מהאמא הזאת יצא אהובי?
אמאפלצת, סוג של אמא פולנייה רעה, ביקשה ממני זה עתה לרסק לבן שלה את הלב. באדיבות תקיפה כמובן, כיאה לפולניות שיש להן ריספקט ונימוסים. היא קודם כל שאלה לשלומי, ורק אחר כך ביקשה לגרש אותי מהחיים של הבן שלה
"תקשיבי, אני לא מתכוונת בכלל לשלם על הקפה שלך, אני רק רוצה שתיפרדי מהבן שלי. פשוט תגידי שזה לא מתאים, שאת חייבת זמן לעצמך, מצידי תמציאי בגידה, רק תעזבי אותו במנוחה".
אמאפלצת, סוג של אמא פולנייה רעה, ביקשה ממני זה עתה לרסק לבן שלה את הלב. באדיבות תקיפה כמובן, כיאה לפולניות שיש להן ריספקט ונימוסים. היא קודם כל שאלה לשלומי, ורק אחר כך ביקשה לגרש אותי מהחיים של הבן שלה.
"אני יודעת הכי בעולם מה טוב בשבילו. כשהוא התלבט מה לעשות בצבא, אני בעצמי התקשרתי לידיד משפחה וסידרתי לו תפקיד. כשהוא שאל מה הוא ילמד באוניברסיטה, אני זאת שהלכה איתו להירשם. הוא תמיד עושה מה שאני חושבת", סיננה מבעד לשפתיה הבשרניות, "וכשהוא ישאל מה לעשות איתך, אני אגיד לו חד וחלק - היא לא בשבילך. זה יכאב, כי הוא כבר ייקשר אלייך, לכן עדיף שתלכי עכשיו, כל עוד הוא מהסס".
נפלתי על אמא שהחליטה מראש לבעוט אותי החוצה
אני בשוק, אני בהלם, אני המו-מה, הלב שלי דהר פנימה. כבר שמעתי בעבר סיפורי אימה אודות אמהות שמארגנות לבנים שלהם את החיים. אבל אמהות תמיד אהבו אותי, ניסו לשדך לי את הבנים שלהן, חשבו שאהיה רעיה למופת, למרות שעוד לא למדתי לבשל וגם בניקיון אני לא משהו. אבל הפעם נפלתי על אמא שהחליטה מראש לבעוט אותי החוצה מהמשחק עוד טרם גיבשתי דעה על יורש העצר שלה.
"תראי, אנחנו כולה שבועיים יחד", כיוונתי עמוק אל מבטה הדרוך. "אותך פגשתי רק כי הוא מאוד התעקש, בדרך כלל אני לא פוגשת את ההורים עד שיש לי כוונות ממש רציניות, הוא פשוט דרש את זה. אולי באותו ערב שנפגשנו הייתי קצת צינית, אמרתי משהו לא נחמד על הפודל שלכם? אולי חשבת שקרצתי לבעלך?"
"לא, יש לי עין חדה, אני מיד יודעת, את לא מתאימה לבן שלי", קטעה את ההתנצלות. "במהלך השנים למדתי מי הטיפוס בשבילו, הוא צריך מישהי שתקדיש לו הכל ולא תשחיל אותו בין פגישות ומתי שנוח לה". עכשיו היא כבר הסיטה הצידה את השיער, התקרבה אלי קדימה, מישירה מבט. העוגיה נתקעה לי במורד הגרון. אלוהים, אשה זקנה עומדת להרביץ לי, כמו בסרטים, היא תיתן לי סטירה ותשליך לעברי שטר של 50 שקל, העיקר שאצא מהחיים של בנה הקטן.
אבל היא פשוט ניתרה על רגליה - "יש לך עד היום בערב, הוא בחיים לא יאמין לך ממילא".
יופי, גידלת ילד תלותי ואומלל, ואת אמא מכשפה, והלוואי שמשאית תדרוס אותך בדרך הביתה. אבל היא לא שמעה אותי משתנקת, כיוון שפסעה מהר, חולפת על פני הבן ההמום שלה שבדיוק הגיע למקום, כי חשב שאנחנו אוכלים יחד שלושתנו ארוחת ערב שקטה.
"אני מצטער, היא תמיד ככה", אמר לי, ואיך שחשבתי שהוא כבר רגיל לשטיקים של אמא שלו, אולי אפילו שוקל בעצמו לאשפז אותה, טעיתי. הוא נישק אותי בזריזות על הלחי ואמר "טוב חמודה, אז זה לא יעבוד בינינו, יאללה ביי, שמרי על עצמך".
מאז הבטחתי לעצמי שאני או יוצאת עם יתומים, או פוגשת קודם את האמא של הצאצא. היה לי גם עסק עם אמהות גרועות יותר, שפלשו בפטרוניות מגעילה לחיי הילד שכבר היא בגיר בעל דירה משל עצמו ועצמאות. ועדיין, גם הגברברים הגבריים ביותר שפגשתי, מנופחי השרירים והשאפתניים, נכרכו אחרי אמא שלהם, זקוקים לליטופים ולנשיקות, לדאגה ולאכפתיות שכנראה רק מי שילדה אותך מסוגלת לתת.
לא אשקר, פעמים רבות העדפתי לצאת עם גברים שכעסו על אמא שלהם, שננטשו בילדותם, שאמא שלהם חוותה משבר גיל 50 וכעת התרוצצה ברחובות בלבוש מינימלי וחיפשה סקס מזדמן בברים אפלוליים, ולו רק כדי שאהיה הדמות הטיפולית שתמיד נעדרה מחייהם.
"אפילו מרק עוף את לא יודעת להכין!"
אמא של הזוגי על הקו.
"שמעתי שהוא חולה מאוד מאוד".
- "אה, את יודעת, קצת נזלת מזגנים".
"אוי ואבוי, מסכן שלי. עכשיו כשאתם גרים יחד מי יטפל בו?"
- "אני חושבת שאני יכולה להסתדר עם הילד המגודל שלך והנזלת המוגלתית שלו".
"אפילו מרק עוף את לא יודעת להכין! אני בדרך אליכם, תגידי לו שיחזיק מעמד!"
האמא של הזוגי אמנם לא מתקשרת באמצע סקס, היא גם הפסיקה לנסות לשדך לו אלטרנטיבות והיא לא שואלת עוד מה הוא מוצא בי בכלל ואם אני מניפולטיבית נוראית כפי שנראתי לה ממבט ראשון. אבל היא תמיד ברקע, טבועה עמוק בתוכו. כך, למשל, הבחור ירש ממנה את כל הגנים הסטריליים, הוא לא מסוגל לראות כלים בכיור ומסתובב אחרי קבוע מצוייד במטלית, מחפש את הכתמים שאני משאירה ברחבי הבית. הוא גם תמיד יגיד "אמא שלי היתה עושה את זה אחרת", כאילו יש רק דרך אחת נכונה לחיות וזאת כמובן הדרך של אמא שלו.
"תקשיב, אמא שלך טיפוס לא קל", אני מעירה לו בכוונה בבוטות, שישים לב שלא כל מי שאנחנו אוהבים הוא יצור מושלם.
"לא, לא, אני לא מוכן לשמוע, זאת אמא שלי".
ככה זה גברים שמאוהבים עדיין באמא שלהם, שלא ניתקו מעולם את חבל הטבור, שבעיניהם אמא יש רק אחת ובנות זוג יש מלא, והעיקר שתהיה אחת שדומה בול לאמא שלהם. הוא ניסה בעבר להפוך אותי קצת להיות כמוה, אבל זה לא הצליח. הדבר היחיד שמקשר בין שתינו נכון לעכשיו זה ה-9% חמצן בשיער.
אני רומזת לה שיש גיל שצריך לשחרר, אבל היא מתעלמת. רק בתקופת המלחמה, כשישבנו שתינו מול מסך הטלוויזיה, מבועתות מפחד, הצלחתי להבין שיש אחווה שיכולה לשרור בין האמא לבת זוג, והיא יכולה להתקיים אך ורק כשהבן לא נמצא.
מצד שני, לפעמים כשהזוגי נרדם על הספה או שוטף כלים, אני חושבת לעצמי שהעיקר שהיא הביאה לעולם בן כזה נחמד, ששוטף כלים וגם יודע לעשות נעים בגב. אז בסך הכל היא עשתה עבודה לא רעה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
