ציוץ ציפורים וסירנות

נסרין אבו בכר סיימה בשנה שעברה את לימודיה במדרשה לאמנות בבית ברל. ציורי השמן שלה מקדמים את פני הנכנסים לתערוכה בג'ולי מ.. ארבע אמניות משתתפות בתערוכה "Intensive Care" שאצרה עדי קבילי. כל אחת מהן נוגעת, על פי דרכה, באלימות ובחרדה מפניה. כל אחת מהן מאלפת את הפחד הברור והמיידי לעבודת אמנות.

דמויות נטולות זהות. עבודה של נסרין אבו בכר

סדרת הציורים של נסרין אבו בכר היא המינימליסטית והאפקטיבית בתוכן. היא מציגה ציור-רישום באקריליק שחור על קנווס לבן התלוי על הקיר כמו סדין או דגל, ללא מתיחה במסגרת. דמויות נטולות זהות, עטויות כפייה, ללא פיזיונומיה, מביטות נכחן. באחד הציורים דמות עם אבן בידה על רקע דימוי הכפר הערבי: בתים נמוכים וצריח מסגד. בציור אחר עומדות שתי דמויות עם רובה שפניהן כתם שחור. אחד הציורים החזקים של אבו בכר הוא של דמות אשה הממלאת את כל שטח הבד, שכמעט הופך ממצע התמונה לשמלה שעל גופה. אבו בכר העמידה, בעבודת הגמר שלה במדרשה, שבעה מכנסי ג'ינס של פועלים שלתוכם יצקה בטון מחוזק בברזל בניין. כאן היא מנסחת מחדש כרזות ותמונות ייצוג פלשתיניות, כפי שהן משתקפות בעיתונות ובתעמולה. הקו והכתם השחורים והנחרצים שלה מציבים את הצופה מול מערכת של סימנים נטולי מקור ממשי. אי הידיעה אודות זהות הדמויות המצוירות מחדד את הזרות, הניכור והפחד.

"שינה טובה או האם אני רוצחת?". עבודה של אדווה דרורי

פרחים ערופי כותרת

אדווה דרורי ורותי הלביץ מציגות עבודות שהמשותף להן הוא מלאכת כפיים עמלנית. ההגדרה הזאת נכונה יותר לאדווה דרורי, אמנית מיצג שהניחה על רצפת הגלריה עבודת תלת מימד גדושת חומרים: חפצים שנלקחו מהקשרים שונים, תמונות אלבום, שזירות בחוט אדום, שמלת כלה ממולאת בובות וניילון וערופת ראש, תיבת נגינה תלויה על חרמש ירח שנתפר על פי דגם חלום מאיור בספר ילדים. כמו בעבודות קודמות שלה, דרורי מעמתת מיתולוגיות מתוך האתוס הציוני עם הווה טעון אשמה וחרדה. העבודה הזאת, "שינה טובה או האם אני רוצחת?", הוצגה בשנה שעברה בפולין ובגרמניה. עבודות אחרות שלה מוצגת על הקיר לצד עבודת הרצפה: סדרה ממוסגרת של מצות פסח רקומות כמפיות, עם כיתוב היוצר יחד את הברכה: "ברוך אתה ה'". דרורי מרבה להציג פעולות ריטואליות הקשורות באפייה ומחברת אל המאפים שלה סמלי תרבות מפורשים מאוד. המצה הכשרה-טהורה נפצעת במפגש עם אובייקטים כמו חלקי בובות שבורים, עיניים וגפרורים שרופים. אופי העבודה של אדווה דרורי, תיאטרלי ומילולי, מעומת היטב עם המינימליזם של נסרין אבו בכר.

על שני קירות מוצגת עבודה של רותי הלביץ העשויה דמויות ואוביקטים גזורים מנייר ומודבקים זה לזה ואל הקיר. הסצנות שהלביץ בונה לקוחות מעולם פנימי שבו יתושי ענק נושאים בפיהם פצצות תלויות על חבל, לרגליהם פטריות שהרימונים/הפצצות מונחות ביניהן. יצור מכונף מטיל תינוק שכל גופו מחותל כמו גולם לתוך פטרייה הנפערת לקראתו. רותי הלביץ מצאה שפת מנגה פרטית המאפשרת לה לתאר עולם פצוע שהרע מרחף מאיים מעליו.

גם המקום הפרטי של מנאל מחמיד מעורער על ידי החיצוני. בסרט וידאו קצר, המוקרן בלופ, היא תולשת עלי כותרת של פרח בשאלה הנצחית על אהבה. מענה חלקי מגיע ברגע קצר שבו המצלמה מגלה קבוצת פרחים ערופי כותרת בתוך שיח פורח ועוברת לצילום מקרוב של פצע. ערוץ הסאונד, למען הסר ספק, בושל עם ציוץ ציפורים שצפירת סירנות מפרה את שלוותו. עבודת הווידאו של מנאל מחמיד מוקרנת אל מצע גריד של דפי A4 המשחזרים מכתב שכתב לה זה שעתיד להיות בעלה. מחמיד לא תרגמה את הטקסט והיא מעמתת את הצופה, ממקום של כוח, עם שדה הראייה המוגבל שלו. זה מעצבן ואפקטיבי לגמרי.

לא רצוי להכליל דבר על אמנות נשים. מצד שני, ארבע נשים נבחרו לתערוכה שהנושא שלה קשור במצב חירום ובטיפול. אפשר לומר, בהסתייגות ראויה, שזוהי תערוכה שמשתתפיה הם בני אדם עם סף רגישות גבוה יחסית וחשיפה ממושכת לרוע, לאיוולת ולאשמה. כל אחת מארבע המשתתפות מייצגת, בשפה שונה לגמרי, חוויה של מרחב פרטי שנפרץ אל רעשים חיצוניים של אלימות ומוות. פתיחת העונה של ג'ולי מ. בתערוכה זו מותחת קו של עמדה בינה לבין התערוכה הקבוצתית "ליקוי" שאצרה בה גליה יהב בעונה שעברה ומאשרת אותה מחדש כמקום שמסוגל לטפח אמנות צעירה נטולת רהב. מה שלא כל כך מובן מאליו.

ובנוסף, במשכן לאמנויות הבמה, בחלל המוקדש לעבודות פיסול, ניצבים על כן פסלי האף של כרמל אילן. זוהי תערוכת יחיד ראשונה לאילן, בוגרת ביה"ס "בסיס" בשרון. כרמל אילן מציגה 17 פסלים שכולם אף. הם עשויים מברונזה ומפלחי עץ דקים המודבקים ביד אמונה זה לזה. האפים מייצגים דיוקנאות של אנשים הקרובים אליה: חברים ובני משפחה ושמותיהם מתנוססים לצד אפיהם – רותי, ניר, בנימין, לאון.

הפסלים לא גדולים, גודלם נע בין 30 ל-60 ס"מ, והעמדתם כקבוצה, המייצגת אנשים בשר ודם על שלל תכונותיהם, חביבה ומשעשעת. חלק מהחומרים מטופלים ומדמים חומרים אחרים. למשל, זוג אפי ברונזה הנקראים ריץ' ורץ' ומדמים שני פלחי עור וריצ'רץ' מאחד אותם.

"אפים" - תערוכה של כרמל אילן, המשכן לאמנויות הבמה, אוצר: אודי רוזנויין