פיתוי נועז בעורף הדבורה
זחלים של חיפושית הרפואנית פיתחו טכניקת הישרדות מופלאה במדבר מוהאבי בקליפורניה. באמצעות חיקוי מוצלח של פרומון נקבת הדבורה, הם מצליחים לפתות דבורים המגיעות לאסוף אבקת פרחים ונדבקים אליהן. בזמן שהדבורים מנסות את מזלן בהזדווגות, קופצים הזחלים מן הזכר אל הנקבה במטרה להגיע עמה אל הקן. שם הם יהרגו את ביצי הדבורה ויאכלו את מזונה כדי להבטיח את הישרדות בני מינם
מירוץ ההישרדות בטבע מחייב את בעלי החיים לשכלל את מיומנויות ההסוואה והציד, על מנת לעבור את היום בשלום ורצוי עם בטן מלאה. במדבר מוהאבי בקליפורניה, איזור לוהט במיוחד בתקופת הקיץ, נאבקים גם חרקים רבים על הזכות להבטיח קיום לדור הבא של בני מינם. במחקר שנערך בשנים האחרונות במדבר מוהאבי, בקליפורניה, עקבו צמד חוקרות מסן פרנסיסקו, לזלי סאול גרשנז וג'וזלין מילאר, אחר מחול הפיתוי האגרסיבי של זחלי החיפושית הרפואנית לבין דבורים בודדות התרות אחר צוף.
"ציפורים וחרקים רבים נוטים להימנע מציד חיפושית הרפואנית, מאחר והיא מפרישה נוזל רעיל מסוג קנטארידין, בעת ניסיונות ההתגוננות. הנוזל פוגע בקיבת הטורף ומקנה לחיפושית הגנה יחסית מפני טורפים", אומר פרופ' אברהם חפץ, ממחלקת הזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "באיזורים מדבריים בהם הצמחיה דלילה במיוחד, הרפואנית מטילה את ביציה בתחתית הצמח. עם בקיעת הזחלים מתוך הביצים, הם לא מבזבזים את הרגעים הראשונים בחייהם למנוחה ומיד יוצאים למטרה".
לדבריו, אופי פעולת הזחלים הזעירים ידוע למדע מזה מספר שנים והוא מציין כי לצמד החוקרות יש "עין טובה וחדה", כך שהצליחו לעקוב מקרוב אחר פעילות הזחלים. "זחלי הרפואנית השייכים לאותה נקבה ובוקעים בעשרות. הם צבעוניים ובוהקים מאחר והם מכילים את הרעל. לאחר הבקיעה, הזחלים מתארגנים כצוות לצורת כדור ומתחילים בטיפוס במעלה הצמח, ושם ימתינו להגעת הדבורים".
להבדיל מדבורת הדבש, הדבורים חיות בבדידות וניזונות מאבקת פרחים, המהווה מרכיב חשוב במזונן. תוחלת חייהן של הדבורים הבודדות הינה קצרה בדרך כלל. בחלק גדול ממיני חיפושיות הרפואנית, הזחלים מוגדרים כטפילים של דבורים. הטפילות שלהם באה לידי ביטוי בכך שהם משתמשים בהן כדי להגיע לקן הדבורה במטרה להרוג את ביצי הדבורה ולנצל את מזונה על מנת להתפתח ולשרוד.
לחיפושית הרפואנית אין בעיה להתנייד בין הפרחים, אך לזחלים הזעירים זו משימה מורכבת יותר.
"הזחל מכונה "טריאנגולום" מאחר ויש לו קרסים חזקים מאוד ברגליו. באמצעותם הוא נתפס בחוזקה בגוף הדבורה שבאה לאסוף את האבקה", אומר פרופ' חפץ. "באיזורים מדבריים ישנו קושי רב להמתין להגעת נקבות הדבורה לפרחים ולזחלים יש סיכוי גדול יותר למשוך את הזכרים לפרחים".
אז מהו הנשק הסודי של הזחלים? "הם מצליחים לייצר בדרך עקיפה פרומון בעל הרכב כימי דומה מאוד להרכב הכימי של פרומון נקבת הדבורה. חלק מן הזכרים אכן מגיעים בעקבות הריח ומספיקה נגיעה אחת קטנה בכדור הזחלים, כדי שהוא יידבק כולו בגוף הדבורה.
הזכר ינסה להיפטר מהם, להתנער מהם ואפילו ישפשף עצמו בחול, אך זו אינה משימה קלה. סביר להניח שהוא יצליח להרוג חלק מהזחלים, אך מי שיצליח לשרוד, יגיע בזכות הזכר אל נקבת הדבורה. תודות לכך שהזכרים מחפשים נקבה להזדווג עימה, מאפשרת לזחלים לקפוץ בעת נסיונות ההזדווגות אל הנקבה ומשם הדרך קצרה לקן". מסכם פרופ' חפץ.
בדרך כלל נקבת הדבורה חופרת קן באדמה, מזינה בו את אבקת הפרחים, מטילה את ביציה, חותמת את הקן והתהליך מתבצע מספר פעמים. במידה והזחלים הצליחו לחדור פנימה, הם זכו באוצר הגדול וסיכוייהם להמשיך את עתיד מינם גדלים.
הטכניקה בה משתמשים במטרה לחקות את פרומון הנקבה, מכונה על ידי המדענים כ"חיקוי אגרסיבי" והפעולה מזכירה חיקויים נוספים המתקיימים בטבע למטרות הישרדות ורבייה: גם פרחי הדבורניות, הסחלביים, מצליחים להתחפש לדבורים ארוכות מחוש ומפתים את הזכרים אליהם על מנת להעביר באמצעותם את אבקתם לפרחים אחרים. למרות שתופעת "החיקוי האגרסיבי" ידועה למדע מזה מספר שנים, כעת נבדקת האפשרות כי מספר זחלים משמשים כמנהיגים בתוך הקבוצה הממתינה לדבורים.
