שתף קטע נבחר

  • מרושתים
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מי נושא באחריות על הפרת זכויות יוצרים ב-YouTube?

    מפעילות סלולריות מתכוונות לרכוש סרטוני וידאו מ-YouTube עבור מנויי הסלולר. לכאורה, דרך מצוינת להשיג קטעי וידאו בזול. אך חלק מהסרטונים מפר זכויות יוצרים. מי אחראי?

    השבוע פורסם כי YouTube, מפעילת אתר שיתוף הווידאו, שנרכשה לאחרונה על ידי גוגל, מנהלת משא ומתן מתקדם עם חברת שירותי הסלולר השנייה בגודלה בארה"ב, Verizon. מטרת המשא ומתן לאפשר הזרמת קטעי וידאו מ-YouTube למכשירים סלולריים.

     

    כיום רוכשים המפעילים הסלולריים את זכות השימוש בתכני וידאו מרשתות הטלוויזיה ואולפני הסרטים תמורת סכומים גדולים. אין זה חדש כי חלק לא מבוטל מהסרטונים ב-YouTube מפרים זכויות קנייניות השייכות לצדדים שלישיים.

     

    האם המודל של הצגת סרטוני YouTube ובכללם תכנים שנגזלו מבעליהם החוקיים יאפשר למפעילים הסלולריים לעקוף את רשתות הטלוויזיה ואולפני הסרטים ולחסוך בהוצאות? האם כאשר תקבל YouTube את חלקה

    בהכנסות Verizon מצפיית המשתמשים הסלולריים בתכנים עדיין בעלי הזכויות יסכימו להעלים עין מההפרות?

     

    מי נושא באחריות?

    הרי כשלקוח של Verizon יוריד תוכן מוגן בזכויות יוצרים למכשירו, למשל קטעים קצרים מפרק של סיינפלד, כלפי מי בעלת הזכויות בתוכן תפנה אצבע מאשימה? ל-YouTube? ל-Verizon? למשתמשים שהעלו את התכנים ל-YouTube? במקרה האחרון, קיים קושי אובייקטיבי לזהות את מקור ההפרה. האם יש בכך כדי להטיל אחריות על כתפי הספקיות שסייעו להפרה?

     

    למשוואה זו נוספת גם הצהרתה של YouTube, כי היא לא תעמוד לצד מפירי זכויות יוצרים ולא תעשה כל מאמץ להגן על חשיפת זהותם במסגרת הליכי משפטיים שיפתחו לאור ההפרה. YouTube לא עצרה בכך ואף הכריזה, לא פעם, כי אם יימצא באתרה סרטון המפר זכויות יוצרים, על בעל זכויות היוצרים לנקוט במישרין בהליכים משפטיים נגד המפר.

     

    לא מזמן אף פורסם כי YouTube הסירה אלפי קבצי ווידאו מאתרה עקב דרישת תחנות טלוויזיה ואולפני סרטים המחזיקים זכויות יוצרים ביצירות ששולבו ללא הרשאה בסרטונים. למרות זאת, עדיין ניתן למצוא כיום באתר תכנים רבים שמקורם בתוכניות טלוויזיה וסרטים.

     

    האם ספקיות הסלולר אחראיות?

    נכון להיום, ברוב מדינות העולם המערבי, האחריות להפרה עקיפה של זכויות יוצרים מצריכה ידיעה שההפרה תתבצע. כל עוד ספקית אינה יודעת ולא יכולה הייתה לדעת על כך שמדובר בתוכן וידאו מפר זכויות יוצרים, היא לא תשא באחריות.

     

    יתרה מכך, במקרים בהם מדובר רק על אספקת שרות טכנולוגי למעבר המידע, האחריות שתוטל על כתפי הספק תהיה עוד יותר נמוכה, אם בכלל. אז מה זה אומר? כל עוד בעל הזכויות לא הודיע ל-YouTube על הימצאות התכנים באתרה וכל עוד זה לא נקט בצעדים משפטיים כנגד מפר הזכויות, בפועל YouTube ו-Verizon ימשיכו להרוויח מבעלי הטלפונים הסלולריים כאשר אלה יצפו בתכנים המפרים זכויות יוצרים.

     

    תנאי להפרה: ידיעה

    גם בישראל, נכון להיום, ככל שנוגע להפרת זכויות יוצרים, קיים הצורך בידיעה של המסייע להפרה ובמידה וימצא כי ההפרה התבצעה באופן תמים, המפר יופטר מתשלום פיצוי לבעל הזכויות.

     

    מממצאי הוועדה לבדיקת בעיות משפטיות הכרוכות במסחר אלקטרוני, ככל שנוגע לאחריות ספקי שירותי אינטרנט לפרסום תוכן מעוול על ידי צד שלישי, ניתן למצוא בחקיקה הקיימת מקור להטלת אחריות על ספקי שירותי אינטרנט,

    בדרך של פרשנות.

     

    יחד עם זאת, הוועדה סבורה, כי יש מקום לפטור ספקי שירותים באינטרנט מאחריות בנזיקין בגין תוכן שחובר על ידי צד שלישי ומוטב לעשות כן באופן מפורש, בחקיקה. ניתן ללמוד רבות על גישה זו מפרק ד' לתזכיר חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ו - 2005 אשר נועד להסדיר את הבעיות השונות אשר תחום המסחר האלקטרוני עורר.

     

    ואם בפרשנות עסקינן, אזי ככל שנוגע להטלת אחריות על ספק שירותים באינטרנט הישראלי, קיים מספר מצומצם של פסקי דין. בפרשת בורוכוב השופט אמיר הקים מבחן משולש ומצטבר באשר לאפשרות להטלת אחריות על ספק האינטרנט מכוח דיני הנזיקין הכלליים.

     

    במקרה זה נקבע כי בכדי להטיל אחריות על מנהל פורום, על התובעים להוכיח כי הייתה ידיעה בפועל: רק אם הנפגע פונה ומתריע ודורש – קמה החובה למחוק. במידה והנפגע איננו פונה – הספק פטור מאחריות. ודאות הפגיעה: הספק יהיה אחראי רק אם הפרסום פוגע ואסור באופן חד משמעי וניכר על פניו. יכולת המניעה: הספק יהיה אחראי רק עד כמה שיוכל, במאמץ סביר למנוע את הפגיעה בנפגע.

     

    בפרשה נוספת, איציק סודרי נ' ארנון שטלריד, התייחסה השופטת רונן הן לעלות המניעה והן לעלות החברתית (המחיר שהחברה תשלם אם תוטל אחריות) בהשוואה לנזק שעלול להיגרם לנפגעים הפוטנציאלים. במסגרת השיקולים לקחה השופטת בחשבון את התוצאות בהטלת אחריות על כתפי ספקי שירותים, למשל אפקט ההקפאה והרתעת יתר.

     

    בית המשפט קבע כי קיים ערך חברתי לפרסום מידע לא מצונזר וכי הטלת אחריות על הנתבע – תביא לפגיעה בחופש הביטוי ובאפשרות של זרימת מידע ראוי שאין מניעה לפרסמו.

     

    כיצד תתמודדנה ספקיות שרותי האינטרנט וספקיות שרותי הסלולר אל מול שטף התביעות שאמור להגיע אל פתחן בקרוב, רק ימים יגידו. יחד עם זאת, לא הייתי ממליץ לספקיות לשבת בחיבוק ידיים, לעצום עיניים ולחשוב כי הן מוגנות בכל מקרה.

     

    הרי לא יעלה על הדעת כי המחוקק והרשות השופטת יעמדו מן הצד ויאפשרו למפרי הזכויות ליהנות מן ההגנה שניתנה לספקיות. דווקא במקרה זה בו המידע עובר תחת מטרייתן של ספקיות רבות, עליהן לוודא כי יש באמתחתן נהלים ברורים הנוגעים לפעולות שעליהן לנקוט בכדי למנוע הפרה עתידית, כגון: כללי שימוש ברורים ואיסוף מידע מזהה לגבי מקור הפרסום. וכן נהלים ברורים לאחר ביצוע ההפרה, כגון: היכולת של אחת או יותר מן הספקיות המסייעות להפרה, לזהות באופן ודאי את מקור ההפרה בעולם הפיזי.

     

    "מרושתים": לבלוג המלא

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עו"ד אביב אילון. לחצו על התמונה לביוגרפיה
    מומלצים