עשרה גברים ביד במקום אחד על העץ

חברות שלי נטרפו. "למה? למה את נשארת איתו?" צרחו עלי בפעם המאה שבכיתי להם על עוד היעלמות נוסח דני דין שלו, היעלמות הכוללת אי יצירת קשר, התעלמות מטלפונים, לא לענות למיילים, לא להגיב לסמסים, ואני בטוחה שגם יונת הדואר, אילו היתה לי כזו, היתה חוזרת הביתה בכנפיים ריקות.

התשובה שלי להן היתה פשוטה אך מורכבת:

אני אוהבת אותו. ואיפה עוד אכיר גבר חכם, שנון וכשרוני כמוהו? מצד אחד - תואר שני במדעים מדויקים. מצד שני - הוציא לאור ספר שירים. אחד שיודע להשתמש במילים כדי להרעיד את נשמתי, גבר שמספר לי על עולמות שלא הכרתי ומשאיר את מוחי שוצף באלפי מחשבות חדשות.

שלא לדבר על הדרך שבה כל מגע שלו הצליח להרים אותי לגבהים כאלה, עד שהשכנים שלי בוודאי האמינו שאני בכת השטן ושוחטת חזירים להנאתי, בגלל הקולות שיצאו ממני בזמן שהגוף שלי איבד שליטה.

עיני הטורקיז שלו, השפתיים החושניות, העור החלק, הגוף המפוסל ושיער הבלונד מלוכלך תרמו, למרות הכחשותיי הרפות, לחוסר היכולת שלי להרפות וללכת.

אמרתי שלום לרכבת ההרים הרגשית

• יש לי ידיד חתיך, שתפקידו ללוות אותי לאירועים ולהוציא לשאר הנוכחים את העיניים (כולל הפעם בה לבש חולצה בצבעים כתום וירוק זוהרים וגרם לאנשים לרצות להיות בלי עיניים).

• ידיד אחר יוצא איתי להרפתקאות קולינריות (השבוע ניסינו תה בטעם קיווי!).

• ידיד נוסף עושה לי "נעימים" בשיער (לפעמים הוא מגוון עם נעימים ביד ובגב, ומקנח בסיפור לילה טוב).

• ידיד אחד אחראי על כתיבת שירים רומנטיים שיעשירו את הצד הרוחני שלי (כולל הלהיט הפוטנציאלי "כשאת בדיכאון והוא נעדר / שתי לך שייק של בננה תמר").

• שני ידידים מדהימים שלי, שעשו לי הכי שמח בעולם ביום הולדת שלי, עפו איתי לארץ אחרת ואפילו נתנו לי לנצח פעם אחת בסנוקר.

לי תום

ואולי גם חסר לי שאין לי עם מי להתנשק ועם מי ללכת לישון מחובקת ואף אחד אחר לא מצליח לגעת בנשמתי כמוהו.

קיים גם הסיכוי שבאותו יום שאהיה לגמרי לבד, אבל דמותו תפסיק לרדוף אותי, אהיה חופשיה.