מפנאתינייקוס עד אתונה: המירוץ לאולימפוס יוצא לדרך

ב-3 בנובמבר 2003 נפתחה מסורת. ראשי יול"ב עלו על רעיון מהפכני - קיום משחק פתיחה חגיגי לליגה האירופית - ובדרך הרוויחו קוקטייל נוסף באחד הטרקלינים ברחבי אירופה. כאילו ששלושה ימים של נהנתנות בפיינל פור לא מספיקים. מחר (ג', 20:45) תארח חובנטוד בדאלונה את פנאתינייקוס, והשתיים יוציאו לדרך את אחת העונות המסקרנות של הליגה הזו.

לפאו, שמקווה להשתתף גם במשחק הסיום של העונה, אצלה בבית ב-6 במאי, יש סיבות לאופטימיות לקראת מחר בערב. באותו משחק פתיחה ראשון, בנובמבר 2003, ניצחה ברצלונה ברומא. שנה מאוחר יותר סחף יניב גרין את מכבי ל-75:102 מרשים בקובנה על ז'לגיריס. ובעונה שעברה, פנאתינייקוס עצמה השלימה 3 מ-3 לאורחות במשחקי הפתיחה, כשגברה על אולקר באיסטנבול.

יניב גרין. גם הוא התקבל בסבר פנים יפות במשחק הפתיחה (צילום: רויטרס)

לא מעט נוסטלגיה תהיה בפלאסיו של בדאלונה. הקטאלונים חוזרים לבמה המרכזית ביבשת אחרי 11 שנות היעדרות, ו-12 שנים לאחר שזכו באופן סנסציוני בגביע אירופה, לאחר 57:59 דרמטי על אולימפיאקוס בגמר בתל אביב. קורני תומפסון קלע אז את שלשת הניצחון, שזה בערך כמו שיניב גרין ידפוק סל מחצי מגרש ויביא את הגביע לתל אביב. ומי שהדריך את חובנטוד לפודיום היה, כמובן, ז'ליקו אוברדוביץ'.

אבל מלבד שתי הירוקות, ישנן עוד 22 קבוצות ביורוליג. לא כולן חכמות, לא כולן נבונות, לא כולן ראויות ולא כולן יודעות את התורה, אבל כמה מהן ינהלו מירוץ עד לפודיום באולם האולימפי של בירת יוון.

מניפות בפוטנציה

צסק"א מוסקבה

אלופת אירופה ביצעה כמעט אפס שינויים הקיץ. אמנם היא נפרדה מהקפטן סרגיי פאנוב, שפרש מכדורסל בגיל 36, אחרי עשר שנים בצבא האדום ועם הגביע ביד, אבל בכך זה בעצם נגמר. שני נערי פוסטר קודמו לקבוצה הבוגרת, ודייויד אנדרסן, שהחמיץ את כל המחצית השנייה והמכריעה של העונה בגלל פציעה, התאושש וחזר. זהו.

דייויד אנדרסן. הרעב שלו יספיק לגביע נוסף? (צילום: אהרל'ה ויסברג)

לאטורה מסינה לא תהיה בעיה של תיאום, ואפשר היה לזהות את זה במשחק ההכנה מול מכבי תל אביב, אבל בכל זאת עולה שאלה אחת: האם אפס שינויים הם לא מעט מדי? אף אחד לא הציע להחליף את תיאו פפאלוקאס או דייויד ואנטרפול, אבל שחקן חדש אחד, אפילו בשוליים, היה משרה מן הרעב שלו על חבריו. נסטוראס קומאטוס עשה את זה במכבי לפני שנתיים ולא ייזכר כאחד מגדולי שחקניה בכל הזמנים, אבל בפיינל פור במוסקבה עשה את ההבדל.

פנאתינייקוס אתונה

אלפי מילים כבר נכתבו על הירוקים של אוברדוביץ' וכנראה שעשרות אלפים עוד יישפכו. פאו, קבוצה לחוצה בשיגרה, תחיה השנה בתוך הר געש מבעבע. כבר בעונה שעברה הבטיח הבעלים פאבלוס ינאקופולוס לשחקנים כי "יזרוק אותם מהגג" אם לא יגיעו לפיינל פור. הם לא הגיעו, ובמקום לקפוץ מהגג, חלקם (ואסיליס ספאנוליס ויאקה לאקוביץ', ליתר דיוק) החליטו לארוז וללכת.

פאו ביצעה מסע רכש מאסיבי, שכלל אך ורק שחקנים מהדרג הראשון באירופה, והיא מעמידה ללא צל של ספק את הסגל החזק ביותר ביורוליג. אבל הכל תלוי אם שחקניה יעמדו בלחץ. ואולי המאמן הוא הבעיה? אוברדוביץ' השתתף רק באחד מארבעת הפיינל פורים האחרונים ולא טעם שמפניה מאז 2002. האם דווקא הוא יוכל להחזיר עטרה ליושנה? התשובות יידונו כאן בהרחבה לאורך העונה.

גם הפעם יצליח גרשון לגנוב לאוברדוביץ' את הגביע? (צילום: ראובן שוורץ)

אולימפיאקוס פיראוס

"הקולות של פיראוס מזכירים את חיפה", סילסל חיים משה, אבל פיני גרשון דווקא רוצה להיזכר בתל אביב או במוסקבה. גם המאמן הישראלי של הצד האדום ביוון ייאלץ להתמודד עם מערכת לחצים לא פשוטה העונה. את החוזה בן שבע הספרות הוא קיבל כדי להשאיר את הגביע באתונה לאחר הפיינל פור, ורק להעביר אותו לעיר הנמל - לא פחות.

אולימפיאקוס העמידה סגל מעניין מאוד. לא נוצץ כמו של פאו, לא מנוסה כמו של צסק"א, אבל רעב להצלחה ומוכשר כמו מחול שדים. סופוקליס סחורציאניטיס לא יישאר עוד הרבה שנים בביצה האירופית, וספק אם תהיה לו הזדמנות טובה מזו לזכות בגביע אירופה. אלכס אקר הפך לשם החם בשוק מבלי ששיחק שנייה אחת בכדורסל האירופי. סקוני פן סיבסב את כל היורוליג בעונה שעברה, אבל יצטרך להוכיח שהוא מתאים גם לקבוצה גדולה, ולא רק לציבונה. ואסור לשכוח שגם ארווידאס מאצ'יאוסקאס עוד יחזור העונה לפעילות. אף אחד לא ייפול מהכיסא אם דווקא האדומים יניפו את הגביע. אולי יש כאלו שייפלו מן הגג.

טאו ויטוריה

הבאסקים קיבלו במתנה את לואיס סקולה לעונה נוספת, לאחר שהסמל הגדול שלהם נכשל בניסיון נוסף שלו להגיע ל-NBA, והרוויחו לצידו את קאיה פקר ומירזה טלטוביץ', כשטיאגו ספליטר ממתין בקוצר רוח לפריצה הגדולה שלו. אחרי שהגנת מכבי תל אביב השביתה את הקו האחורי בראשות פאבלו פריוני בחצי הגמר בפראג, קנו בטאו את זוראן פלאניניץ' ואיגור ראקוצ'ביץ' כדי להעמיד גם קו אחורי מפחיד.

פאבלו פריוני. ראקוצ'ביץ' ופלאניניץ' יחפו עליו (צילום: יועד כהן)

את הסיפתח שלה ביצעה טאו בעונה שעברה, כשניצחה את פאו במשחק המכריע ברבע הגמר מול 18 אלף ירוקים, באולם בו ייערך הפיינל פור. ולימיר פראסוביץ' הוא עדיין מאמן חסר ניסיון, אבל זה בדיוק הזמן בשבילו לצבור אותו ולהביא לעולם סוג של אוברדוביץ' חדש. תחושה פרטית? טאו הולכת רחוק השנה. רחוק מאוד. אולי הכי רחוק.

ברצלונה

עוד חוזר הניגון. גם בעונה שעברה, בארסה נחשבה לפייבוריטית חמה עם סגל נוצץ ומבטיח. היא נראתה רע לאורך כל העונה, ולמרות שהגיעה בסופו של דבר לפיינל פור, האנרגיות ששידרה היו שליליות בעליל. האדומים-כחולים מקטאלוניה חטפו לפאו את לאקוביץ' מתחת לאף, התחמשו גם בפראן ואסקס, מריו קאסון ורוקו לני אוקיץ', ואם לא עכשיו אז אימתי?

אימתי? בארסה אמנם ניצחה בטרום העונה את פילדלפיה, אבל גם הובסה בידי ג'ירונה והסתבכה (זמנית) בתחתית הליגה הספרדית. לא כך פותחת קבוצה אלופה לעתיד את העונה. המוטיב החוזר בין שתי העונות הוא דושקו איוואנוביץ'.

שוות שורה או שלוש

הזכייה המפתיעה של דייויד בלאט באליפות איטליה גרמה לבנטון טרוויזו לרדת מנסכיה, או לפחות מכוכביה, והמאמן הישראלי נאלץ לבנות שוב מחדש את הסגל. למרות הגמגום בפתיחת העונה, לירוקים יהיה לא מעט מה למכור.

שחקני דינמו. לא מעט כסף והרבה יומרות (צילום: רויטרס) 

דינמו מוסקבה תפסה את מקומה של לייטובוס ריטאס וילנה כמחזיקת היול"ב קאפ ובהחלט עשויה גם למלא את החלל שהותירה הקבוצה החמה ביורוליג. עם לא מעט כסף והרבה יומרות, הנציגה השנייה של רוסיה יכולה לצבור קילומטראז'.

פרטיזן בלגרד ניצחה בעונה שעברה שני משחקים, ובקיץ איבדה את דיאן מילוייביץ'. דווקא עכשיו, עם קוסטה פרוביץ' ואורוס טריפקוביץ' הצעירים, בגיבויו של פרדראג דרובניאק הוותיק, היא יכולה לעשות מעט יותר. לא הרבה יותר.

קלימאמיו בולוניה בנתה את אחד הסגלים המוזרים שנראו בשנים האחרונות. על פניו נראה כי מהקבוצה שסיימה כסגנית אלופת אירופה לפני שנתיים, יישארו בעיקר זכרונות מהתבוסה ב-44 הפרש למכבי. ויסלח לנו דייויד בלות'נטל.

קיבוץ גלויות

במסגרת הקיץ המטורף שעבר על מכבי תל אביב, נזרקו אי אילו שמות לחלל האוויר ונוהלו אי אילו מגעים עם שחקנים שונים ולעתים משונים. לא פחות מתשעה מהם יסתובבו העונה ברחבי הליגה האירופית, אף אחד מהם לא ילבש צהוב.

מבטיחים חורף גשום

בשירו 'מה לך ילדה' זימר זוהר ארגוב כי "חרישי הוא הלילה, ואפל", וטעה, כי מדובר בכלל בחמישי. אז מי יחממו את לילות ד' וה' הקפואים, או לחילופין ימטירו שלשות ודאנקים?

ריקי רוביו יערוך את הבכורה שלו ביורוליג בגיל 16... סימונאס סראפינאס יקווה לעשות באריס את מה שלא נתנו לו לבצע בז'לגיריס... ולמנטאס קלנייטיס ייתנו גם ייתנו לעשות זאת בקבוצה מקובנה... איזה כוכב יזרח הפעם בשמי לובליאנה - אנדר ארסלן, טימו ראניקו, מנושאר מרקוישוילי, מיהא ז'ופאן, סאשו אוז'בולט או שבכלל מרקו מיליץ' הוותיק ישתלט על נבחרת הקדטים המקומית?

דיאן בודירוגה. כוחו עדיין במותניו? (צילום: איי פי)

את אנסו סאסיי מנאפולי משווים למייסיאו באסטון... ואת אלכס אקר לאנתוני פארקר... אבל לא פחות מעניין יהיה כשצ'נק אקיול ינסה לעשות באפס פילזן את מה שעומרי כספי, תאומו האובד, עושה בגליל... קרם גונלום ישתדל ללכת סוף סוף בדרכם של טאמר אויגוץ', חוסיין בשוק וקאיה פקר... וויל סולומון שוב יחגוג על הוראס ג'נקינס, אבל הפעם בקבוצה הפחות בכירה...

האם כוחו של דיאן בודירוגה עדיין במותניו?... ושל טאנוקה בירד בכתפיו?... עד מתי ימשיך מירסאד טורצ'אן לשגע את כל מי שסביבו ולקטוף כל ריבאונד שנע בסביבתו?... האם מרקוס גורי יעשה סוף סוף את הצעד הגדול קדימה ויהיה ברמה הגבוהה ביותר של שחקני הפנים ביבשת?... האם אריק קמפבל יוכיח סופית שאם עירוני נהריה לא ביורוליג, לפחות האקסים שלה מצדיקים את מקומה?... והאם מילוש וויאניץ' ימשיך להתקדם לקבוצות בכירות יותר ויותר, מבלי לשחק שנייה?

אריק קמפבל. נציג עין שרה ביורוליג (צילום: ראובן שוורץ)

שינוי שיטת הממשל

בעוד שישה שבועות, אחרי שטאו ויטוריה תטייל בלה מאן, אולימפיאקוס תפהק בקלן, מלאגה תדרוס את פרטיזן וברצלונה תחגוג על אריס, שוב תעלה הטענה

הקבועה (והנכונה), שזה פשוט לא זה. 24 קבוצות ביורוליג זה יותר מדי, בוודאי כשהרשימה נקבעת כמו שהיא נקבעת, ולא מייצגת את העילית של אירופה. ובכלל, השלב הראשון מיותר ולא קובע דבר.

הכל נכון, אבל בעונה הבאה זה ישתנה. אמנם היורוליג תצמח ל-32 קבוצות, אבל שיטת המוקדמות המתוכננת תסנן את הגרועות באמת ותביא את העונה האירופית שלהן לקיצה כבר באוקטובר. שווה לזכור את זה ברגעים הקרים של החורף הקרוב.