הדומינו הקוריאני
דריסת אמנת הגרעין בצפון-קוריאה מאיימת לחסל את המאמץ ההרואי, בו פתח הנשיא קנדי לפני יותר מארבעה עשורים
רגע השיא בסרטו של קווין קוסטנר "13 יום", המבוסס על אירועי משבר הטילים בקובה באוקטובר 1962, הוא אותו שבריר של מבט שמחליף הגיבור עם ילדיו הקטנים בבוקר שלאחר המשבר. זהו מבט הטעון בידיעה, שטעות אחת של קנדי או חורשצ'וב - ולא הוא ואף לא הם היו זוכים לראות את אותו בוקר. צריך לחזור לאותו משבר, כדי להבין את המוטל על הכף בעקבות הניסוי הגרעיני של צפון-קוריאה.
משבר אוקטובר 62' היה הגורם העיקרי, שדחף את הממשל האמריקני ואת הנשיא קנדי באופן אישי למאמץ עליון לבלום את תפוצת הנשק הגרעיני; מאמץ שהיה גלום באמנה למניעת הפצתו של הנשק הזה, אשר נחתמה ב-1968 ואושררה שנתיים לאחר מכן. בניסיון לכפות על ישראל להצטרף לאמנה, אגב, הגיע קנדי לסף קרע עם דוד בן-גוריון ואולי אף זירז את התפטרותו, אולם לאחר מכן יושבו ההדורים בין אשכול לג'ונסון ובין גולדה מאיר לניקסון. ישראל - וכמוה גם הודו, פקיסטן ולמרבה האירוניה, קובה - מעולם לא חתמו על ה-NPT, ולכן גם מעולם לא הפרו אותו.
כעת קרה הדבר החמור ביותר שיכול לקרות לאמנה בינלאומית בעלת תוקף נורמטיבי חשוב כל-כך: היא הופרה ברגל גסה על-ידי מדינה שחתמה עליה והחליטה ביודעין להפר אותה, ואף הצליחה לעשות כן מבלי שהקהילה הבינלאומית תיחלץ לפעולה אפקטיבית. אפשר לראות בכך קוביית דומינו נוספת, הנופלת במאזן האסטרטגי באסיה, בעקבות הודו ופקיסטן. אך כאמור, משמעויותיו של המהלך הצפון-קוריאני חמורות בהרבה.
ראשית, המדובר באחד המשטרים החשוכים, הרצחניים והבלתי צפויים ביותר עלי אדמות, ובמדינה שיש עדויות מהימנות לכך שאוכלוסייתה הגיעה לכדי אכילת בשר אדם, עקב קריסת כל מערכותיה הכלכליות בשנות התשעים של המאה הקודמת. שנית, כאמור, המדובר בהפרה חמורה ביותר של התחייבויות פורמליות, שמשמעותה ברורה היטב למתמודדת הבאה בתור על הסטטוס הגרעיני, היינו איראן. שלישית, נשק גרעיני בידי צפון-קוריאה מצמצם מאוד את מרחב התמרון של מדינה כמו יפן, שהתשתית הטכנולוגית שלה יכולה לאפשר לה להגיע לנשק גרעיני בטווח זמן קצר ביותר, אך עד כה היא נמנעה בקפידה מללכת בנתיב זה מסיבות שאין צורך להסבירן. אולם כעת, המציאות הקשה של ההווה והפרת המאזן האסטרטגי בסביבתה המיידית, עלולה להאפיל מבחינתה על זיכרון זוועות העבר. לכך עשויות להיות תוצאות שקשה לשערן על המאזן האסטרטגי הכולל ביבשת אסיה ובעולם כולו.
יש סיבות טובות לכך שהאתגר הצפון-קוריאני לא טופל עד כה באמצעים שלהם נדרשה ארצות-הברית מול ספק-איום בעיראק ומול לוב. לצפון-קוריאה יש יכולת צבאית קונבנציונלית עצומה במימדיה. למעשה, המדובר במדינה שאיננה מתפקדת אלא כמחנה צבאי עצום, וגם לולא הנשק הגרעיני היה ביכולתה להחריב את כלכלתה השבעה והפורחת של השכנה מדרום (סיאול נמצאת בטווח הארטילריה הצפון-קוריאני, ומהלך יום פלישה אחד מן האזור המפורז). מכאן נובעת מדיניות הפיוס בה נקטו ממשלות דרום-קוריאה בעשורים האחרונים, ובמידה רבה גם כפו אותה על וושינגטון וגורמים נוספים במערכת הבינלאומית. אולם כעת מתברר ששכרה של מדיניות זו יצא בהפסדה.
בטווח המיידי, המפתח לטיפול באתגר הצפון-קוריאני מצוי בידי סין, שמשטרו המוזר והמסוכן של המנהיג "האהוב" קים ג'ונג-איל תלוי בה לחלוטין בכל היבט אפשרי. כעת תיבחן נכונותה לפעול כמעצמה אחראית וכעמוד תווך של הסדר העולמי. אם תיכשל בכך, יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת לגבי מקומה במערכת הגלובלית. מעבר לכך, הלקח בהנהגה האמריקנית - קרוב לוודאי - הוא שאסור להניח לאיראן ללכת בהצלחה באותו נתיב, שכן בניגוד לצפון-קוריאה, שאין לה השפעה פוליטית או אידיאולוגית מעבר לגבולותיה, נשק גרעיני בידי איראן פירושו חורבן סופי של הסדר האסטרטגי במזרח-התיכון ומעבר לו.
צפון-קוריאה היא המדינה הראשונה שהצליחה להפר בריש גלי את ה-NPT. אם תהיה דוגמה שנייה, יקיץ הקץ על המאמץ ההרואי בו פתח קנדי למנוע את התגרענותה של המערכת הבינלאומית.
אל"מ (מיל') ד"ר ערן לרמן, לשעבר בכיר באמ"ן, מנהל משרד ישראל והמזרח-התיכון של הוועד היהודי האמריקני (AJC)
לא מתפקדת אלא כמחנה צבאי עצום
צילום: איי אף פי
מומלצים
