"אין מקום למשטר האיראני במשפחת העמים"

עשרים וארבע שעות לאחר נשיא איראן, מחמוד אחמדי-ניג'אד, עלתה שרת החוץ ציפי לבני לנאום בפני עצרת האו"ם בניו יורק. לבני התמקדה בנאומה בסוגיית הגרעין האיראני, אשר ישראל היא בין המדינות המאויימות ביותר במסגרתה והכריזה כי "עכשיו זה רגע האמת. זה כבר כאן. אין אתגר גדול יותר לערכינו מזה שמציבים מנהיגי איראן. הם מכחישים את השואה ועושים ממנה צחוק. הם מדברים בגאווה ובגלוי על רצונם למחוק את ישראל מהמפה. ועכשיו הם פועלים להשגת נשק גרעיני כדי להגיע למטרה שהציבו לעצמם - להעמיד בסכנה את האזור ולאיים על העולם".

בנאום תקיף, שנועד להבהיר לעולם את גודל הסכנה הצפוי מצד איראן, אמרה לבני: "הקהילה הבינלאומית עומדת מול מחוייבות שאין גדולה ממנה - לעמוד מול הסכנה ההולכת וגדלה. לא למען ישראל, אלא למען עצמכם ולמען הערכים והעולם שכולנו רוצים לילדינו".

שרת החוץ שאלה את ראשי המדינות שבאו לכינוס השנתי של העצרת הכללית - "מה עוד צריך לקרות כדי שהעולם יקח את האיום ברצינות? מה עוד צריך לקרות כדי שיהיה סוף להיסוסים ולתירוצים? אנחנו מכירים את הלקחים מהעבר. אנחנו יודעים מהן התוצאות של פייסנות ואדישות". על אחמדי-נג'אד וההנהגה האיראנית אמרה לבני ש"אין מקום למנהיגים כאלה בפורום הזה. אין מקום למשטר כזה במשפחת העמים".

מלבד הסוגייה האיראנית התייחסה לבני למלחמת לבנון והשלכותיה על המזרח התיכון והעולם כולו. לדבריה, בעקבות העימות שבו החל החיזבאללה והתגובה הישראלית חסרת הפשרות, צצו הזדמנויות שיש לנצלן. "אבל יש הרבה מה לעשות כדי להפוך את ההזדמנות למציאות", הדגישה לבני. "אסור לאפשר לחיזבאללה לאיים שוב על האזור. העולם עומד מול מבחן קריטי – להבטיח יישום מלא של החלטה 1701 ושחרורם המיידי של החטופים הישראלים. ישראל לא תנוח עד שכל החטופים הישראלים יוחזרו בשלום לזרועות המשפחות. בואו נבטיח זאת להם כולנו".

"אנו תמיד עושים שימוש ביכולות ההגנה על פי ערכינו"

כבר בפתח נאומה בעצרת האו"ם פנתה שרת החוץ אל מזכ"ל האו"ם, אל נשיאת העצרת ואל משפחות הישראלים החטופים והכריזה כי "אנחנו מתפללים לשובם בשלום". רק לאחר מכן פנתה אל נציגי המשלחות באולם והמשיכה בנאומה. "אנחנו אומה עתיקה בלב המזרח התיכון. אנחנו עם בעל היסטוריה ארוכה המשמש מטרה קבועה לאלו המתנגדים לעצם קיומנו. אנחנו נלחמים את העימות הזה במספר חזיתות: כיהודים נגד הכוחות האפלים של האנטישמיות, כישראלים נגד האויבים של מדינתנו וכחברים בעולם החופשי נגד סוחרים של מלחמת הטרור העולמית.

"ישראל שירושלים בליבה, היא הבית הלאומי של העם היהודי. זהו מקום המפלט מרדיפות, קו ההגנה הראשון. שנית, ישראל היא דמוקרטיה. יותר מדי פעמים יש פער בין התפיסה לבין המציאות. יותר מדי פעמים ישראל אינה מצטיירת בזכות היצירתיות המיוחדת שלה ורוח היוזמה, על תרומתה הרבה מעבר למידותיה – למדע, לספרות, לפיתוח האנושי ולחידושים. בעיני רבים בעולם אנחנו נראים בעיקר דרך העדשות של הסכסוך הערבי-ישראלי. לעיתים קרובות העדשות הללו מסלפות ומעוותות. יותר מדי פעמים העימות מתואר כעימות בין דוד וגוליית וישראל מתוארת בו כגוליית. אבל הדימוי הפשטני מתעלם מהעובדה שישראל היא דמוקרטיה מאוימת באזור עויין".

לבני הדגישה כי הצבא הישראלי - בניגוד לכוחות המתנגדים לו - מקפיד לפעול על פי ערכים הומאניים, אשר לא תמיד נתפסים באור הנכון בעיני מדינות העולם. "מכורח המציאות יש לנו את היכולת להגן על עצמנו אבל אנחנו תמיד עושים בזה שימוש על פי ערכינו", אמרה. "בכל זאת - אנחנו נתקלים באויב המוכן להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי להרוג בלא מעצורים בלא אבחנה.

"כל קורבן חף מפשע בעימות הזה הוא בבחינת טרגדיה. אין הבדל בין דמעות צער של אם ישראלית או אבל של אם פלסטינית. אבל יש הבדל מוסרי-קריטי בין מחבלים שרודפים אחרי אזרחים לבין חיילים שרוצים לפגוע במחבלים תוך מאמץ למנוע פגיעה באזרחים. כדי להגן על היושרה שלה, הקהילה הבינלאומית חייבת לעשות את האבחנה המוסרית הבסיסית: טרור זה טרור גם אם קוראים לו התנגדות. אי אפשר להצדיקו ואי אפשר להשוותו עם המעשים של אלו המבקשים להגן על עצמם מפניו".

לצד איראן ומלחמת לבנון, התייחסה לבני גם לעימות הישראלי-פלסטיני המתמשך. "אנו מאמינים בחזון שתי המדינות - ישראל ופלסטין - החיות זו לצד זו בשלום ובבטחון", אמרה השרה, אך באותה נשימה הבהירה: "מדינה פלסטינית לצד ישראל לא יכולה להיות מדינת טרור. חזרה ל'מפת הדרכים' מחייבת סיום הטרור".

בסוגייה הפלסטינית הוסיפה לבני כי "יש כאלו המאמינים שחזרה לגבולת 1967 תפתור את כל הבעיות, אבל ב-1967 לא היתה מדינה פלסטינית, לא היה קשר בין הגדה לעזה ולא היתה מחוייבות לשלום בר קיימא. פתרון של שתי מדינות מחייב ליצור מציאות חדשה שמעולם לא היתה. כדי לממשה שני הצדדים צריכים להתפשר ולהאמין בדו קיום".