נא להכיר: צחי טבקמן, האיש החזק הבא בהסתדרות

בציבור הרחב נוטים לזהות את ההסתדרות, ארגון שנוסד עוד בתקופת העלייה השנייה, כמוסד ארכאי עם אורינטציה לזיקנה ולעבר. יש מי שנדמה לו שאותם פקידים קשישים ששלטו בו בשנות ה-50 יושבים במסדרונותיו ושותים תה. אבל הכוח העולה הבולט בהסתדרות הוא דווקא בחור בן 31: מנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי, צחי טבקמן.

טבקמן הגיע להסתדרות לפני 4 שנים, כעוזרו האישי של היו"ר הקודם עמיר פרץ. לתפקידו הנוכחי התמנה לפני שנתיים, עם מינויו של עופר עיני ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי. טבקמן ועיני החליפו את שלמה שני, ששימש כיו"ר וכמנכ"ל האגף. האגף נחשב לאגף החזק בהסתדרות, ועיני הפך לאיש השני בעוצמתו אחרי פרץ. כשפרץ עזב, התמנה עיני במקומו ליו"ר ההסתדרות ובמקביל נשאר גם יו"ר האגף. וכך, טבקמן הפך הלכה למעשה למספר 2 בארגון רב-העוצמה.

איך הפכת בגיל כה צעיר למנהיג בארגון כל-כך גדול ומורכב?

"חיפשתי עבודה, הציעו לי לעבוד עם פרץ וקפצתי על המציאה. הגעתי לכאן בלי קשרים אישיים, ומעולם לא הייתי עסקן פוליטי. זה מוכיח שמשהו השתנה בהסתדרות. עמיר פרץ הגיע אלי דרך מישהו שאני מכיר, בגלל שרצה לרענן את הצוות שלו עם חבר'ה צעירים שלא קשורים למערכת ולפוליטיקה. הוא רצה משהו חדש, משהו אחר".

איך אנשים מסביבך בהסתדרות ובגופים אחרים, מתייחסים לזה שעומד מולם איש בן 31, ואיך אתה מרגיש עם כך?

"באופן טבעי, בהתחלה זה היה קשה. נבהלתי מהגודל של הארגון, מסכומי הכסף שאנחנו עוסקים בהם ומספר האנשים שאנחנו אחראים להם. עיקר הקושי היה עם אנשים מחוץ להסתדרות, כי בפנים הייתי קרוב לעמיר אז קשרתי קשרים וכולם למדו להכיר ולכבד אותי. בחוץ יש אנשים שלפעמים מרימים גבה כשהם רואים שיושב מולם 'ילד'. אבל כשאתה מראה שאתה מקצוען ושולט בחומר, הם מהר מאוד מתחילים לשפוט אותך לגופו של עניין".

"תוך כמה ימים תיפתר בעיית השכר"

השבוע האחרון היה סוער מאוד בהסתדרות. יו"ר הסתדרות המעו"ף (הפקידים), ליאון מורוזובסקי, המייצגת 220 אלף עובדים, התפטר וניסה לפלג את ההסתדרות. הניסיון נכשל ווועדי העובדים בשטח נותרו נאמנים להנהגתו של עיני. מורוזובסקי התחרט והתנצל, ועיני ניצל את המומנטום והכריז שביום שלישי הבא ייפתח בשביתה כללית במשק, אם לא יימצא פיתרון בזק למכת הלנות השכר ברשויות מקומיות. טבקמן, המעורב בניסיונו של עיני לפתור את משבר השכר ברשויות, מצהיר כעת ש"תוך כמה ימים הבעיה תיפתר".

"אבל נניח שהוא צדק. נניח שאנחנו, עופר וכל הנהגת ההסתדרות, חבורת חדלי אישים שלא עושים כלום בשביל העובדים ברשויות. האם ליאון היה יכול לדאוג להם בלעדינו? נגיד שעובדי הרשויות היו עוזבים את ההסתדרות ומקימים ארגון משלהם. מה הם יכלו לעשות?"

"נגיד שכל הרשויות יושבתו, אבל מוסדות אחרים לא. זה יזיז למישהו? כשהוועדים הגדולים השביתו את כל המדינה ב-2004, הממשלה נלחצה והעבירה כסף לרשויות. מאז, למרות הכל, רוב העובדים מקבלים שכר. אין מה לעשות, אנחנו חייבים את בוועדים הגדולים. בלעדיהם כל העובדים במדינה היו מרוויחים 3,000 שקל לחודש".

"הרבה. ההסתדרות צריכה להתמקצע. יש עובדים שבמשך שנים לא יצאו להשתלמות מקצועית. יחסי עבודה הם תחום דינאמי, ויש כאן אנשים וותיקים שלא מודעים לשינויים שעברו על המשק".

"הגעתי מתוך אידיאולוגיה"

לטבקמן אין השכלה אקדמית. הוא שירת בנח"ל, ועם שחרורו הפך לחבר בקיבוץ חנתון. הוא ניהל את הרפת ואת אכסניית הנוער של הקיבוץ ושימש כגזבר, מזכיר ורכז המשק. משם הגיע להסתדרות. הוא רווק, ומתגורר בדרום תל-אביב.

קורות החיים הללו מתאימים בדיוק למי שמצהיר על עצמו: "הגעתי לכאן על בסיס אידיאולוגי. גדלתי בתנועת הנוער העובד והלומד, שהייתה בשבילי בית הספר האמיתי. התחנכתי על בסיס ערכי הסולידריות ושיוויון הזדמנויות. לא יהיה שוויון מוחלט, אבל אסור שיהיו פערים כל-כך גדול וצריכה להיות חלוקה אחרת של הכסף. אחרי הצבא הלכתי לקיבוץ, וזה לא היה מקרי, כמו שלא מקרי שהגעתי לכאן. אני מאמין שההסתדרות היא כלי מרכזי בהשגת הערכים הללו".

"העניין זה לא החלשים. יש היום גישה, שכולם צריכים להיות חלשים בשביל שמישהו יזרוק להם פירור. אני לא אוהב את זה. אנחנו עוזרים לעובדים בשביל שלא יהיו חלשים ומסכנים. אבל בשנים האחרונות, במיוחד מאז שעופר עיני התמנה לתפקידו, אנחנו מנסים לעזור יותר לעובדים במגזר הפרטי, בתעשייה, שמרוויחים פחות וצריכים אותנו יותר. הנה, בדיוק עכשיו אני בא מפגישה עם הנהלת חברת הצמיגים אליאנס, וזאת כבר פגישה שלישית שלי שאני עושה פגישות כדי לעזור לעובדים באותה חברה. אני לא זוכר שנפגשתי לאחרונה 3 פעמים עם עובדים בוועד גדול".

"לאט לאט. לא מזמן גמרנו חתמנו הסכם עבודה עם מפעל פרטי בערד שמעסיק 100 עובדים. עשינו שנתיים משא ומתן והשגנו תוספת של 11% לשכר ותוספת נוספת בכל פעם ששכר המינימום יעלה. וכל זה, בשקט ובלי שביתה במפעל. דאגנו שההנהלה תדע שבכל רגע נתון יכולה לפרוץ שביתה, אבל היינו אחראים והשביתה נותרה איום בלבד".

 "לפני כמה ימים גם חתמנו עם איגוד חברות ההובלה על הסכם עבודה חדש לנהגי המשאיות שמשפר את שכרם ומבטיח להם פנסיה וביטוח מפני נכות מתאונות עבודה. הבעיה היא שרוב בעלי חברות ההובלה מצפצפים על החוק ועל ההסכמים. בשבועות הקרובים אנחנו הולכים להיכנס למלחמה גדולה על האכיפה של חוקי העבודה בחברות ההובלה".

"הרי מה הם עושים, החאפרים? בשביל לזכות במכרזים, הם מעלים את המשקל הכי גבוה על המשאיות, ושולחים את הנהגים לעבוד כמה שיותר שעות, ימים, לילות, בלי הפסקות ומנוחות. ומה התוצאה? תאונות. אנחנו הולכים לעשות מהלך גדול, כדי שחברות הובלה שלא מקיימות את חוקי העבודה לא יוכלו לזכות במכרזים. זה יציל חיי אדם".

"כן! למה לא? יש שם אנשי מקצוע ברמה גבוהה. גם הממוצע שמפרסמים כל הזמן מטעה, כי יש שם גם הרבה עובדים שמרוויחים מתחת לממוצע. נכון, יש להם ועד חזק שיודע להגן על הזכויות שלהם. אני בעד. מצדי, שכל עובד במדינה ירוויח 20 אלף שקל".

"נוצר מצב מגוחך אצלנו: מנהל בנק שמרוויח 800 אלף שקל, זה בסדר, זה לגיטימי. אבל עובד שמרוויח משכורת הגונה הוא טפיל ועלוקה. בארצות אחרות וועדים חזקים ומשכורות גבוהות הם דבר מקובל ולגיטימי. בארצות הברית, מעוז הקפיטליזם, עובדי הנמלים מאוגדים ומרוויחים הרבה יותר שהם מרוויחים בארץ. וכאן- הם אויב העם. ולטובת מי זה משחק? לטובת סוחרי העבדים מחברות כוח האדם.

אני לא אשכח שעמיר פרץ נפגש פעם עם טומי לפיד, ושמעתי במו אזני את טומי לפיד אומר: ביום שבו כל העובדים בישראל יעבדו בחברות כוח אדם, אני אעשה משתה ברחובות. אני לא אתן לזה לקרות".