היה נכון: תנועות הנוער חוזרות לעניינים
הפתעה לכל המתלוננים שהנוער של היום יושב כל הזמן מול מסך: מתברר שדווקא עכשיו יש עלייה במספר החברים בתנועות הנוער. אמנם במקום ערכים וטיולים בטבע יש שם עכשיו "כוכב נולד" ו"הפיג'מות", אבל בכל זאת - יכול להיות שאפילו לילדים מתחיל להימאס מעולמם הוירטואלי?
כבר ארבע שנים רצופות שאורי יבין, בן 12 מתל אביב, לא מחמיץ כמעט אף פעולה בתנועת הצופים. הישג לא מבוטל עבור ילד שמעדיף בדרך כלל לבלות את שעותיו הפנויות מול ערוץ הילדים ותוכנת האיי.סי.קיו. "קורה שאני מתבאס לעזוב את המחשב או את הטלוויזיה אם יש תוכנית שבדיוק התחלתי לראות", אומר יבין, שקורע את עצמו מהמסך פעמיים בשבוע כדי ללכת לפעולה בשבט. "אבל שני האחים הגדולים שלי הולכים, כל החברים שלי הולכים, אז גם אני הולך".
איפה הערכים?
כמי שמכור לקופסה הקטנה, זה לא מפליא שפעולות הצופים החביבות על יבין קשורות לפעולת הצפייה החביבה עליו. "אני הכי אוהב כשבפעולות אנחנו משחקים דמויות מתוך תוכניות טלוויזיה, כמו 'הפיג'מות'", הוא אומר.
מה לגבי ישיבה במעגל ושיחות על ערכים - אבן היסוד עליה נשענו פעולות הצופים במשך עשרות שנים? זה, מתברר, פחות מעניין את הדור של היום. "אני לא ממש נהנה כשמדברים המון על ערכים, כשאומרים לך שאתה צריך להיות יותר אחראי ודברים כאלה," מודה יבין. "אבל זה לא לוקח את כל הזמן של הפעולה. תמיד יש גם דברים נחמדים".
יבין ממחיש היטב את השינויים שחלו, לא רק בטעם של בני הנוער, אלא גם בתנועות הנוער עצמן. נכון, עדיין יש מחנות קיץ וכתובות אש - מושגים עם ריח של תפוח אדמה שרוף מהתקופה שקדמה למכשירי הדור השלישי ולאינטרנט - אבל היום הם מותאמים היטב לדור שמכור לכל מה שמגיע בתוך מסך: צ'טים, משחקי מחשב, תוכניות טלוויזיה, אס.אם.אסים.
לכל שבט שמכבד את עצמו יש אתר באינטרנט. בין הפעולות על ערכים מסתננת גם תחרות כוכב נולד, ואת קופסאות השימורים והפירה הסינתטי מחליפים מחנות בישולי גורמה של הורים מתנדבים. עכשיו מתברר שהאסטרטגיה הזו עובדת מצוין. מי שהספידו את תנועות הנוער הופתעו מן הסתם מן הממצאים שפורסמו לאחרונה על היקף הפעילות בתנועות. בניגוד למצופה, לא רק שהיא לא הצטמצמה. היא אף זוכה לפריחה. בשנה האחרונה חלה עלייה של כ־20% במספר החניכים בתנועות הנוער השונות ברחבי הארץ. 175 אלף ילדים ובני נוער חברים בתנועות הנוער בשנת 2006 לעומת 147 אלף בשנה שעברה.
התנועה הגדולה היא הצופים, שחניכיה מהווים 25.8% מכלל החניכים בתנועות. אחריה ברשימה: הנוער העובד והלומד ,(22.6%) בני עקיבא ,(16.2%) בנות בתיה ,(14.6%) השומר הצעיר (4.1%), עזרא, מכבי צעיר, הצופים הערבים והדרוזים, האיחוד החקלאי, הנוער הדרוזי, המחנות העולים, הנוער הלאומי ואריאל.
להורים נמאס
האם פעולה עדכנית שבה מגלמים דמויות מתוכנית הקאלט "הפיג'מות" מספיקה כדי להסביר את הצלחתן של תנועות הנוער בימים אלה? לא ממש. לפי דעת המומחים השונים, יש לשגשוג המוזר הזה סיבות שונות. ד"ר רחל פסטרנק, סוציולוגית של החינוך ומרצה בחוג למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי של המכללה למנהל, מאמינה שדווקא האינטרנט הוא זה שדוחף את בני הנוער לשבט. "כיוון שהם מסתגרים בבית עם האינטרנט," היא מפרשת. "הם מרגישים צורך להשתחרר קצת ועושים זאת על ידי השתתפות בתנועות נוער, המהוות עבורם מסגרת מסודרת לעומת האינדיבידואליזם שבשימוש במחשב בבית. התנועות מהוות, למעשה, השלמה לשעות האינטרנט. התנועה היא מקום המפגש החברתי של הנוער."
ד"ר תמר הגר מהחוג לחינוך במכללה האקדמית תל־חי חושבת שלהורים יש חלק משמעותי בהחלטה של הילדים להצטרף לתנועה. "להורים נמאס לראות את הילדים שלהם רובצים שעות מול הטלוויזיה והמחשב," היא אומרת. "בנוסף, להורים יש זיכרונות נעימים מהתקופה שלהם בתנועת הנוער. הם רוצים שהילדים שלהם יחוו את מה שהיה פעם: המסעות, הטיולים, הפעולות. עבור ההורים התנועה משקפת את עולם הערכים שהיה קיים פעם - עולם פחות אינדיבידואלי. יש להם פנטזיה שהילדים יחוו את הנעורים שהיו להם."
מזכ"ל תנועת הצופים, רותם יואלי, מאשר שמעורבות ההורים היא גורם משמעותי בפריחתן של תנועות הנוער. דודו מלול, רכז הדרכה ארצי בתנועת הנוער העובד והלומד, מוצא סיבה נוספת: הרצון של בני הנוער עצמם לחוות חוויות מסוג אחר. "הם מגיעים לתנועה כדי לפגוש חברים ולצאת לטיולים, אבל גם משום שהם רוצים לפגוש שוב אידיאלים וערכים", מאמין מלול. "יותר חניכים מגיעים לתנועה דווקא מתוך רצון למרוד. הם רואים בתנועה מקום שבו הם יכולים להיאבק בתופעות חברתיות שליליות. הם רוצים לקחת אחריות כלפי מה שמתרחש בחברה הישראלית, רוצים להשפיע ולשנות את המציאות הקיימת."
נוער מחפש משמעות
"התחרות על שעות הפנאי של הילדים אינה תחרות בין יריבים, כי אם תחרות בין כוחות משלימים," אומר הרב בני נכטיילר, מזכ"ל תנועת בני עקיבא. "תנועות הנוער זוכות לעדנה למרות שלל הפיתויים שמציבה הקדמה. בני הנוער מבינים שהעולם הווירטואלי אינו יכול לשמש עולם אלטרנטיבי. תנועות הנוער מהוות מסגרת למפגש עם חברים ולפעילות פורה."
אלי דוידי ,(17) חניך בתנועה, מאשר את הדברים: "התנועה לא סותרת גלישה באינטרנט או צפייה בטלוויזיה. בשלב מסוים האינטרנט משעמם. גם כשאתה מתכתב עם אחרים, אתה עדיין עושה את זה מול מסך. התנועה מאפשרת מפגש עם חברים באופן אמיתי, מה עוד שמגיעים לשם חבר'ה איכותיים".
הפעולות אולי השתנו, אבל הדרך שבה מגייסים חניכים לתנועה נשארה זהה כבר עשרות שנים. "כשהיינו בכיתה הגיעו מדריכים לבית הספר והציעו לנו לבוא להתרשם," מספר טל חזום ,(16) חבר בתנועת הנוער העובד והלומד מגבעתיים. "בהתחלה נשארתי בגלל הכיף והחברה, אחר כך התחלנו לעשות פעולות יותר רציניות. היום התנועה מציעה לנו מפגש חברתי שונה מהצ'טים".
גם יובל בורודטי (12) מגבעתיים, שהצטרף לנוער העובד והלומד לפני ארבע שנים, נחשף לראשונה לתנועה כשמדריכים בוגרים הגיעו לבית הספר שלו. "כל הכיתה הלכה וגם אני," הוא מספר. "כשכל החברים בתנועה אני מעדיף להיות שם, כי זה יותר כיף מאשר להיות מול המחשב. אני אוהב את הטיולים ואת הפעולות."
מה אתה עושה בשעות בהן אין פעולות?
"משחק במחשב."
"בני הנוער חיים בתרבות של איי־סי־קיו, אינטרנט וטלוויזיה, והם מחפשים מקום שייתן להם משמעות וסיפוק, מקום שבו לא מדברים אל המחשב, אלא אל האדם," אומרת ענת עברון ,(18) קומונרית בנוער העובד והלומד בראשון־לציון.
"תנועות הנוער מצליחות היום כי בני הנוער חשים חוסר משמעות. נכון שזה לא מספיק כדי למשוך את החניכים, ולכן התנועות משתדלות גם להיות רלוונטיות ולהתאים את עצמן לצרכים ולרצונות של החניכים עם טיולים רבים ותחרויות בנוסח כוכב נולד".
גם אביתר קריב, תלמיד י"ב שמרכז את שבט צופי דן, מאמין שלמרות התדמית הריקנית - בני הנוער של היום מחפשים משמעות. "תראי אותנו," הוא אומר, "אנחנו לכאורה צפונים רדודים, אבל בשבט שלנו מגיעים לפעילויות 700 חניכים שמגשימים את עצמם בסיוע לקהילה על ידי מבצעים כמו איסוף מזון לנזקקים ושיפוץ בתי קשישים. כל החבר'ה שלי מגיעים לצופים לא רק בשביל המפגש החברתי, אלא גם כי זה מקום שבו סופגים ערכים. יש הרבה ילדים שבבית הספר יש עליהם דעה שלילית, ובצופים הם מנהיגים אמיתיים עם ערכים ואחריות. ילד שנחשב בבית הספר לבעייתי מקבל בתנועה אחריות לארגון טיול, ותחושת האחריות ממלאה אותו."
רעות בריל ,(14) חניכה בתנועת בני עקיבא בתל אביב, מאמינה שלא רק שיש הבדל בין תנועות הנוער של היום לאלו של פעם, אלא שיש גם הבדל גדול בין תנועות הנוער השונות היום. "הדור של פעם היה יותר תמים. אז יכלו לנהל עם הילדים שיחות על ערכים," היא אומרת. "היום צריך להכניס את הערכים בדרכים אחרות, כמו משחק. לא סתם לשבת ולהרצות להם. למרות השינוי, אני חושבת שבני עקיבא היא התנועה שהשתנתה הכי פחות. הטיולים אצלנו נראים כמו הטיולים מלפני 20 שנה: אנחנו ישנים על הרצפה בשק שינה ומקבלים ארגז עם אוכל שאנחנו צריכים לסחוב בעצמנו. יש מולנו שבט של צופים שאצלם זה אחרת לגמרי. יש להם מקררים, ובערך חודש לפני המחנה הם מתחילים להתארגן אליו עם אימונים של קשירת חבלים, הקמת אוהלים, כל מיני דברים גרנדיוזיים כאלה. אצלנו אתה פשוט מגיע למחנה בלי הכנות, ואז מתחיל לעבוד. נכון שזה בשיטה של פעם, אבל יש בזה גם משהו נחמד".
