמיר לוי, מרצה לניהול ומנהיגות בשלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל
