אז בשביל מה לי להתחתן, בעצם?
סבא וסבתא שלי היו רבים בנוכחותי ומתבלים בקללות עסיסיות בפולנית. אמא שלי, לעומתם, הקפידה לשלוח אותי למכולת בכל פעם שהתחשק לה להחליף כמה מילים קשות עם אבא. אני הגעתי להחלטה שאפשר בכלל לשבור את המסורת הזאת
מי שאמר שיש מחיר לאהבה התכוון מן הסתם לפנקס הצ'קים הריק שלי לאחר פוגרום החתונות הקייצי. בזמן שישבתי סביב השולחן ליד זוג מהקריות שהיה עסוק בלרדת על "מניפת פטריות ברוטב דובדבנים" (בורקס פטריות), התבוננתי מהצד כיצד החתן והכלה עוברים את טבילת האש הראשונה שלהם כזוג נשוי בזמן שהם ממהרים לייצר תדמית של אושר במסווה של ריקוד זוגי, סובלים בשקט קרובים מיוזעים ומתרגלים הדיפת חמות בזמן אמת.
בדרכי הביתה, לאחר שתיית כמה קוקטיילים זולים ולא מזוהים, נזכרתי בקורותיה המופלאות של משפחתי שלי, שהתגוררה בעיירה אגדית בפולין והיתה בשבילי מיקרוקוסמוס של האשכנזיות כולה, הפועל על פי חוקים פנימיים שפיתחו אבותיי במשך שנים. חשבתי לי מה המחיר שאני אשלם רק כדי לקחת חלק במסורת ארוכת שנים זו.
כשהייתי קטן הייתי מבלה רבות עם סבי וסבתי האוהבים. באחד מערבי הקיץ החמים התפתחה שיחה צוננת ביניהם. סבתי אמרה לסבי בפולנית (שהבנתי) שהחיים במחיצתו משולים לערימה של חרא, שמדי פעם היא מצליחה להוציא את הראש ממנה. סבי, שמעולם לא ברח משום ויכוח עסיסי, התריס כנגדה כי מאז שהתחתנו הוא הפך לפלטפורמה לגידול הילדים, ואיפה הוא בכל הסיפור הזה. סבתי, שמעולם לא אהבה שעונים לה, ובמיוחד לא סבי, אמרה לו שמבחינתה הוא סיים את תפקידו האבולוציוני והוא נמצא בסביבה רק תודות לרפואה המודרנית. סבי צעק לעומתה שהוא לא ירד מהבמה האבולוציונית בשביל הגרמנים, ובטח שלא ירד כל כך מהר בשבילה. סבתי, שנמאסה עליה גבורתו הפתאומית של סבי, צעקה עליו שיקח את שק האשכים המדולדל שלו ויירד עם הזבל.
בזמן שסבי ירד עם הזבל ניגשתי לסבתי בהיסוס ושאלתי אותה מדוע בכלל התחתנה עם סבי. היא השיבה שהיו לו כמה תכונות טובות, אבל מפאת גילה המתקדם היא לא כל כך זוכרת אותן כרגע. חוץ מזה, לפי הסטטיסטיקה, תוחלת החיים של נשואים הרבה יותר ארוכה מזו של רווקים, והיא בטח לא אחת שתיתן לחברות שלה את התענוג לקבור אותה ראשונה.
אני בן 33, רווק ובלי חברה
סבי וסבתי כמובן השלימו אחר כך, ורק ביקשו ממני לא לספר לאימי על הוויכוח, כדי לא לנפץ לה את האשליה שהצליחו ליצור אצלה במשך כל השנים. בגלל זה כנראה נישואי הוריי היו הרבה יותר טובים (ואולי זה מפני שהדירה שלנו היתה פשוט גדולה יותר). אימי, שנשבעה לא לחזור על הטעויות של הוריה, שלחה אותי לקנות משהו במכולת בכל פעם שרצתה "לדבר" עם אבי. אני, לעומת זאת, הגעתי כבר אז להחלטה שעם אשתי זה יהיה אחרת, ושאפשר לשבור את המסורת הזאת. אני עדיין דבק בהחלטתי: אני בן 33, רווק ובלי חברה. כשהולכים נגד הזרם צריך להיות מוכנים לשלם את המחיר.
אימי, שבזמן האחרון ממש לא מרוצה מרווקותי המאוחרת, טוענת שאין בן-זוג מושלם, ולראיה עלי להעיף מבט על הדבר הזה שעונה לשם אבא ומרוח על הכורסה בקצה הסלון. חוץ מזה, תפקידם של ילדים הוא לתת קצת נחת להורים עייפים ולא לגרום להם להרגיש חריגים, במיוחד כשהם יושבים ביום שישי בערב עם חברים שלהם וצריכים לשמוע "הנה גם יעלי שלי היתה לבד הרבה זמן עד שמצאה בחור מקסים באינטרנט", או "אהוד כבר נשוי לבחורה נהדרת שלוש שנים ויש לי נכד מקסים", או "גם שירה התפשרה, והיום אני בטוחה שהיא מאוד מאושרת". אבא שלי קצת פחות אמוציונלי, הוא גורס שבאיזשהו שלב פשוט נהיה מעייף לחזור לארבעה קירות, לאכול מקופסאות שימורים ולחפש סקס מזדמן.
כדאי לעבוד עם ההורים על דמיון מודרך
אני כמובן מסביר לאמא שלי שלפי הסטטיסטיקה של החברות שלה אף אחד לא מתגרש, אף אחד לא מזיין מהצד ואף אחד לא בדיכאון מהזוגיות שלו. אם זה קורה לכם, אגב, כדאי לעבוד עם ההורים על דמיון מודרך: אתם מתארים את יעלי, שירה או אהוד יושבים על כוס בירה או יין ומספרים לחבר/ה הכי טוב שלהם על רומן מהצד.על אף שלא הכל ורוד בעולם הנשואים, זה כנראה בכל זאת משתלם. אחרת איך תסבירו למה אני בכל זאת מוצא עצמי בכל פעם אוכל בורקס פטריות ליד זוג אחר מהקריות? אני נוטה להגיד שבדרך כלל הרוב יודע מה טוב בשבילו, ולכן כולם מתחתנים. אבל התבוננות קצרה בממשלה מפריכה מיד את הטענה.
אז אולי כל אחד מבני משפחתי בעצם ניסה להראות לי, בדרכו שלו, שאהבה היא כנראה לא המטרה של קשר, אלא אמצעי, סם שבאמצעותו מטשטשים חסרונות ופגמים, לבטים וחילוקי דעות? בכל מקרה, אני עדיין מחכה ליום בו אחזור הביתה לאשתי, אסתכל עליה ואגיד לעצמי - "הבנתי! בגלל שאני לא יכול לדמיין את עצמי בלעדיה". ובעוד שנים, כשילדיי ישאלו אותי למה התחתנתי, אני פשוט איאנח על הכורסה ואגיד: "כשתגדל תבין. וגם אם לא, תצטרך להתחתן בכל זאת. הרי כולם עושים את זה בסוף".
- טור זה הוא פרי דמיונו של המחבר, כל קשר בין עלילת הטור והדמויות שבו לבני אדם ולאירועים אמיתיים מקרי בהחלט, מלבד החברים של ההורים.
האימייל של רועי
סבתי אמרה לו שמבחינתה הוא סיים את תפקידו האבולוציוני
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
