כיצד בוחרים העכבישים את נחלתם?
לפי אילו קריטריונים מחליט רעדן חום הפס, עכביש נפוץ וחברתי, את המקום בו יטווה את קוריו? יהודה בלו ערך מספר ניסויים, השיג תוצאות מעניינות והגיע לכמה תובנות אודות אורחות חייו של העכביש
רעדן חום-פס (Holocnemus pluchei) הינו מין של עכביש בעל תפוצה כלל-עולמית המלווה את האדם. הוא ידוע בעיקר על שום הטרדה האסטטית שיוצרת רשתו בפינות העליונות של חדרי המגורים. אלה צוברות אבק במרוצת הזמן, עד כי הבריות נאלצות להסירן משם לאלתר. אם רק תגענה ברשת הציד ברכות, תוכלנה להבחין כי הרעדן מגיב על כך בהרעדת גופו ומפאת זאת גם רועדת רשתו. אלא שבדרך כלל, המגע הוא ברוטאלי וחסר פשרות.
אם תיטלו אקווריום ריק ותציבוהו במהופך ואז תכניסו פנימה מספר רעדנים, תמצאו שלעיתים הם פורשים את רשתותיהם זו בצמידות לזו, וכשתכניסו פנימה זבוב - שעד מהרה ילכד ברשת משום נטייתו לברוח כמעט תמיד מעלה - אזי תיווכחו לראות כי לפעמים סועד לו צמד רעדנים מן הארוחה שנזדמנה להם. זהו מראה רב רושם ובלתי רגיל. הרעדן הוא עכביש חברתי, ובניגוד לרוב מיני העכבישים, הוא אינו מגרש פרטים בני מינו מן הרשת שהוא טווה, אלא משתף עימם פעולה. גם הם פורשים את רשת הציד בסמוך לשלו, ואוכלים את ארוחותיהם בצוותא.
בשיטה זו אני מגדל להנאתי רעדנים במשך שנים רבות. כשמישהו מבני הבית מחליט לסלק מפינות החדרים את הרעדנים, מיד אני משחרר כמה מהם החוצה, ומשיב עטרה ליושנה, מבלי שלאיש יהא הסבר כיצד הדברים חוזרים לקדמותם כה מהר. לעיתים, בדרך שאין לי להסבירה אלא כמיני-מגפה, מתים לפתע כל הרעדנים בתוך כלי הקיבול המהופך, ואז אני נאלץ ללכוד פרט אחר פרט כדי לחדש את מלאי האוכלוסייה אשר במיכל. ברבות הזמן שמתי לב כי כשאני מכניס פרט חדש למיכל ריק, כמעט לכל אחד ישנה העדפה לפינה מסוימת. לעולם לא יבחרו כולם לטוות את רשתם באותה פינה. אני סברתי כי זוהי תוצאה של אקראיות. אם המספר מתחלק שווה בשווה בין ארבע הפינות, הרי שבניתוח הסתברותי זו הוכחה טובה למדי למקריות. לרגע לא סברתי כי לעכבישים ישנה העדפה מובנית כלשהי לפינה מסוימת.
ניסוי מעורר תהיות
ובכל זאת, באחד הימים החלטתי לבדוק את הדבר באופן מוקפד. לתוך מיכל ריק הכנסתי את אחד הפרטים, ולאחר שהוא סיים לטוות את רשתו באחת הפינות, הוצאתיו החוצה, סילקתי את רשתו ואז הכנסתיו שוב. המיכל נשאר במקומו ולא הוזז. אותו עכביש שב וטווה את רשתו באותה פינה. הכיצד? שאלתי בליבי, האם הוא הותיר חותם כלשהו באותה פינה, אולי מולקולה מדיפה ריח מסוים? שוב הוצאתי אותו החוצה, שטפתי את המיכל היטב, ולאחר הייבוש הצבתיו באותו מיקום כשהיה מקודם לפי פינותיו. אז השבתי את העכביש. והנה, שוב זה בחר לטוות את רשתו באותה פינה. שוב הוצאתי אותו וסילקתי את הרשת. הפעם סובבתי את המיכל, כך שהפינה שבה טווה את הרשת נמצאה בפינה שמנגד. העכביש לא שב לפינה הפיזית הקודמת, אלא לאותה פינה זהה מבחינת מיקומה במיכל. התחלתי, אם כן, להרבות בתהיות.מה יש בפינה הזו שכל כך אהודה עליו? נטלתי את המיכל לחדר אחר, שונה לחלוטין מן החדר הקודם, הן במיקום החלון והן באופי הריהוט. אפס, העכביש שב וטווה את הרשתו באותה פינה. במשך יומיים תמימים בדקתי זאת עם אחד עשר פרטים. אצל כולם התגלתה תוצאה דומה, אלא שכל אחד מהם בחר בפינה משלו. ארבעה בחרו פינה אחת, ארבעה בחרו פינה שניה, שניים בחרו פינה שלישית ואחד בחר בפינה הרביעית.
כעת שאלתי עצמי, באם אכן ישנה לרעדן בחירה מועדפת לפינה מסוימת, האם הינה תורשתית או שמא היא נלמדת, כלומר, אם בקע פרט מסלסלת הביצים בפינה צפון-מערבית של החדר, האם ישוב ויטווה את רשתו רק בפינה צפון-מערבית מעתה ואילך? בערב ההוא נפגשתי עם כמה חברים. אין לי מושג על מה דיברו ביניהם. מישהו הציע שנלך לסרט. מיד נמלטתי משם. הסקרנות שיבשה כליל את דעתי.
החלטתי להחליף מיכל. אולי שינוי שכזה ילמדני דבר מה נוסף. הפעם בחרתי באקווריום מלבני בצורתו, וגדול יותר בשטח קרקעיתו (ששימש עתה כגג). הצבתיו באותן זוויות פינתיות כפי שהוצב קודם לכן המיכל האחר. והנה נשתנו היוצרות; ארבעה מתוך אחד עשר העכבישים בחרו פינה אחרת מזו שטוו בה את רשתם במיכל הקודם. שבתי על הניסויים כקדמותם כפי שערכתי אותם באקווריום הראשון. כל אחד מן הפרטים שב לטוות את הרשת באותה פינה שבחר בה לראשונה, חרף כך שהחרבתיה פעם אחר פעם. רק פעמיים לא נתקבלה תוצאה זו ואך אצל פרט יחיד. שאלתי עצמי, אם היה העכביש יצור נבון, יכול היה להסיק כי האתר שבחר רע מטבעו, ולכן כדאי שישנה מיקום לטוויית רשתו, אך מין זה נראה בעיניי כעקשן למדי.
81% טוו את הקורים באותה פינה
כעבור שבוע עלה בידי להשיג עוד שבעה עשר פרטים ולחדש את הניסויים. לדאבוני, כמה מהם איבדו רגל או שתיים במהלך הלכידה למרות שגיליתי זהירות רבה. אל חשש, אלה תצמחנה מחדש כעבור זמן מה. חידשתי את הניסויים, ובסופם הגעתי לתוצאה מופלאה: ב-81 אחוז מן המקרים שבו וטוו העכבישים את הרשת באותה פינה כבראשונה.עתה יכולתי ללכת לבית הקולנוע. שעתיים של בהייה על המושב המרופד עשויות לסדר את כל המחשבות. אך פעם אחת לכד המסך את עיניי, כשנשמעו שריקות אחדות מאת הקהל, ורציתי לדעת על שום מה המהומה. הוגעתי את מוחי כמה שעות נוספות עד שהתחלתי להבין ולהאמין כי לרעדן ישנה יכולת זיכרון כלשהי למבנה המרחבי. הוא, במובן הפשוט, זוכר היכן טווה את רשתו לראשונה. בחירתו המוקדמת אולי אינה מכוונת, ואפשר שרק אקראית, אולם הרעדן נותר נאמן לה כמה שעות לכל הפחות.
מאוחר יותר שבתי על אותם ניסויים בהוסיפי שלב חדש: סילקתי את הרשת רק לאחר שזבוב נתפס בה ונאכל. ביקשתי לבחון האם פינה שהניבה הצלחה בציד הטרף תשפיע על הבחירה, דהיינו, האם הרעדן מסוגל לזכור גם זאת. ב-84 אחוז מן המקרים שבו העכבישים וטוו את רשתם באותה פינה. אמנם שיעור רב יותר מאשר תוצאת הניסוי ללא שלב הציד, אלא שזו יכולה להיחשב כטעות סטטיסטית ותו לא.
האם ניתן להסיק שהרעדן מסוגל לזכור? עובדה היא שכשמגרשים אותו מפינה מסוימת בחדר הוא כמעט תמיד שב לבנות רשת חדשה באותו מיקום, אם חלילה לא נפגע על ידי בני הבית. עד עתה ייחסתי זאת לכך שהחדר הוא רחב ידיים, ולכן הפינה שממנה סולק היא הקרובה ביותר אליו מבחינה גיאוגרפית; קרי, מטעמי חסכון אנרגטי הוא בוחר להגיע אליה שוב, אולם כעת כבר אינני משוכנע בדבר. ברם, כדי להיות בטוח בצדקתי יהא עליי להשיג מאות פרטים, ולשוב על כל שלב בניסוי מספר רב יותר של פעמים כולל שימוש בקבוצת ביקורת.
לפנייה לכתב/ת 
עכביש בפעולה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
